דף יומי לנשים - הדרן

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

סנהדרין כב - ח' בטבת, 8 בינואר 01/08/2025

סנהדרין כב - ח' בטבת, 8 בינואר הדף היום מוקדש ע"י מרק ובקי גולדשטיין. "לציון 50 שנה לעלייתינו ארצה, בנינו קובי הקדיש תלמוד בבלי בבית הכנסת נצרים בעזה." הדף היום מוקדש ע"י סורי דויס לע"נ סבתה אסתר בת מנחם מנדל. ישנן שלוש דעות לגבי הכתב המקורי של התורה - האם נכתבה בכתב עברי קדום ושונתה מאוחר יותר לאשורית, או שמא נכתבה באשורית מלכתחילה? מהן שני הפירושים השונים להבין "משנה תורה" המוזכר בפרשת המלך? אסור לרכוב על סוס המלך, לשבת על כסאו או להשתמש בשרביטו, מפני הכבוד. אסור לראות את המלך כשהוא מסתפר, ערום או במרחץ. אבישג השונמית ניתנה למלך דוד בסוף ימיו. אולם, הוא לא נשא אותה לאישה כיוון שכבר היו לו שמונה עשרה נשים. מכאן אנו למדים עד כמה קשים הגירושין וכיצד יש להימנע מהם אם אפשר, שכן הותר לדוד להתייחד עם אבישג במקום לגרש אחת מנשותיו כדי לשאת אותה. מכאן הגמרא עוברת לדיון על עוצמת האהבה בין בעל ואשה בנישואיהם הראשונים. רבי יוחנן אמר שקשה לפני הקב"ה לזווג זיווגים כקריעת ים סוף. אולם, לאחר הבאת מקור סותר, בשם רב, שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, הם מסיקים שדברי רבי יוחנן נאמרו לגבי זיווג שני. מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול אחת לשבוע וכהן הדיוט אחת לחודש. מניין נלמדים דינים אלו? כהן הדיוט גם אינו רשאי לשתות יין בשבועות שהוא משרת בבית המקדש. האם דינים אלו תקפים גם היום? רבי סובר ששניהם אינם חלים, אך חכמים סברו שכהנים אינם רשאים לשתות יין שמא ייבנה בית המקדש והכהנים יהיו שיכורים ולא יוכלו לעבוד מיד. מדוע הם מבחינים בין שתייה לתספורת? ניתנות שתי תשובות. קושי מועלה על התשובה השנייה ונשאר ללא פתרון. כל הדינים הללו לגבי הכהנים נלמדים מיחזקאל, ולא מהתורה. כיצד נודעו דינים אלו לפני תקופת יחזקאל? לכהן גדול הייתה תספורת מיוחדת והגמרא מתארת כיצד היא נראתה. /episode/index/show/hadran-he/id/34769950

סנהדרין כא - ז' בטבת, 7 בדצמבר 01/07/2025

סנהדרין כא - ז' בטבת, 7 בדצמבר הדף היום מוקדש ע"י משפחת גרינסטון לכבוד ימי הולדת של עדינה חג'ג' ואיימי פרג'. מהן זכויות המלך? מהם החוקים המיוחדים החלים רק על מלכים? המלך יכול לקחת חצי מהשלל של האומה ממלחמה. זה נלמד מהחלק שהכהן הגדול היה מקבל מלחם הפנים בכל שבוע. כמה נשים הם רשאים לשאת? תנא קמא מגביל לשמונה עשרה. רבי יהודה אומר שאין הגבלה מסוימת - זו בעיה רק אם הן מסיטות את לב המלך מהקב"ה. רבי שמעון אומר שאפילו אשה אחת שמסיטה את ליבו מהקב"ה אסורה. ואם הן נשים טובות ולא יסיטו את ליבו, עדיין אסור לו לשאת יותר מ-18 נשים. נראה שרבי יהודה לומד את דעתו מטעם המצווה, בעוד רבי שמעון לא. אולם, זה סותר את דעותיהם במקומות אחרים שבהם רבי שמעון דורש טעמי המצוות ורבי יהודה לא. כיצד מיישבים את הסתירה? המספר 18 נלמד מפסוקים (שמואל ב' ג: ב-ה) על המלך דוד ונשותיו ובניו. מקורות אחרים לומדים מהפסוקים 24 ו-48. אחת הנשים המוזכרות בפסוק הייתה עגלה. הגמרא מסבירה שעגלה הייתה מיכל. אולם, זה קשה מכיוון שנאמר במקום אחר שלמיכל לא היו ילדים ועגלה מוזכרת עם ילד. כיצד ניתן להסביר זאת? רב הסביר שלדוד היו 400 ילדים מנשים שנשבו במלחמות (אשת יפת תואר) ושירתו כלוחמים החזקים בצבאו. תמר הייתה גם בת של אשת יפת תואר, כפי שניתן להוכיח משיחתה עם אמנון כשהוא בא לאנוס אותה. מה היו הטקטיקות של אמנון ולמה אחרי שאנס אותה, הוא שנא את תמר? אחרי אונס תמר, הם חוקקו חוקים להגן על נשים מפני אונס. אילו חוקים נחקקו? המלך לא יכול להחזיק הרבה סוסים או זהב וכסף אבל הוא יכול להחזיק אותם לצרכיו האישיים כמלך, וכראש הצבא. התורה לא מביאה טעמים למצוות כי במקרה של מלך שבו ניתנו טעמים, המלך שלמה חשב שהוא יכול לעבור על המצוות תוך שמירה על מסגרת הטעמים, אך זה נכשל. כמה ספרי תורה צריך מלך? לאיזו מטרה הוא משתמש בהם? הם צריכים להיכתב במיוחד עבורו. /episode/index/show/hadran-he/id/34752710

סנהדרין כ - ו' בטבת, 6 בינואר 01/06/2025

סנהדרין כ - ו' בטבת, 6 בינואר הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת הנכד לסורי דויס. פלטי בן ליש משובח על כך שנמנע מלקיים יחסים עם מיכל, אשתו, כיוון שעדיין נחשבה נשואה לדוד המלך. התאפקותו נחשבת גדולה יותר מזו של יוסף ובועז, שגם הם התגברו על יצרם אך הם התגברו פעם אחת והוא כל יום. בנוגע לדינים המיוחדים למלכים: מנהגי האבלות שלהם שונים. מלך אינו יוצא מארמונו להשתתף בהלוויות. עם זאת, רבי יהודה חולק על כך, ומביא ראיה מכך שדוד המלך ליווה את גופתו של אבנר בן נר. חכמים מסבירים שדוד עשה זאת במיוחד כדי להוכיח לעם שלא הוא ציווה על מותו של אבנר. בסעודת הבראה למלך (כשהוא המתאבל), העם יושב על הרצפה, המלך יושב על דרגש. הגמרא מציעה שני פירושים לדרגש. בנוגע לתהלוכות הלוויה, עולה שאלה האם נשים צריכות ללכת אחרי המיטה או לפניה. חכמים אומרים שהולכים אחר מנהג המקום, בעוד רבי יהודה מביא ראיה מדוד המלך שהנשים הולכות לפני המיטה. החכמים מביאים הסבר אחר לדוד המלך. למה נענש אבנר: רב מסביר שאבנר יכול היה למחות בהחלטת המלך שאול להרוג את תושבי נוב (או בנסיונותיו להרוג את דוד) אך לא עשה זאת. רבי יצחק טוען שאבנר אכן מחה, אך ללא הועיל. חטאו לדברי ר' יצחק היה בהכתרת איש בושת למלך, מה שעיכב את מלכות דוד על כל ישראל בשנתיים וחצי. הדרישה שמלך חייב לקבל רשות מהסנהדרין הגדולה לפני יציאה למלחמת רשות מוזכרת כאן שוב, למרות שכבר הוזכרה בפרק הראשון של סנהדרין. למה? למלך יש זכות לפרוץ דרך בתוך רכוש פרטי. בזמן מלחמה, כאשר אוספים שלל, המלך לוקח את חלקו תחילה, לפני שהעם רשאי לקחת את חלקם. שמואל ורב חולקים האם מלך רשאי להשתמש בכל הסמכויות שהנביא שמואל הזהיר מפניהן כשהעם ביקש מלך (לקיחת בניהם, בהמותיהם וכו'). האם זה היה תיאור אמיתי של זכויות המלוכה, או רק אזהרה כדי להטיל מורא מהמלוכה? דיון זה מקביל למחלוקת בין התנאים רבי יוסי ורבי יהודה. רבי נהוראי מציע דעה שלישית: דברי שמואל נועדו להפחיד את העם כדי שלא יבקשו מלך. רבי אליעזר נוקט בעמדת ביניים, ומציע שבעוד בקשת הזקנים למלך הייתה ראויה, עמי הארץ ביקשו מלך מסיבות לא נכונות - כדי להידמות לעמים אחרים. רבי יהודה ורבי יוסי מסבירים שעם כניסתם לארץ, נצטוו היהודים בשלוש מצוות: להעמיד מלך, להשמיד את עמלק, ולבנות את בית המקדש. רבי יוסי לומד סדר זה מפסוקים בתנ"ך. שלמה המלך שלט תחילה הן בעולם העליון והן בעולם התחתון, אך נישואיו לנשים נוכריות גרמו לו לאבד את סמכותו בשני העולמות. יש מחלוקת האם הוא חזר למלוא סמכותו לאחר נפילתו. /episode/index/show/hadran-he/id/34734520

סנהדרין יט - ה' בטבת, 5 בינואר 01/05/2025

סנהדרין יט - ה' בטבת, 5 בינואר הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ יובל מור יוסף ויוסי כהן שנהרגו בפיגוע בגבע אסף לפני שש שנים והמשך רפואה שלמה לבנה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה שנפצע קשה בפיגוע. הדף היום מוקדש ע"י איימי קהן והרב יהושע ווקסמן לע"נ אליהו בן שלמה הכהן ועליזה. הדף היום מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה ארי, הלומד איתה כל יום בחמשת השנים האחרונות מאז החל הסבב של הדף היומי. כהן גדול אינו יכול לייבם - מדוע המצוות עשה של ייבום אינה דוחה את מצוות לא תעשה של איסור נישואין לאלמנה? רבי מאיר ורבי יהודה חולקים האם כהן גדול יכול ללוות את גופת קרובו עד גבול העיר (ממרחק) או שאסור לו ללוות את הגופה כלל. מחלוקת זו מתמקדת בפסוק בתורה "ומן המקדש לא יצא." כיצד ניתן להסביר פסוק זה לפי שתי העמדות? כשהכהן הגדול היה הולך לנחם אבלים בשורה, היכן היה עומד והיכן עמדו כולם? ומה לגבי כשנעשתה שורה לנחם את הכהן הגדול? כיצד פועלת השורה? במקור, האנשים הלכו בשורה והאבלים עמדו במקום אחד. מאוחר יותר זה שונה להיפך בגלל קטטה שפרצה בין אנשים שכל אחד רצה ללכת ראשון. בציפורי, רבי יוסי החזיר את המנהג המקורי. הוא גם תיקן שאשה לא תלך בשוק עם בנה מאחוריה, כי פעם נחטף ילד מאחורי אמו וכשראתה אח"כ ותהחילה לצעוק, מישהו הראה לה היכן החוטפים נמצאים והם אנסו אותה. תקנה שלישית של רבי יוסי הייתה שנשים תמיד תדברנה כשהולכות לבית הכיסא בחוץ כדי שגבר שעלול להתקרב ידע שהיא שם ולא יגיע בטעות למצב של ייחוד. רבי יאשיה קבע שכדי לקיים שורה, יש צורך במינימום של עשרה אנשים, בנוסף לאבלים. רב יוסף מצמצם את ההלכה במשנה שמלך אינו יכול להיות דיין או להישפט למלכי ישראל, לא משושלת דוד, שכןמלכי בית דוד היו דיינים. חוק זה המגביל מלכים אחרים מלהישפט נוצר בתגובה לסיפור שבו שמעון בן שטח דרש מהמלך ינאי (גיסו) להופיע בבית דין בנוגע לעבדו שרצח מישהו. ינאי ערער על החלטתו של שמעון לשפוט אותו וביקש מהדיינים האחרים לתמוך בו. כשהם לא קמו להגן על עמדת שמעון, הם הוכו על ידי גבריאל (המלאך) ונהרגו. באותו רגע הם הבינו את הסכנות בלשפוט מלך. אם מלך אינו רשאי למחול על הכבוד המגיע לו, כיצד רבי יהודה מתיר למלך לייבם? לשם מצווה, ניתן למחול על כבודו. תלמידו של רבי יוסי שאל אותו כיצד דוד יכול היה לשאת שתי אחיות, מירב ומיכל? רבי יוסי ענה שהוא נשא את מיכל אחרי שמירב מתה. רבי יהושע בן קרחה מביא תשובה אחרת - הקידושין למירב מעולם לא היו תקפים. פרטי הסיפור וכיצד להסביר פסוקים מסוימים מורכבים מוסברים לפי שני הפירושים. מי שמגדל ילדי אחרים, אותם ילדים נחשבים כילדיו. זה מוכח ממספר פסוקים בתנ"ך. /episode/index/show/hadran-he/id/34723380

סנהדרין יח - שבת ד' בטבת, 4 בינואר 01/03/2025

סנהדרין יז - ג' בטבת, 3 בינואר 01/03/2025

סנהדרין יז - ג' בטבת, 3 בינואר הלימוד השבוע מוקדש ע"י אלישבע גרי לכבוד צוות הדרן! הדף היום מוקדש לע"נ מולי אנדלמן מהנכדות שלה. יש מחלוקת בין חכמים ורבי יהודה במשנה לגבי מספר הדיינים בסנהדרין הגדולה - שבעים או שבעים ואחד. בתחילה, הגמרא מציעה שהמחלוקת מבוססת על הבנת המילה "עמך" בבמדבר יא:טז, כשהקב"ה אומר למשה לקחת שבעים זקנים "והתייצבו שם עמך." אולם זה נדחה והם מציעים במדבר יא:יז "ונשאו אתך במשא העם." גם זה נדחה ולבסוף לומדים משמות יח:כב "ונשאו אתך." למרות שההקשר שם הוא סנהדרין קטנה, לומדים את הסנהדרין הגדולה מהסנהדרין הקטנה. מכיוון שהוזכר סיפור בחירת הזקנים במדבר, מובאת ברייתא המרחיבה על סיפור אלדד ומידד. יש שתי דעות שונות (חכמים ורבי שמעון) להסביר מדוע הם נשארו במחנה ולא הצטרפו לשאר הזקנים. מה הניע אותם לא להצטרף - חשש שלא ייבחרו או ענווה? כיצד התפתח הסיפור, על מה הם התנבאו? המשנה מסבירה שצריך רוב של שניים כדי להרשיע נאשם - כיצד זה מסתדר עם מספר הדיינים הנדרש? אם כל הדיינים מסכימים לחייב את בעל הדין, פסק דינם אינו מתקבל כיוון שיש דין שאם בית הדין רוצה להרשיע, הם דוחים את הדין ליום המחרת כדי לאפשר אפשרות למצוא דרך לזכות אותם. אם יש הסכמה פה אחד להרשעה, לא תהיה אפשרות לקיים דין זה. מהן הדרישות להיות דיין? רשימה ארוכה של ביטויים בגמרא מוסברת: כאשר הגמרא אומרת ביטוי מסוים, לאיזה רב/נים היא מתייחסת? כדי להקים בית דין של עשרים ושלושה בעיר, צריך מספר מינימלי של אנשים. דעה אחת אומרת מאה ועשרים - מדוע? /episode/index/show/hadran-he/id/34705955

סנהדרין טז - ב' בטבת, 2 בינואר 01/02/2025

סנהדרין טז - ב' בטבת, 2 בינואר הדף היום מוקדש ע"י שפרה אטיק לרפואת צבי דב בן שרה. שבט שחטא נידון בסנהדרין הגדולה. למה הכוונה? מה היה חטאם? אחרי דחיית האפשרויות שמדובר בחטא רגיל שעונשו מיתה כמו שבת או עבודה זרה, מועלות מספר אפשרויות. רב מתנה אומר שמדובר בנשיא שבט שחטא. עולא אומר שמדובר במחלוקת בין שני שבטים על נחלה. רבינא חוזר לתשובה שנדחתה של עבודה זרה ומיישב את הקושי הקודם בהסבר שהם נידונים בבית דין של שבעים ואחד, אף על פי שהם מקבלים אותו עונש כמו יחידים שעבדו עבודה זרה. נביא שקר נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד בגזירה שווה מזקן ממרא שנענש רק אם מרד בהחלטת הסנהדרין הגדולה, אף על פי שהוא עצמו נידון בבית דין של עשרים ושלושה. כהן גדול נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד מהמילים "דבר גדול" - עניינים הנוגעים לגדול, אדם חשוב. אולם, אחרים מסבירים שזה מתייחס לדבר קשה. רבי אלעזר שואל לגבי שור של כהן גדול שנגח - האם הוא נידון בבית דין של עשרים ושלושה או בסנהדרין הגדולה? אין תשובה לשאלה זו, אבל אביי מסיק מהשאלה שהיה ברור שדיני ממוננות של הכהן הגדול נידון בבית דין של שלושה. סנהדרין הגדולה צריכים להיות חלק מההחלטה לצאת למלחמת רשות. מניין לומדים זאת? רק הסנהדרין הגדולה יכולה להרחיב את גבולות ירושלים והעזרות, ולהקים בתי דין של עשרים ושלושה. שניהם נלמדים ממעשיו של משה, שכן מעשיו נחשבים כשווים לאלו של הסנהדרין הגדולה. מניין לומדים שעיר הנידחת נידונה בפני הסנהדרין הגדולה? מובאים הלימודים של דינים אחרים לגבי ערי הנדחת - למה לא ליד הגבול ולמה לא יותר משתי ערים? ישנן דעות שונות לגבי כמה ערים יכולות להיות מוגדרות כערי נידחת, תלוי במיקום, בתי דין שונים, וגורמים אחרים. /episode/index/show/hadran-he/id/34693480

סנהדרין טו - ב' דראש חודש טבת - א' בטבת, 1 בינואר 01/01/2025

סנהדרין יד - יום א' דראש חודש טבת - ל' בכסלו, 31 בדצמבר 12/31/2024

סנהדרין יד - יום א' דראש חודש טבת - ל' בכסלו, 31 בדצמבר הודות למעשיו האמיצים של רבי יהודה בן בבא, שהפר את גזירת הרומאים האוסרת על סמיכה, נמשכה מסורת הסמיכה הרבנית ויכלו לדין דיני קנסות. רבי יהודה בן בבא נהרג על מעשה זה, אך לא לפני שהספיק לסמוך את רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. רב אביה מוסיף שגם רבי נחמיה נסמך באותו זמן. בעוד שהסיפור נראה כמרמז שאדם אחד יכול לבצע סמיכה לבדו, הדבר סותר ברייתא הדורשת שלושה דיינים. הגמרא מיישבת סתירה זו וטענה שבהכרח היו עוד שניים עם רבי יהודה בן בבא. רבי יהושע בן לוי קבע שאין לסמוך בחוץ לארץ ישראל. הגמרא דנה האם אפשר לסמוך מישראל אדם הנמצא בחו"ל באמצעות מכתב הסמכה או שליח. המסקנה היא שסמיכה מחייבת נוכחות פיזית של שני הצדדים - הסומך והנסמך חייבים להיות יחד, כפי שמודגם במספר סיפורים על ניסיונות סמיכה שנכשלו בגלל המרחק. רבי זירא התחבא תחילה כדי להימנע מסמיכה, מתוך אמונה שעדיף להישאר עניו ולהימנע משררה. אולם, כששמע שעוונותיו של אדם נמחלים כשעולים לגדולה, הסכים להיסמך. בנוגע לטקס עגלה ערופה, רבי שמעון סובר שנדרשים שלושה דיינים, בעוד רבי יהודה דורש חמישה. רבי אליעזר בן יעקב מציג עמדה שלישית שאינה מוזכרת במשנה - שהמלך והכהן הגדול חייבים גם הם להשתתף. רב יוסף מסיק שרבי אליעזר בן יעקב דורש את נוכחות כל הסנהדרין הגדולה, ומביא לכך מקור תנאי. בעוד שאביי מפרש מקור זה אחרת, מובאת ברייתא התומכת בפירושו של רב יוסף. מעשר שני שאין דמיו ידועים צריך להיות מוערך על ידי שלושה אנשים. למה הכוונה במונח "שאין דמיו ידועים"? איזה סוג אנשים יכולים לבצע את ההערכה? המשנה גם קובעת שהערכת הקדשות מיטלטלין דורשת שלושה דיינים. הדעה במשנה חולקת על עמדת רבי אליעזר בן יעקב הדורש עשרה, שהוא לומד מהמילה 'כהן' המופיעה עשר פעמים בויקרא כז בפרשת ההקדשות. הגמרא משאירה ללא מענה את השאלה כיצד חכמים מגיעים למספר שלושה דיינים. /episode/index/show/hadran-he/id/34666675

סנהדרין יג - כ"ט בכסלו, 30 בדצמבר 12/30/2024

סנהדרין יב - כ"ח בכסלו, 29 בדצמבר 12/29/2024

סנהדרין יא - שבת כ"ז בכסלו, 28 בדצמבר 12/27/2024

סנהדרין י - כ"ו בכסלו, 27 בדצמבר 12/27/2024

סנהדרין ט - כ"ה בכסלו, 26 בדצמבר 12/26/2024

סנהדרין ט - כ"ה בכסלו, 26 בדצמבר הדף היום מוקדש ע"י עדינה גברץ לע"נ אביה, מל ריש. הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ יהודה לייב בן משה. באילו נסיבות רבי מאיר וחכמים חולקים האם מקרה של מוציא שם רע נידון בבית דין של שלושה או עשרים ושלושה, ומה שורש מחלוקתם? מובאות ארבע הצעות נוספות (המביאות את הסך הכל לשמונה) לענות על שאלה זו. רב יוסף מביא דין לגבי מוציא שם רע. אף על פי שבדרך כלל, אם אדם חייב מיתה וחיוב ממון על אותו מעשה, הוא פטור מתשלום, (קם ליה בדרבה מיניה), יש תרחיש במוציא שם רע בו אדם יכול להתחייב גם מיתה וגם תשלום. אם הבעל הביא עדים נגד אשתו, ואז האב הביא עדים המזימים את הקבוצה הראשונה, ואז הבעל הביא עדים להפוך את עדי האב לזוממים, עדי האב מקבלים גם עונש מוות (כי ניסו להרוג את קבוצת העדים הראשונה) וגם חייבים לשלם לבעל, שכן היה צריך לשלם לאשה קנס אם עדותם הייתה מתקבלת. מכיוון שעונש המוות מתייחס למה שעשו לעדי הבעל והתשלום מתייחס לבעל, הם יכולים לקבל שני עונשים. רב יוסף מביא פסיקה שנייה. אם אדם מעיד נגד אחר אך בתוך עדותו הוא מפליל את עצמו, אין אנו יכולים לקבל את עדותו כי הוא נחשב רשע ועדות רשע אינה מתקבלת בבית דין. רבא חולק וסובר שאנו מפצלים את עדותו (פלגינן דיבוריה) ומקבלים רק מה שהוא אומר על האחר כי אין אדם נאמן על עצמו להפליל, כי אדם קרוב אצל עצמו ואין ואדם משים עצמו רשע. /episode/index/show/hadran-he/id/34616925

סנהדרין ח - כ"ד בכסלו, 25 בדצמבר 12/25/2024

סנהדרין ז - כ"ג בכסלו, 24 בדצמבר 12/24/2024

סנהדרין ו - כ"ב בכסלו, 23 בדצמבר 12/23/2024

סנהדרין ו - כ"ב בכסלו, 23 בדצמבר הדף היום מוקדש לכבוד יום הולדתו של מרסל לוונברג מילדיו ונכדיו. בעוד ששמואל סובר שפסק דין של שני דיינים תקף, רבי אבהו חולק על עמדה זו. רבי אבא מקשה על דעת רבי אבהו ממשנה בבכורות כח:, שנראה ממנה שאפילו פסק דין של דיין יחיד תקף. סתירה זו מתיישבת בהסבר שהמשנה מתייחסת למקרה מסוים שבו שני בעלי הדין קיבלו במפורש את סמכות הדיין היחיד לפסוק בעניינם. המשנה בבכורות עוסקת במקרה שבו בעלי הדין קיבלו את סמכות הדיין, אך הוא טעה בפסק דינו והתחייב בנזקים שנגרמו. אולם, אם טעותו הייתה בפסיקה המנוגדת למשנה מפורשת, אין הוא חייב בתשלום מכיוון שפסק דין כזה בטל מאליו. לפיכך, הגמרא מסיקה שטעות הדיין הייתה בשיקול דעת - במיוחד בקביעה איזו דעה לאמץ. רבי מאיר וחכמים חולקים האם פשרה דורשת או שלושה אנשים או רק אחד. הגמרא מציעה תחילה שמחלוקת זו מקבילה למחלוקת בין רבי אבהו ושמואל, שכן פשרה מושווית לדין על פי הפסוק בשמואל ב' ח:טו. אולם, הקבלה זו נדחית לבסוף. במקום זאת, מחלוקתם מתמקדת בשאלה האם בכלל יש להשוות פשרה לדין. רב אחא מסביר שהדרישה לפי רשב"ג לשני אנשים בפשרה נועדה רק להבטיח עדות נאותה להליך - מבחינה עקרונית, מפשר יחיד היה מספיק. האם נדרש לעשות קניין בהליך פשרה? אם דיינים סיימו את ההליכים (גמר דין) במקרה, הם אינם יכולים יותר לעבור לפשרה. רב מסביר מאוחר יותר מה נחשב גמר דין. הגמרא בוחנת מספר שאלות יסוד בנוגע לפשרה: האם היא אסורה, מותרת או בעצם מועדפת? אם פשרה מותרת, באיזה שלב בהליכים המשפטיים פוקעת אפשרות זו? מוצגות דעות שונות המתייחסות לשאלות אלו. בתהילים י:ג נאמר שה' נואץ בוצע שברך או מי שמברך בוצע. מובאים שלושה פירושים שונים לפסוק זה - אחד מהם מתייחס לפשרה ולכך שהיא נתעבת בעיני ה'. הגמרא גם בוחנת פירושים שונים לשני פסוקים נוספים שעלו בדיון: שמואל ב' ח:טו, העוסק ביחס בין משפט וצדקה, ודברים א:יז, המורה לדיינים לא תגורו מפני איש. הדיון מסתיים במספר אמירות המדגישות את כובד האחריות השופטים והרצינות שבה דיינים חייבים לגשת לתפקידם. /episode/index/show/hadran-he/id/34576230

סנהדרין ה - כ"א בכסלו, 22 בדצמבר 12/22/2024

סנהדרין ה - כ"א בכסלו, 22 בדצמבר הלימוד השבוע מוקדש ע"י ירדנה שור לכבוד נישואי בנם סעדיה לאודל פרץ. "מאחלים להם בית מלא באהבה, מזל וערכי התורה." למרות שכתוב במשנה שבית דין מורכב משלושה דיינים, יש יוצאים מן הכלל. מומחה יכול לדון לבד. מה קובע שמישהו הוא דיין מומחה? למרות שמומחה אינו צריך לקבל רשות מהנשיא או מראש הגולה, אם הנשיא או ראש הגולה נתנו לו רשות לדון, וטעה במקרה מסוים, הוא אינו חייב לשלם על הנזק שגרם. בעוד שברור שרשות מראש הגולה פוטרת דיין הדן בישראל, האם מינוי הנשיא (בישראל) יכול לפטור את הדיין מאחריות בבבל? התשובה היא לא, כפי שנלמד מסיפור על רבה בר חנה שקיבל רשות מרבי יהודה הנשיא לדון, בדיוק כשעזב את ארץ ישראל. באילו מקרים דיין שטעה צריך לשלם כדי לפצות על הנזק שגרם? רבי יהודה הנשיא גם נתן רשות לרב לדון כמומחה, בדיוק לפני שהלך לבבל. אולם, הוא לא נתן לו סמכות להתיר בכורות למאכל על ידי זיהוי מומים. גם רב וגם רבה בר חנה היו אחייניו של רבי חייא, שהיה זה שביקש מרבי יהודה הנשיא להתיר לשניהם לדון. אולם, הוא קרא לרבה בן אחיו ולרב בן אחותו, למרות שרב היה גם בן אחיו. להסביר זאת, הגמרא מסבירה שאחיו מאביו ואחותו מאמו של רבי חייא התחתנו זה עם זה והיו הוריו של רב. ניתן גם הסבר אפשרי נוסף. למה רבי יהודה הנשיא לא התיר לרב להתיר בכורות? הגמרא מביאה שתי הצעות אפשריות. ההסבר הראשון הוא שזה היה כדי להבטיח שאנשים יכבדו את רבה בר חנה כשהוא ורב הגיעו לבבל, כי הם יראו שיש לו סמכות לעשות משהו שרב לא יכול. ההצעה השנייה היא שרב היה כזה מומחה שרבי יהודה הנשיא חשש שהוא יתיר מומים מסוימים ואנשים יסיקו מעצמם שמומים שנראו דומים הם גם מומים קבועים ויתירו בכורות שלא כדין. למה רבי חייא ביקש מרבי יהודה הנשיא לא רק לתת רשות לרב ורבה בר חנה לדון, אלא גם להורות? מובאת תשובה מסיפור על מלמד שלימד אך הובן לא נכון וגרם לרבים לטעות בדיני טומאה. לכן, צריך לקבל רשות גם ללמד רק אם יכולים ללמד באופן ברור. מובאים סיפורים נוספים הקשורים לסוגיות הוראה, הנוגעים לאיסור הוראת הלכה בעיר אם רבו נמצא בקרבת מקום. שמואל פסק שאם שני דיינים דנו בדין, דינם דין, למרות שזה נחשב חצוף. אולם, כשעושים פשרה, מספיק שני דיינים לפשר. /episode/index/show/hadran-he/id/34567575

סנהדרין ד - שבת כ' בכסלו, 21 בדצמבר 12/20/2024

סנהדרין ג - י"ט בכסלו, 20 בדצמבר 12/20/2024

סנהדרין ב - י"ח בכסלו, 19 בדצמבר 12/19/2024

הקדמה למסכת סנהדרין עם ד"ר איילת הופמן ליבזון 12/18/2024

בבא בתרא קעו - סיום בבא בתרא - י"ז בכסלו, 18 בדצמבר 12/17/2024

בבא בתרא קעה - ט"ז בכסלו, 17 בדצמבר 12/17/2024

בבא בתרא קעד - ט"ו בכסלו, 16 בדצמבר 12/16/2024

בבא בתרא קעג - י"ד בכסלו, 15 בדצמבר 12/15/2024

בבא בתרא קעג - י"ד בכסלו, 15 בדצמבר הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ יוסף בן משה הכהן ז"ל, אביו של רוברט וסבי. סבי היה חזן שאהב מאוד לשיר, עבד קשה בחייו והעביר לבניו את חשיבותה של המסורת שלנו. אם שני אנשים נושאים שם זהה, האם הם יכולים לגבות חובות מאנשים אחרים אם אין אנו יכולים להיות בטוחים שהשטר שבידם הוא באמת שלהם. ניתן להסיק מהמשנה שלנו שהם יכולים לגבות, אך ברייתא קובעת שאינם יכולים. שורש המחלוקת הוא האם שטרות נקנים במסירה (אותיות נקנות במסירה) או אולי שניהם מסכימים בכך, אך שורש המחלוקת הוא האם יש צורך להוכיח שהשטר נמסר להם מהאחר לקנותו. רבא ואביי התווכחו בסוגיה זו, וברייתא מצוטטת שממנה כל צד ניסה להוכיח את עמדתו. ברייתא אחרת חולקת הן את המשנה והן את הברייתא הקודמת, וקובעת שאי אפשר לשני אנשים עם אותו שם לגבות שטר הלוואה זה על זה. שורש המחלוקת הוא האם לווה יכול להזמין סופר לערוך שטר חוב שלא בנוכחות המלווה. אם ניתן לעשות זאת, אפשר להעמיד פנים כמו הלווה, שיכתבו ויחתמו על השטר, ואז להשתמש בו כדי לגבות מהאחר כאילו הוא המלווה. אם אדם אומר לילדיו בשעת מיתתו שאחד מהשטרות שברשותו כבר נפרע, הילדים אינם יכולים לתבוע את ההלוואות, שכן נטל ההוכחה מוטל על מי שגובה (המוציא מחבירו עליה הראיה). אם יש שני שטרות חוב עבור אותו אדם, הם יכולים לגבות את השטר בסכום הנמוך יותר. כאשר יש הלוואה עם ערב, האם המלווה יכול לגבות מהערב? אם כן, באילו נסיבות? מה המקור מהתנ"ך לשיעבודו של ערב? בתחילה, הם מנסים ללמוד זאת מיהודה וראובן, כאשר כל אחד מהם הבטיח לקחת אחריות להביא את בנימין למצרים, אך מקור זה נדחה, ובמקום זאת משתמשים בפסוק ממשלי כ:טז וממשלי ו:א-ג כמקור. אמימר רואה את התחייבות הערב כ"אסמכתא" (התחייבות שהערב מעולם לא התכוון באמת לקיים) ולכן תהיה נתונה במחלוקת בין רבי יוסי ורבי יהודה אם זו התחייבות תקפה. רב אשי דוחה הסבר זה ומסביר מדוע אין זו נחשבת "אסמכתא". /episode/index/show/hadran-he/id/34453755

בבא בתרא קעב - שבת י"ג בכסלו, 14 בדצמבר 12/13/2024

בבא בתרא קעא - י"ב בכסלו, 13 בדצמבר 12/13/2024

בבא בתרא קעא - י"ב בכסלו, 13 בדצמבר הדף היום מוקדש ע"י מאיר ואהובה בלופסקי לע"נ סבתה של אהובה, בסיה חוה בת ירמיהו, בציון השלושים, ולכבוד אירוסי בנה משה למאיה וינד. הדף היום מוקדש ע"י סיגל ספיזר לע"נ סבתה, רייזל בת גיטל. הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ אביה של מיצי, ג'ק לוק. כאשר לווה משלם חלק מהלוואה, מוצעים שתי דעות תנאיים כדי למנוע מהמלווה לנסות לגבות את הסכום המלא המקורי. רבי יהודה מציע לכתוב מסמך הלוואה חדש לחלוטין המשקף את יתרת החוב המופחתת, תוך החלפת המסמך המקורי כדי להבטיח בהירות לגבי החוב הנותר. רבי יוסי ממליץ על יצירת קבלה שהלווה שומר כהוכחה לתשלום חלקי, המשמשת כראיה שחלק מההלוואה כבר נפרע ומגנה על הלווה מפני תביעות עתידיות אפשריות. רב לא מקבל את שתי העמדות, ודורש שמסמך חדש יירשם במיוחד על ידי בית הדין ויתוארך למועד ההלוואה המקורי. מקשים על עמדה זו מברייתא המתירה לעדים לכתוב שטר חדש עם התאריך המקורי. עם זאת, רב נשאר בעמדתו, וטוען שלעדים חסרה הסמכות של בית הדין ליצור שעבוד על רכוש הקונה מהתאריך המקורי. רבי יהודה ורבי יוסי גם חלוקים לגבי מסמכים מאוחרים, במיוחד במקרים שבהם האיחור אינו ברור באופן מפורש. עמדתו של רבי יהודה נובעת מהשקפתו שאין לכתוב שובר, ולכן מתיר איחור תאריך שאינו יכול להוביל לרמייה. רבי יוסי, המתיר כתיבת קבלות, מזהיר שקבלה המקדימה את המסמך המאוחר עלולה לאפשר למלווה לגבות את ההלוואה פעמיים. שאלה רחבה יותר עולה לגבי קבלות: האם הן ישימות רק לתשלומים חלקיים של הלוואות או גם להלוואות ששולמו במלואן? המסקנה היא שאם המלווה טוען שמסמך אבוד ולכן אי אפשר לקורעו, הוא רשאי לדרוש תשלום תוך מתן שובר ללווה. גישה זו מוצדקת כי המלווה ידו על העליונה כי עשה טובה ללווה כשהלוה לו מלכתחילה. משנה בשביעית י:ה מבחינה בין שטרות מוקדמים למאוחרים. מאחר שמסמכים יוצרים שעבודי נכסים, מסמכים מוקדמים נפסלים בשל הנחת שעבוד שגויה על קרקעות שנמכרו לאחר תאריך המופיע בשטר. מסמכים מאוחרים, עם זאת, מתקבלים. רב המנונא מגביל ההיתר לכתוב שטר מאוחר למסמכי הלוואה אך מעלה חששות לגבי שטרי מכירה מאוחרים שיכולים לאפשר רמייה. הוא מזהיר שמוכר עלול לרכוש חזרה את הנכסים לפני מועד הרשום בשטר, והקונה עלול אז להשתמש בשטר כדי להוכיח בעלות שגויה. כאשר נשאל מדוע חששות דומים אינם חלים על הלוואות, הגמרא מציעה שרב המנונא כנראה אינו מתיר לכתוב שובר. לאחר מכן, מסמכים מאוחרים הותרו, ואנשים החלו גם לכתוב קבלות. כדי למנוע רמייה אפשרית, רבי אבא יעץ לסופריו לציין במפורש על מסמכים מאוחרים את עובדת האיחור, בעוד רב ספרא הציע להימנע מלשים תאריך על שוברים כשלא ידוע איזה תאריך הופיע בשטר. /episode/index/show/hadran-he/id/34425845

בבא בתרא קע - י"א בכסלו, 12 בדצמבר 12/12/2024

בבא בתרא קסט - י' בכסלו, 11 בדצמבר 12/11/2024

דף יומי לנשים - הדרן

TOPICS