שבועות יז - כ' באייר, 18 במאי

הדף היום מוקדש למימי ורפי שחט על הולדת הבת.

רבא ורב אשי מעלים סדרה של שאלות שלא נפתרו בנוגע למשך הזמן המינימלי שאדם חייב לשהות במקדש כדי להתחייב בקרבן אם נטמא בתוך המקדש. הם דנים האם דרישות אלו חלות רק על טומאה בשוגג או גם במזיד, והאם דרישות דומות היו חלות על נזיר שנכנס בשוגג לבית קברות.

המשנה קובעת שמי שיוצא מהמקדש בדרך הקצרה לאחר שנטמא יהיה פטור מהבאת קרבן, בעוד שמי שלוקח דרך ארוכה יותר יהיה חייב. הגמרא שואלת האם הבחנה זו נמדדת במונחים של זמן או מרחק פיזי.

רבי אושעיא מציע פסיקה בנוגע לבית מנוגע (צרעת): אם אדם נכנס לאחור כשרק אפו נשאר מחוץ לבית, הוא לא יטמא, כיוון שהתורה מטילה טומאה רק כאשר נכנסים לבית בדרך הרגילה. ברייתא תומכת בדין זה, ומציינת שאדם טמא הנכנס למקדש דרך הגג לא יהיה חייב על כניסה למקדש בטומאה, כיוון שכניסה דרך הגג אינה הדרך המקובלת של כניסה למקדש.

המשנה מבהירה שכניסה למקדש בטומאה אינה נכללת במקרים שבהם הציבור מביא פר העלם דבר של ציבור, על פסיקה שגויה של בית הדין שרבים עשו כמותו. קרבן הפר חל רק על חטאים המחייבים חטאת קבועה, ולא על אלה המחייבים קרבן עולה ויורד. עם זאת, יביאו פר העלם דבר של ציבור על דין הנוגעת לנידה, במקרה ספציפי שבו איש קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. קודם כל, הגמרא מסבירה שדברים אלו במשנה מתייחסים למשנה בהוריות. אז אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים המתייחסים למקרה של נידה וקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב שני קרבנות חטאת. רבא מנסה להבין את הנסיבות הספציפיות שמובילות לעונש כפול זה.