דף יומי לנשים - הדרן
דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.
info_outline
בבא בתרא קנג - כ"ד בחשון, 25 בנובמבר
11/25/2024
בבא בתרא קנג - כ"ד בחשון, 25 בנובמבר
נחלקו רב ושמואל במקרה שבו אדם הבטיח מתנה במילים "בחיים ובמוות". רב סבר שזו מתנת שכיב מרע, והמילים "בחיים" נאמרו רק כביטוי של תקווה שיחיה. שמואל, לעומת זאת, פירש זאת כמתנה מאדם בריא. בנהרדעא נהגו כדעת רב. לאחר מכן, רבא הציע הגבלה לדברי רב: הוא טען שרב היה מודה שהשימוש בביטוי "מחיים" (במקום "בחיים") היה נחשב כמתנה מאדם בריא. אמנם אמימר דחה את פרשנותו של רבא לשיטת רב. כאשר הגיע מקרה כזה לפני רב נחמן בנהרדעא, הוא שלח אותו להישפט בעיר אחרת, כי לא רצה לפסוק נגד שמואל בעירו נהרדעא. במקרה אחר, רבא פסק נגד אישה שניסתה לחזור בה ממתנתה, בהתאם לשיטתו (שכן היא השתמשה בביטוי "מחיים ובמוות"). כאשר המשיכה להתלונן על פסיקתו ולהטרידו, רבא סידר שרב אחר יכתוב לה את הפסק שרצתה, אך הורה לו להוסיף בתחתית המסמך ציטוט ממסכת בבא מציעא בעניין הערמה ("שוכר עליהן או מטען"), לרמוז שאין לסמוך על הפסק. כשהבינה האישה את התחבולה, קיללה את רבא שספינתו תטבע - ואכן, ספינתו טבעה. כאשר שטר מתנה חסר לשון המעידה על מצב הנותן, אם היה שכיב מרע או בריא, ויש מחלוקת בין הנותן הטוען שנכתב כשהיה שכיב מרע לבין המקבלים הטוענים שהיהי בריא, על מי נטל ההוכחה? רבי מאיר סובר שמניחים שהאדם היה בריא עד שיוכח אחרת. חכמים, לעומת זאת, פוסקים שהממון נשאר בחזקת הנותן עד שיוכח אחרת. מעשה במתנת שכיב מרע שנכתבה בלשון שכיב מרע, אך לא נכתב בשטר שהאדם מת. לאחר מותו, המקבלים תבעו את המתנה, אך היורשים טענו שאביהם התרפא תחילה (ובכך ביטל את המתנה) ורק אחר כך חלה שוב ומת. רבה פסק לטובת המקבלים, בנימוק שמכיוון שהאדם כעת מת, סביר להניח שמת מאותה מחלה ראשונה, ולכן המתנה תקפה. אביי הקשה על רבה מהמקרה של ספינה שטבעה: אף שאנו מניחים שהנוסעים מתו, עלינו להתחשב באפשרות שהם שרדו אם לא מצאנו את גופותיהם. כך גם במקרה זה על אחת כמה וכמה, עלינו להתחשב באפשרות שהתרפא, שהרי רוב החולים מתרפאים. רב הונא בריה דרב יהושע תירץ שרבה פסק לפי שיטת רבי נתן. רבי נתן ורבי יעקב נחלקו במקרה שהשטר לא ציין אם ניתן בבריא או בשכיב מרע. רבי יעקב סבר שהולכים אחר החזקה הקודמת של הבעלות, ללא קשר למי מחזיק כעת (חזקת מריה קמא). רבי נתן פסק שהולכים אחר המצב הנוכחי (חזקה דהשתא) - אם האדם כעת שכיב מרע, מניחים שהמתנה ניתנה כשכיב מרע; אם בריא, מניחים שהיה בריא בזמן הכתיבה. רבי אלעזר ציין שאותה מחלוקת בין רבי נתן ורבי יעקב חלה גם על מקרה במשנה טהרות ו:ז בעניין טומאה. המקרה עוסק בבקעה המוקפת גדר שמוגדרת כרשות הרבים בקיץ (בגלל תנועת אנשים רבה) אך כרשות היחיד בחורף (בגלל מיעוט העוברים). כשיש גופה של אדם מת במקום וספק אם אדם עבר מעליה, הכלל הוא: ספק טומאה ברשות הרבים טהור, וברשות היחיד טמא (על פי דיני סוטה). אם לא ידוע אם האדם היה שם בקיץ או בחורף, רבי יעקב יפסוק לפי החזקה הקודמת של האדם, כלומר שהוא טהור, בעוד רבי נתן יפסוק לפי העונה הנוכחית - יהיה טמא אם השאלה נשאלת בחורף, ויהיה טהור אם בקיץ.
/episode/index/show/hadran-he/id/34132631
info_outline
בבא בתרא קנב - כ"ג בחשון, 24 בנובמבר
11/24/2024
בבא בתרא קנב - כ"ג בחשון, 24 בנובמבר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י רות, אירה, אלסה, ג'וליאנה, רובן, אליה, אדל, עמנואל ואריאן לכבוד יום הולדתה של אילנה שטורץ'. רב ושמואל חולקים במספר מצבים שונים בנוגע למתנת שכיב מרע. אם היה שטר שבו נכתב שמתנה ניתנה על יד שכיב מרע עם מעשה קניין - רב ושמואל חולקים האם הקניין נוסף כדי לעקוף את דיני שכיב מרע ורצה שיהיה תקף רק עם שטר (שטר קניין), שלא ניתן לתת לאחר המוות (שמואל), או שאנו מניחים שזה נעשה כדי לחזק את הבעלות של מקבל המתנה (רב) ואז ייכנס לתוקף אפילו אם יחלים? עמדתם של רב ושמואל בעניין זה נראית כסותרת את דעותיהם במקרה אחר שבו אומר לכתוב ולתת שטר לאחר ואז מת לפני שניתן. הגמרא מיישבת את הסתירה על ידי הבחנה בין המקרים. הסתירה בעמדת רב מיושבת על ידי הסבר שלא היה מעשה קניין במקרה השני. הסתירה בעמדת שמואל מיושבת על ידי העמדת המקרה השני במקרה מסויים (אוקימתא), שבו הנותן היה ברור לגבי מטרת השטר - שהיה רק לחזק (לייפות) את כוחו של המקבל. קושי שני מועלה נגד עמדת שמואל במקרה הראשון (יש חשש שהמתנה הייתה אמורה להיות תקפה רק עם שטר, שלא ניתן לעשות לאחר המוות) מפסיקה של שמואל בנוגע למי שנתן את כל נכסיו בקניין, שמתנתו מתבטלת אם מחלים, מה שמרמז שאם האדם מת, המתנה תקפה, ולא חוששים לשטר קניין. גם זה מיושב על ידי העמדת הפסיקה האחרונה במקרה שבו הנותן היה ברור שהקניין נעשה לחזק את כוחו של המקבל. אם אדם כותב לתת את כל נכסיו לאחד ונותן להם שטר ואז עושה את אותו הדבר לאחר, האם הראשון קונה או השני? רב ושמואל חולקים כפי שהם חולקים במקרה הראשון שנדון קודם. למה היה צורך לומר שהם חלקו בשני המקרים? בפומבדיתא הייתה גרסה שונה של דעת שמואל.
/episode/index/show/hadran-he/id/34123076
info_outline
בבא בתרא קנא - כ"ב בחשון, 23 בנובמבר
11/22/2024
בבא בתרא קנא - כ"ב בחשון, 23 בנובמבר
מה עוד כוללת המילה "נכסים"? מובאים סיפורים על נשים בשעת מיתתן שהבטיחו את רכושן לאדם אחד ואז שינו את דעתן והבטיחו אותו למישהו אחר. הרבנים דנו מהו הדין - האם אפשר לשנות את הדעת או שברגע שאדם מבטיח נכסיו, דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים דמי ואי אפשר לשנות ולכן ההצהרה הראשונה תקפה? מובא מקרה של אישה שנתנה את נכסיה לבנה לפני נישואיה השניים כדי למנוע מהם לעבור לבעלה (מברחת). כאשר התגרשה מהבעל השני, האם הייתה יכולה לקבל בחזרה את נכסיה מבנה? מקרה נוסף היה של אישה שהייתה נותנת את הפרדס שלה לאחיה בכל פעם שחלתה, כי חשבה שהיא תמות. בכל פעם כשהבריאה, המתנה הייתה מתבטלת. פעם אחת, לבקשתה, הוא קנה אותו באופן שיהיה תקף גם אם תחיה - היא השאירה קצת ועשתה קניין. אולם, רב נחמן פסק שמכיוון שאמרה שהיא נותנת לו את זה כי חשבה שתמות, כשהבריאה, הקניין לא היה תקף. הגמרא מבהירה את המקרה במשנה של מתנת שכיב מרע במקצת שלא חוזרת. יש שהבינו שהמתנה תקפה גם אם לא היה קניין וציטטו זאת בשם רב נחמן. אבל רבא מתקן אותם ומסביר שרב נחמן סובר שהמשנה התייחסה רק למקרים שבהם נעשה קניין, כלומר שאם אדם נתן לא את כל נכסיו ואז מת או הבריא, אם המתנה ניתנה ללא קניין, המקבל לא יקנה את הנכסים. בנוסף, אם אדם עשה קניין ולא נתן את כל נכסיו אך אמר שזה בגלל שחשב שהוא גוסס, אז אם הבריא, המתנה תחזור אליו.
/episode/index/show/hadran-he/id/34103596
info_outline
בבא בתרא קנ - כ"א בחשון, 22 בנובמבר
11/22/2024
בבא בתרא קנ - כ"א בחשון, 22 בנובמבר
אביי מקשה על הקושי של רב יוסף עם פירושם של רב יהודה ורב ירמיה למשנה על ידי הצגת מקרים בהם המשנה משתמשת במילה "קרקע" כדי לכלול מטלטלין, ו"כל שהוא" להתייחס לגודל מסוים. משנה אחת היא בפאה ג:ח לגבי הלשון המשמשת לשחרור עבד. השנייה היא בחולין יא:ב בראשית הגז שבה "כל שהוא" מתייחס לכמות מסוימת. אולם, במסקנה, מסבירים מילים אלו במשניות הנ"ל כיוצאות מן הכלל, וקושייתו של אביי נגד רב יוסף מיושבת. מה ההבדל בין מי שאומר "מטלטלי יינתנו לפלוני", "כל מטלטלי יינתנו לפלוני", ו"כל דבר שמיטלטל יינתן לפלוני"? האם עבדים נחשבים כקרקע או כמטלטלין? מובאים שני מקורות להוכיח שהם מוגדרים כמטלטלין, אך שתי ההצעות נדחות. מובאים חמישה מקרים בהם ההלכה תהיה תקפה רק אם כל הנכסים נכללים. בארבעה מתוך חמשת הפסקים הללו, "כל הנכסים" כולל גם מטלטלין, כלומר שגם אם ישאיר מקצת מטלטלין, ההלכה לא תהיה בתוקף. המקרה היחיד שבו זה לא כולל מטלטלין הוא אישה המוותרת על זכותה לגבות כתובתה אם כל הנכסים מתחלקים בינה לבין הבנים. אם מטלטלין לא חולקו, עדיין ניתן להניח שהיא ויתרה על זכותה לגבות את הכתובה, מכיוון שכתובה ניתנת לגבייה רק מקרקע. אם אדם נותן את כל "נכסיו", אילו פריטים כלולים במילה זו?
/episode/index/show/hadran-he/id/34102966
info_outline
בבא בתרא קמט - כ' בחשון, 21 בנובמבר
11/21/2024
בבא בתרא קמט - כ' בחשון, 21 בנובמבר
איזו לשונות מועילות במתנת שכיב מרע? אם אדם מוכר את כל רכושו כשהוא שכיב מרע, האם המכירה תקפה אם הוא מחלים ממחלתו? אם אדם מודה בשעת מיתתו שהוא חייב כסף, האם מאמינים להודאתו או שאפשר שהוא משקר ורוצה להראות שאין לו הרבה כסף? מסופר סיפור על איסור הגר וכיצד הוא הצליח להשתמש בהודאה כפתרון להעביר את כספו שהיה בידי רבא (שהחזיק אותו עבורו) לבנו. המשנה אומרת שאם אדם חילק את רכושובשעת מיתתו אך השאיר קרקע בכל שיעור, ואז החלים, המתנה תקפה. רב יהודה אומר בשם רב ש"כל שהוא" למעשה פירושו שיעור הראוי לפרנסתו. רב ירמיה בר אבא אומר שאפילו אם השאיר מיטלטלים הראויים לפרנסתו. רב זירא תומך בדעותיהם, ורב יוסף מטיל ספק בהם על סמך הנוסח במשנה (של "קרקע" ו"כל שהוא"). אביי תומך ברבי זירא ממשנה בפאה שם קרקע למעשה כוללת גם מיטלטלים.
/episode/index/show/hadran-he/id/34074031
info_outline
בבא בתרא קמח - י"ט בחשון, 20 בנובמבר
11/20/2024
בבא בתרא קמח - י"ט בחשון, 20 בנובמבר
רב נחמן פסק שאי אפשר להעביר דברים שאינם מוחשיים, כמו הזכות לגור בבית או הזכות לפירות עתידיים מעץ אפילו בשכיב מרע. בכך הוא משווה מתנת שכיב מרע למתנה רגילה. אולם, הוא פסק במקום אחר שניתן להעביר את הזכות לגבות הלוואה בעל פה לאחר בשכיב מרע, אף על פי שזכות זו אינה ניתנת להעברה במי שאינו שכיב מרע. הגמרא מביאה שני תירוצים. אם אדם נתן עץ לאחד ואת הפירות לאחר, האם ניתן להניח שכאשר הנותן נתן את העץ לאחד, הוא שמר לעצמו את המקום על העץ שבו גדלים הפירות והעביר אותם לשני, ובכך המתנה לשני תקפה כיוון שהוא נותן חלק מהעץ שקיים בפועל? או שמא הנותן לא שמר לעצמו את המקום שבו גדלים הפירות ונתן לאדם השני את הזכות לאסוף פירות שיגדלו ועדיין אינם קיימים, שאינה מתנה תקפה? אם התשובה היא שהמתנה לא תקפה, האם זה יהיה אותו דבר במקרה שבו אדם נותן את העץ למישהו אך שומר את הפירות לעצמו? גירסה שונה של שאלה זו מובאת על ידי רבי אבא. בגרסתו, הבחנה זו בין מכירה לשני אנשים לבין מכירה לאדם אחד ושמירת חלק לעצמו נשאלה על אמירה של ריש לקיש לגבי מי שמכר בית בלי העלייה. לפי שתי הגרסאות, התשובה היא שאנו יכולים לומר בוודאות שבמקרה שאדם מכר/נתן חלק למישהו אחר, החלק ששמרו לעצמם יישאר ברשותם שכן בוודאי אנשים שומרים ביד רחבה כשזה נוגע לעצמם. אם אדם מתחיל לחלק את רכושו ועוצר באמצע ואז ממשיך ונותן את השאר, האם המתנות הראשונות נחשבות כמתנות רגילות (כיוון שבאותה נקודה הוא נתן רק חלק מרכושו) או שהן נחשבות כמתנות שכיב מרע מאחר שבסופו של דבר כל הרכוש חולק? רב אחא פוסק שאפילו אם אדם נתן את רכושו בשכיב מרע ואז החלים, אפילו אם אלה היו כל נכסיו הידועים, יש לחשוש שמא יש לאדם נכסים אחרים במדינה אחרת ולכן המתנה תקפה. זה נראה כסותר את המשנה. כיצד ניתן להסביר זאת? אם אדם נותן כל נכסיו כשכיב מרע ואז משנה את דעתו לגבי חלק מהכספים, האם זה מבטל את כל המתנה הראשונה או רק חלק? מהן ההשלכות של זה? הגמרא מביאה ברייתא להוכיח שהמתנה הראשונה מתבטלת לגמרי. בתחילה, הגמרא דוחה את התשובה אך אז מחזירה אותה ומסיקה שהמתנה הראשונה מתבטלת לגמרי. אם אדם מקדיש את כל רכושו כשכיב מרע, או מכריז על הכל כהפקר, או נותן הכל לצדקה, ואז מחלים, האם זה מתבטל?
/episode/index/show/hadran-he/id/34028698
info_outline
בבא בתרא קמז - י"ח בחשון, 19 בנובמבר
11/19/2024
בבא בתרא קמז - י"ח בחשון, 19 בנובמבר
הדף היום מוקדש ע"י דבי ומרק פרשן לע"נ פרל ביילא בת שמחה. מניין לומדים שדברי שכיב מרע נחשבים ככתובים וכמסורים, כאילו נעשה קניין? חכמים שונים למדו זאת משני פסוקים מהתורה ושניים מהנביאים. רבא אומר בשם רב נחמן שדין זה אינו נלמד מהתורה, אלא חכמים תיקנו זאת כדי שלא תיטרף דעתו עליו. הגמרא מקשה על רב נחמן מאמירה אחרת שלו על פסק של שמואל. שמואל סבר שאם אדם מכר שטר חוב לאחר ואחר כך מחל על החוב המקורי, החוב בטל, ואפילו יורש של המלווה המקורי יכול למחול על החוב. רב נחמן הסביר שאפילו שמואל יסכים שאם השטר חוב לא נמכר לאחר אלא ניתן כמתנת שכיב מרע, היורש אינו יכול למחול על החוב. זה לכאורה מראה שכוח דברי שכיב מרע תקפים מדאורייתא כיוון שהם חזקים יותר ממתנה רגילה. הם מיישבים קושי זה בהסבר שלרב נחמן החכמים בתקנתם נתנו לדברי שכיב מרע תוקף לקניין כאילו זה קניין דאורייתא, אף על פי שזה מדרבנן. רבא ציטט את רב נחמן שבמתנת שכיב מרע אי אפשר להקנות דבר שאין בו ממש או שלא בא לעולם - כמו זכות מגורים בבית או זכות לפירות עתידיים מעץ. מדבריו נראה שרב נחמן מתייחס למתנת שכיב מרע כמו לדיני מתנות של בריא. הגמרא מעלה קושי על הנחה זו.
/episode/index/show/hadran-he/id/33990532
info_outline
בבא בתרא קמו - י"ז בחשון, 18 בנובמבר
11/18/2024
בבא בתרא קמו - י"ז בחשון, 18 בנובמבר
הדף היום מוקדש ע"י דיאנה בלום לע"נ ישראל מרמורק. הדף היום מוקדש ע"י רונה פינק לכבוד בר מצווה של יוסף אשר, בנם של אילנה והרב ברם ווינברג. לאחר האירוסין, החתן היה מביא מתנות לכלה הנקראות סבלונות. אם הנישואין בוטלו, באילו נסיבות יש להחזיר את הסבלונות? הדבר תלוי בסוגי המתנות שניתנו (מתכלות או עמידות), האם היו מתנות (קטנות) המיועדות לשימוש בבית אביה או מתנות (גדולות) לבית העתידי של הזוג. אם החתן אכל בבית אביה בעת הבאת המתנה, לא יוכל לדרוש את המתנות בחזרה. מה הדין אם הבעל שתה אך לא אכל, או אכל מחוץ לבית, או ששליח הבעל אכל את האוכל? אם החתן אכל פחות משווה דינר, האם יכול לתבוע בחזרה את כל המתנות או רק אחוז מסוים? אם המתנה עלתה בערכה ואז הוחזרה, מי מקבל את ערך ההשבחה? רבא שואל: אם המתנות היו מיועדות לצריכה, אך טרם נצרכו כשהנישואין בוטלו, האם הן מוחזרות? כמעט כל השאלות נשארות ללא מענה. מובאים שני סיפורים הקשורים למקרה שאירע עם זוג מאורס. באחד, נשלחו מתנות ובשני היה חשד שאין לה חוש ריח והחתן רצה לבטל את האירוסין, אך הוא בדק אותה לראות אם זה נכון, והתברר שלא. כל אחד בא ללמד משהו ייחודי או על ייחודיות של ארץ ישראל או על טענה שבעל יכול להעלות והאם היא תתקבל. רבין פסק שאף על פי שהבחנו בין מתנות מתכלות ללא מתכלות, הבחנה זו אינה תקפה אם האישה דורשת ביטול החתונה. במקרה כזה, כל המתנות מוחזרות, אפילו צרור של ירקות. איזה סוג של הנחות אנחנו יכולים להניח לגבי הצהרת שכיב מרע? נעשית הבחנה בין מי שחילק את כל נכסיו לבין מי שלא חילק את הכל. אם חילק הכל, מניחים שחשב שהוא ימות. לכן, אם הבריא, המתנה בטלה. אם ניתן רק חלק, המתנה תקפה. זה מבוסס על אומדנא - הערכת כוונתו. הגמרא מנסה להתאים את הדעה במשנתנו לתנאים שאמרו את אותו הדבר (שיש לעשות אומדנא, הערכה לכוונתו של בנאדם) בנוגע למקרים אחרים כדי לקבוע מיהו מחבר המשנה.
/episode/index/show/hadran-he/id/33968432
info_outline
בבא בתרא קמה - ט"ז בחשון, 17 בנובמבר
11/17/2024
בבא בתרא קמה - ט"ז בחשון, 17 בנובמבר
סתירה הובאה מברייתא נגד המשנה בעניין החזרת מתנות הדדיות לחתונה (שושבינים). היו שלושה תירוצים. השלישי הקים את המקרה של המשנה כאשר החתן מת והשאיר יבם, אח לקיים נישואי ייבום. כאשר המתנות ניתנות ליבם, עליו לחלוק אותן עם אחיו. כדי להקשות על תשובה זו משווים את המקרה למקרה שבו החתן מת אחרי האירוסין ולפני הנישואין. כשם שבמקרה ההוא, אין צורך להחזיר את כסף הקידושין כי האישה יכולה לטעון שאין זו אשמתה שהם לא מתחתנים, כך גם עם השושבינים, המשפחה שקיבלה ראשונה מתנות יכולה לטעון שאין צורך להם לשלוח מתנות אם החתן כבר אינו בחיים מכיוון שלא שמחו איתו בחתונה. אולם, רב יוסף מסביר שהמקרים אינם דומים כי המקרה עם היבם היה כזה שהמשפחה האחרת כן השתתפה בחתונת האח ובשבעת ימי המשתה לפני שמת ושמחה איתו, אך עדיין לא הביאה את המתנות. הגמרא מנסה לקבוע שהדעה שהוזכרה קודם, שאישה אינה צריכה להחזיר את כסף הקידושין אם הבעל מת כי היא יכולה לטעון שלא באשמתה הם לא התחתנו, היא נושא למחלוקת תנאים. אולם, הצעה זו נדחית והמחלוקת התנאית מוסברת כמתייחסת למקרה שבו האישה, ולא האיש, מתה והמחלוקת היא האם כסף קידושין נועד להינתן ולהישמר גם אם הנישואין מעולם לא התקיימו (לטיבועין או לאו לטיבועין ניתנו). אם מחזיקים בדעה שלא התכוונו שיישמר גם אם הנישואין מעולם לא התקיימו, יורשי האישה יצטרכו להחזיר את הכסף אם זה היה המנהג במקום שבו הם חיו. נושא זה לא היה רק מחלוקת בין רבי נתן ורבי יהודה הנשיא במקור שצוטט קודם, אלא גם יכול לעזור להסביר מחלוקת בברייתא אחרת בין רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי. בזמן האמוראים, היו דעות שונות לגבי האם כסף הקידושין יוחזר או האם מתנות אחרות שניתנו מהחתן לכלה צריכים להחזיר. חמשת הדינים הייחודיים שחלים על מתנות השושבינות. בית הדין יכול לאכוף את גבייתן. הן מוחזרות רק כאשר מי שנתן ראשון מתחתן. אין ריבית אם המתנה ההדדית גדולה מהראשונה. הן אינן מתבטלות בשנת השמיטה כמו הלוואות אחרות. ובכור לא יגבה פי שניים ממה שמגיע לבנים לאחר מיתת האב. אם מישהו לא משתתף בחתונה, הוא עדיין מחויב להביא מתנות הדדיות. אולם, אם הוא לא הוזמן לחתונה, בעוד שהוא עדיין צריך לשלם, הוא יכול להחזיק תרעומת כנגדו. אולם, מכיוון שהוא לא אכל בחתונה, הוא יכול לנכות את הסכום שהיה אוכל ממתנתו. כיצד מחושב סכום הניכוי? ברייתא מציגה מקרים שונים שבהם אין חובה להחזיר את השושבינות. בהקשר של אותה ברייתא, הם מזכירים חתונה פומבית ולכן מובאת ברייתא אחרת שמזכירה מילה זו פומבי בהקשר אחר. אותה ברייתא מצטטת דרשות שונות המשוות אדם שעשיר בסוגים שונים של רכוש לאדם שעשיר בסוגים שונים של ידע תורה. מהו האידיאל? רב ורבא מתדיינים האם עדיף לשלוט במשנה או עדיף לשלוט בתלמוד. כל אחד מהם מסיק את דעתו ממשלי טו:טו. דרשות אחרות מובאות על אותו פסוק שקשורות למידות או דברים אחרים שיגרמו לאדם להיות שמח או יגרמו לו לחיות חיים לא מאושרים. חלק מהמקורות האלה רואים חיים שמחים כדבר טוב בעוד שאחרים אינם רואים זאת באור חיובי.
/episode/index/show/hadran-he/id/33895262
info_outline
בבא בתרא קמד - שבת ט"ו בחשון, 16 בנובמבר
11/15/2024
בבא בתרא קמד - שבת ט"ו בחשון, 16 בנובמבר
כיצד מתחלקים רווחי הנכסים אם רק חלק או אחד מהיורשים השקיע זמן או כסף בשיפורם? מהם הגורמים המשפיעים על ההלכה? מהם חלק מהחריגים לכללים? היה נהוג שאב שהשיא את בנו הבכור בבית הסמוך לביתו, היה נותן את אותו בית לבן כמתנה. מכיוון שזה היה המנהג המקובל, גם אם האב לא ציין זאת במפורש כמתנה לבן, החוק מניח שהבית ניתן לבן. זוהי אחת משלוש הלכות שמוגדרות כ"הלכתא בלא טעמא". אם האחים חיים מנכסי האב, באיזה מצב משכורתו של אח תתחלק עם האחים האחרים? האם חשבונות רופא עבור אחד היורשים משולמים מהנכסים המשותפים? הגמרא מבחינה בין אלו שחלו בגלל שהביאו זאת על עצמם לבין אלו שחלו בגלל נסיבות שאינן בשליטתם. מתנות הדדיות בנישואין (שושבינין - שהיו נפוצות באותם ימים וניתן היה לתבוע אותן בבית דין) - כיצד הן מתחלקות בין היורשים? במה תלויים אותם דינים?
/episode/index/show/hadran-he/id/33941212
info_outline
בבא בתרא קמג - י"ד בחשון, 15 בנובמבר
11/15/2024
בבא בתרא קמג - י"ד בחשון, 15 בנובמבר
הדף היום מוקדש ע"י אודרי לוונט לכבוד בר המצווה של משה, נכדה של ג'רי גולדשטיין גדליה השבת. בהסבר מדוע התחייבות האב לבנו "אתן לך חלק עם כל בניך שעתידים להיוולד" אינה תקפה, זה מושווה למי שאומר "קנה כחמור". אם אדם אומר לחברו "קנה אתה וחמור", האם הקניין תקף? רב נחמן סובר שהאדם קונה חצי, רב המנונא סובר שזה לגמרי לא תקף ורב ששת סובר שהאדם קונה את כל החפץ. רב ששת מביא ראיה מדין תרומה להוכיח את עמדתו. אולם, ראיה זו נדחית. רב אויא מביא ראיה לשיטת רב ששת ממקרה של אדם שקידש חמש נשים, כששתיים מהן לא יכלו להתקדש לו בדרך זו כי היו אחיות (קידושין שלא נמסרו לביאה). מכיוון שהקידושין תקפים לחלק, זה יכול להיות מושווה למקרה של "אתה והחמור". אולם, גם זה נדחה כי המקרה הובן לא נכון על ידי רב אויא ולמעשה, האיש כבר הוציא את האחיות במעשה הקידושין כשאמר "מי שראויה לביאה תהיה מקודשת". לכן, המקרה אינו דומה כלל למקרה אתה והחמור. אם אדם אומר, אתן את נכסי לאשתי ולבני, האם היא מקבלת 50% או חלק שווה עם כל הבנים? רב יוסף פסק שהיא מקבלת חצי והוכיח זאת מפסוק על לחם הפנים שחולק בין אהרן ובניו, כאשר אהרן קיבל חצי. אביי דוחה את ההשוואה ופוסק שהיא מקבלת חלק שווה כמו כל אח. מקשים על אביי לאור פסיקות שבהן שמואל ור' יוחנן העניקו לאישה חצי, ופסיקה של רבי בעניין חלוקת מיסים. אולם, פסיקת רבי נדחית כקושי על אביי כי היא דומה יותר למקרה של אהרן ובניו מאשר למקרה של האישה ובניה. קושי מועלה נגד פסיקת רב יוסף מדיני חלוקת מנחה גדולה לשני כלים. אולם, ההשוואה למנחה נדחית גם כן. ההלכה נפסקה כרב יוסף במקרה זה ובשני מקרים קודמים שלמדנו בבבא בתרא (בבא בתרא י"ב ע"ב ובבא בתרא קי"ד ע"א). אם אדם שולח משי למשפחתו, כיצד זה מתחלק בין בנים, בנות וכלות? אם לאדם יש בן אחד ובת אחת והבטיח את רכושו ל"בניו", האם ניסוח זה כולל גם את הבת? אם לאדם יש בן אחד ונכד והוא מבטיח את רכושו ל"בניו" האם זה כולל את הנכד? כאשר הנכסים עדיין לא חולקו והילדים הגדולים (או האישה) משקיעים את הנכסים, האם הרווחים מתחלקים באופן שווה בין כל האחים או רק בין אלה שהשקיעו? במה זה תלוי?
/episode/index/show/hadran-he/id/33940727
info_outline
בבא בתרא קמב - י"ג בחשון, 14 בנובמבר
11/14/2024
בבא בתרא קמב - י"ג בחשון, 14 בנובמבר
אם אדם נותן מתנה לעובר, רב הונא פוסק שהמתנה לא נקנית כי העובר עוד לא בחיים. רב נחמן סובר שאפשר לתת מתנה אם אומר "אני נותן מתנה זו לכשיוולד." רב ששת סובר שעובר יכול לקנות בכל מקרה ומביא ברייתא לתמוך בעמדתו. אביי ורבא מספקים כל אחד הסברים שונים לפסיקה בברייתא כדי להראות שאין זה בהכרח מוכיח את עמדת רב ששת. הגמרא מביאה משנה מנידה מד כדי לדחות את דעת רב ששת. אך זה נדחה מכיוון שרב ששת עצמו הסביר את המשנה כמתייחסת למקרה מסוים, ללא השלכות לדיון זה. הסבר נוסף לאותה משנה מובא בשם רבא שגם יכול ליישב את הקושי שהועלה נגד רב ששת. רבי יוחנן סובר שברוב המקרים, מתנה שניתנת לעובר אינה תקפה, אבל המשנה שלנו היא יוצאת מן הכלל כיוון שאב מרגיש קירבה לעובר שטרם נולד ולכן יכול להעביר בעלות על המתנה לעובר באופן אפקטיבי. הגמרא פוסקת כרבי יוחנן. מובא מקרה שבו אדם הבטיח לאשתו שהבנים שיהיו לו ממנה בעתיד יירשו את כל רכושו, למעט בניו מאשה קודמת. כאשר הבן מהאישה האחרת התלונן, האב הבטיח לו חלק עם אחיו העתידיים להיוולד. הרבנים נחלקו האם אותו בן יקבל חלק נוסף כאשר הירושה תתחלק מאוחר יותר בינו לבין האחים האחרים. אלה שסוברים שאינו זכאי לחלק נוסף טוענים שההבטחה הייתה שיקבל חלק כמו אחיו שטרם נולדו, אך מכיוון שהאב לא יכול לתת להם חלק באותה נקודה, כיוון שאינם בעולם, ההצהרה הייתה חסרת משמעות.
/episode/index/show/hadran-he/id/33925197
info_outline
בבא בתרא קמא - י"ב בחשון, 13 בנובמבר
11/13/2024
בבא בתרא קמא - י"ב בחשון, 13 בנובמבר
אביי ורבא נחלקו בהבנתם את המשנה בנוגע לדין טומטום המנסה לגבות כסף מנכסי האב. הועלתה קושיה על הסברו של אביי מברייתא, אך היא יושבה. מדוע במקרה של המשנה התחייב הבעל לתת 200 זוז לוולד שיוולד אם תהיה בת ו-100 אם יהיה בן - הרי באותם ימים הייתה העדפה לבנים זכרים, כדברי רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי? מובאים שלושה תירוצים המסבירים או למה העדיפו בנות או למה שהבטיחו יותר כסף לבת אפילו אם לא העדיפו בנות. מובאים שני מקורות תנאיים עם מקרים דומים למקרים במשנתנו שבהם האב הבטיח כסף אם יולד זכר/נקבה אך ללא מספיק פרטים, ולכן הגמרא מבררת את פרטי המקרים הנידונים. אירע מקרה שאדם בעשת מיתתו הבטיח את כל נכסיו לילדו שטרם נולד. רב הונא פסק שזה לא תקף מכיוון שאי אפשר להקנות דבר למי שאינו בעולם. רב נחמן מקשה על פסיקה זו ממשנתנו, שבה בכל המקרים האב הבטיח כסף לילד שטרם נולד. רב הונא דוחה את המשנה באומרו "איני יודע מי שנה משנה זו!" הגמרא שואלת מדוע רב הונא לא יכול היה לתת תשובה אחרת. היא מעלה שבע אפשרויות אך בסופו של דבר דוחה את כולן.
/episode/index/show/hadran-he/id/33909677
info_outline
בבא בתרא קמ - י"א בחשון, 12 בנובמבר
11/12/2024
בבא בתרא קמ - י"א בחשון, 12 בנובמבר
המשנה קבעה את חלוקת נכסי האב במקרה שיש נכסים מרובים ובמקרה שיש נכסים מועטים. מה קורה אם מצב הנכסים משתנה לאחר מות האב? האם החלוקה משתנה בהתאם? לאחר שהגמרא דנה באופן קביעת "מרובין" ו"מועטין", שאל רבי ירמיה האם דברים נוספים נכנסים לחישוב - האם מורידים את הסכום הנדרש למזונות האלמנה עד שתתחתן או תמות, או את מזונות בתה מנישואין קודמים במקרה שהבעל התחייב לזון אותה לתקופה מסוימת, או חוב שחייבים לבעל חוב? אם יש רק אלמנה ובנות, ואין מספיק כסף לשתיהן, מי מהן מקבלת כסף למזונות? מדוע אדמון חלק על חכמים וסבר שהבנים צריכים לקבל ירושה על חשבון הפסד מזונות הבנות? רבא ואביי מציעים כל אחד הסברים שונים. כיצד נכנס טומטום לדינים אלו - כזכר, כנקבה, או לא כאחד מהם? אם אדם בשעת מיתתו השאיר אישה בהריון וקבע: אם התינוק זכר תנו לו מתנה זו, אם נקבה, מתנה זו, מה הם מקבלים אם נולדים תאומים או אם התינוק טומטום?
/episode/index/show/hadran-he/id/33893352
info_outline
בבא בתרא קלט - י' בחשון, 11 בנובמבר
11/11/2024
בבא בתרא קלט - י' בחשון, 11 בנובמבר
הדף היום מוקדש ע"י יהודית שפירא לע"נ אחיה, דוד טייכמן. אם אב נותן את רכושו כמתנה לבן אחד "מהיום ולאחר מיתה", לאב יש זכויות בלעדיות לכל הפירות התלושות מהקרקע במשך כל חייו. לאחר מותו, היורשים מקבלים את הפירות התלושות מהקרקע, ולא מקבל המתנה. אולם, בתוספתא כתובות נפסק שאם הבן מכר את השדה ואחר כך מת האב, הקונה צריך להחזיר את שווי הפירות המחוברים לקרקע בזמן מות האב ליורשים, שכן אפילו פירות המחוברים לקרקע שייכת לנותן. עולא מיישב את הסתירה על ידי הבחנה בין נדיבות האב לבנו לעומת אדם זר (הקונה). אם אב מת והשאיר ילדים גדולים וקטנים, לפני שמחלקים את הירושה, כולם מקבלים חלק שווה לצרכיהם - מזון, ביגוד, חתונה, נדוניה. אולם, אם חלק מהילדים התחתנו בחיי האב, הילדים הצעירים שעדיין לא התחתנו אינם יכולים לדרוש את אותו סכום כסף לחתונה/נדוניה כפי שקיבלו המבוגרים כשהאב היה עדיין בחיים. רבא מביא חריג לכלל - אם האח הבכור מנהל את כספי הירושה והוא לוקח כסף מהעיזבון עבור בגדים כדי להתלבש בכבוד כשהוא מטפל בירושה, איננו דורשים שכל שאר האחים יקבלו חלק שווה עבור בגדיהם. בנו של גניבא שאל את רבא: אם אישה לווה כסף ללא שטר (מלוה על פה) ואחר כך התחתנה - מכיוון שלבעלה יש זכויות בנכסיה, האם הוא נחשב "לוקח" שבמקרה זה המלווה אינו יכול לגבות את ההלוואה (כיוון שהלוואה בעל פה אינה נגבית מקרקע שנמכרה) או שהוא נחשב כיורש וניתן לגבות את ההלוואה. רבא מנסה להוכיח שהוא נחשב כיורש ממשנתנו, אך ההוכחה נדחית. רב פפא ואביי מביאים כל אחד מקורות אחרים להוכיח שבעל נחשב כיורש, אך רבא מעלה קושי מתקנת אושא המתייחסת לבעל כלוקח, שכן אישה שמכרה נכסי מלוג ומתה, הבעל יכול לדרוש זאת בחזרה מהקונים. זה מסתדר רק אם הוא נחשב כלוקח. רב אשי מיישב את הסתירה בהסבירו שלעתים חכמים נתנו לבעל מעמד כיורש ולעתים כלוקח, תלוי במצב - מה שטוב יותר לבעל או לאחרים, כגון דאגה לאלמנה. לבנים יש זכויות בירושה אך לבנות יש זכויות למזונות מהעיזבון. אם אין מספיק כסף לשניהם, חכמים נותנים לבנות זכויות למזונות לפני מתן זכויות לבנים. מהבנים מצופה לבקש צדקה. אדמון מערער על עמדתם ורבן גמליאל תומך באדמון. האמוראים דנים מה נחשב כסף מספיק גם לבנים וגם לבנות.
/episode/index/show/hadran-he/id/33874732
info_outline
בבא בתרא קלח - ט' בחשון, 10 בנובמבר
11/10/2024
בבא בתרא קלח - ט' בחשון, 10 בנובמבר
אם אדם מקבל מתנה ולא אומר מיד "איני רוצה בה", המתנה נקנית לו, אפילו אם לאחר מכן צועק שאינו רוצה בה. אולם, אם אדם אחר קיבל את המתנה עבורו והוא היה בחדר ולא מחה, יש מחלוקת בין רבן שמעון בן גמליאל לחכמים האם המתנה נקנית או לא. אם שכיב מרע הבטיח סכומי כסף שונים למספר אנשים במשפט אחד, מניחים שהתכוון לתת להם את המתנות בו זמנית. לכן, אם בא בעל חוב של המת לגבות חובו, גובה מכולם באופן יחסי, לפי הסכום שקיבלו. אולם, אם הבטיח את המתנות בסדר מסוים, בעל החוב גובה תחילה מהאחרון שקיבל, ואחר כך מהלפני אחרון, וכן הלאה. אם שכיב מרע אמר שהוא נותן סכום כסף למי שהוא כבר חייב להם כסף (כלומר בכורו, אשתו, או בעל חובו), האם הכוונה לתת את הכסף שחייב או שזו מתנה בנוסף לכסף שחייב? זה תלוי באופן שבו נוסחה ההבטחה. אם אמר "כראוי לו/לה", הכסף נחשב כתוספת למה שחייב. אבל אם ההבטחה הייתה "בבכורתו/בכתובתה", אז הבן/האישה המקבלים יכולים לבחור לקבל או את סכום הכסף שהובטח או את פי שניים/הכתובה אבל לא את שניהם. אם זה בעל חוב ואמר "בחובו", הסכום שהובטח נלקח עבור החוב. רב נחמן מסביר שזה מבוסס על שיטת רבי עקיבא שאם אדם מוסיף מילים שאינן הכרחיות, בהכרח הוא מוסיף משהו. לכן, כשאומר "כראוי", מובן שמוסיף משהו מעבר למה שחייב. אם שכיב מרע אומר שמישהו חייב לו כסף, האם עדים יכולים לתעד את ההצהרה מבלי לאמת? האם יש חשש שבית הדין יפעל על פיה מבלי לבדוק (ולכן העדים לא יכולים לכתוב) או שאפשר להניח שבית הדין יעשה את עבודתו (ולכן העדים יכולים לכתוב)? על פי ברייתא, רבי מאיר סובר שאפשר לכתוב בלי לאמת ולכן כשהיורשים רוצים לגבות על סמך המסמך, עליהם להוכיח שחייבים להם את הכסף. חכמים סוברים שאי אפשר לכתוב אלא אם כן מאומת ולכן אין צורך בהוכחה נוספת לגבייה. אולם, רב נחמן מסביר שיש גרסה אחרת של הברייתא שרבי מאיר אומר שאי אפשר לכתוב את המסמך על סמך הצהרת השכיב מרע, בעוד שחכמים מתירים. הוא מסביר שרבי מאיר חושש מבית דין שעלול לפסוק בלי לבדוק הוכחות נוספות ולכן אין לכתוב את המסמך. אך אמימר קובע שההלכה היא לא כמותו שאיננו חוששים שבית דין יטעה ולא יבדוק את הפרטים. אולם, זה נכון למקרה של עדים, לא לפסק מבית דין אחר. אם בית דין מפקח על חליצה או מיאון, עליהם לבדוק את הפרטים בקפידה כי בית דין מאוחר יותר יסתמך על כך, ויתיר לאישה להינשא מחדש, בלי לבדוק שהכל נעשה כראוי. אולם, מסמך חתום על ידי עדים המעידים על מה שאמר אדם בשעת מיתתו ניתן לכתוב בלי לבדוק את הפרטים, כי אפשר להניח שבית הדין יבדוק את אמיתות תוכן המסמך לפני שיפסוק על פיו.
/episode/index/show/hadran-he/id/33865077
info_outline
בבא בתרא קלז - שבת ח' בחשון, 9 בנובמבר
11/08/2024
בבא בתרא קלז - שבת ח' בחשון, 9 בנובמבר
בפתרון סתירה בין שתי ברייתות, הגמרא עונה שישנה מחלוקת תנאים (בין רבי ורבן שמעון בן גמליאל) בנוגע לאותו נושא שרבי יוחנן וריש לקיש התווכחו עליו - כאשר אדם קונה את הפירות האם הוא קונה זכויות בגוף הנכס עצמו, כלומר האם יש לו זכות למכור אותו (קניין פירות כקניין הגוף)? המקרה שבו הם חולקים הוא מי שהבטיח את נכסיו לאדם אחד ולאחר מותו של אותו אדם, יעברו לאדם שני ואחריו לאדם שלישי. אם האדם הראשון מכר את הנכס, האם האדם השני יוכל לתבוע את הנכס לאחר מות הראשון? רבי סובר שמכירת הנכס לא תהיה תקפה. רבן שמעון בן גמליאל סובר שהמכירה תהיה תקפה אף על פי שהוא חושב שאין למכור אותו לכתחילה. רבי יוחנן פסק כרבן שמעון בן גמליאל עם יוצא מן הכלל אחד. הוא גם הוסיף מספר מקרים שייכללו בפסיקה זו. אם אדם קיבל אתרוג במתנה שהיה אמור לעבור לאחר מותו לאדם אחר או שנלקח מכספי העיזבון לפני שחולקו, האם הוא יכול לקיים את המצווה או לא? בעוד שבמקרה הראשון, הם יכולים לקיים את המצווה, רבי ורבן שמעון בן גמליאל יחלקו האם ניתן למכור את האתרוג. האם מתנה שניתנה על מנת להחזיר נחשבת למתנה? האם אפשר לקיים מצווה עם אתרוג שהתקבל באופן זה?
/episode/index/show/hadran-he/id/33845597
info_outline
בבא בתרא קלו - ז' בחשון, 8 בנובמבר
11/08/2024
בבא בתרא קלו - ז' בחשון, 8 בנובמבר
מהו הניסוח בשטר שמבהיר שהמסמך עצמו רק בא לחזק את התחייבותו של האדם בשעת מיתתו, ולא נועד כשטר קניין? מה חייב להיות הניסוח כדי להקנות את רכושו לאחרים בחייו כשהוא בריא? רבי יהודה סובר שחייבים לכתוב "מהיום ולאחר מיתה." רבי יוסי אינו מצריך להוסיף "מהיום." מרגע שזה בתוקף, הנכס נחשב שייך למקבל, בעוד שהפירות שייכים לנותן. האם מי מהם יכול למכור את זכויותיו בחלקו? מדוע הניסוח "מהיום ולאחר מיתה" עובד כאן, אך אינו מועיל בגט? רבא בר אבוה קיבל את דעת רבי יוסי מכיוון שהתאריך במסמך מבהיר שהוא בתוקף מיום כתיבתו, גם בלי להוסיף את המילים "מהיום." רב נחמן אומר שאם נעשה מעשה קניין מהנותן לעדים עבור המקבל, זה היה מייתר את הצורך בכתיבת "מהיום," אפילו לפי רבי יהודה. עם זאת, יש מחלוקת האם זה חל באופן גורף או שזה תלוי בניסוח שנכתב בשטר. אם המקבל מכר את זכויותיו ואחר כך נפטר לפני הנותן, האם הקונה זוכה בנכס לאחר מות הנותן או שהוא חוזר ליורשי הנותן? רבי יוחנן וריש לקיש חולקים בזה בהתבסס על מחלוקת האם מי שקונה פירות (במקרה זה הנותן שומר זכויות לפירות) נחשב כבעלים העיקרי של הדבר? אם מחלוקת זה נזכרת במקום אחר, למה היה צורך לחזור על המחלוקת גם אצלינו? מה ההבדל בין המקרים? ר' יוחנן מביא ברייתא כקושי על ריש לקיש אך פותרים את הקושי.
/episode/index/show/hadran-he/id/33845157
info_outline
בבא בתרא קלה - ו' בחשון, 7 בנובמבר
11/07/2024
בבא בתרא קלה - ו' בחשון, 7 בנובמבר
שתי אמירות בשם רבי יוחנן סתרו זו את זו. באחת הוא פסק שבעל נאמן לומר שגירש את אשתו ובשנייה, אינו נאמן. התירוץ היה שבראשון התכוון שאנו מקבלים את דבריו לגבי מעמדה מכאן ולהבא והשני מדבר למפרע. למרות תירוץ זה, רבא לא היה מוכן לפסוק על פי עיקרון זה במקרה שהובא לפניו שבו אדם אמר שאשתו פטורה מייבום (והיה צריך להיות נאמן מכיוון שיכול היה לומר שגירש אותה) והעדיף להחמיר ולדרוש חליצה. במקרה אחר, שבו היתה חזקה שלאיש אין אחים ובשעת מיתתו גם אמר הבעל שאין לו אחים. אביי החמיר כיוון שהיו שמועות שיש אנשים רחוקים שיכולים להעיד שיש לו אחים. אף על פי שבמקרה של אישה שנלקחה בשבי, רבי חנינא לא אסר אותה על בעלה על סמך שמועות שאנשים רחוקים יכולים להעיד שקיימה יחסים עם שוביה, אביי מבדיל בין המקרה ההוא למקרה זה. המשנה הביאה מקרה שבו אח אחד טען שיש להם אח נוסף, אך האחים האחרים הכחישו את הטענה. הגמרא קובעת שהאחים האחרים היו צריכים לומר "איננו יודעים אם הוא אחינו", כלומר, טענתם הייתה של אי-ודאות. הסיוג הזה נועד להסביר מדוע הם מקבלים ירושה מאותו אח אם הם מכחישים שהוא אחיהם. האם נוכל ללמוד מכאן לגבי מקרים אחרים שבהם יש טענת ברי מול טענת שמא, כגון, אחד תבע כסף מאחר והשני ענה "איני יודע אם אני חייב לך"? אם ההשוואה נכונה, הפסק יהיה שהנתבע שאינו בטוח לא יצטרך לשלם, כמו האחים שאינם צריכים לוותר על ירושתם לאחרים. רבא מסכים להשוואה זו, אך אביי מתנגד לה ומשווה את המקרה שלנו למקרה שבו הטענה הוודאית היא שהאחר חייב כסף לצד שלישי, ולא למי שמעיד. בפסיקת המשנה, אם האח שמעמדו אינו ברור מת, הרכוש שקיבל מהירושה מאחד האחים חוזר לאותו אח. רבא שואל מה קורה אם הנכסים השביחו מעצמם? האם האח יקבל גם את הערך המוסף או שזה יהיה כמו כסף שאותו אח רכש בעצמו, שיתחלק בשווה בין כל האחים? אין תשובה אם לאדם יש צוואה כרוכה סביב רגלו כשהוא מת (דייתיקי), היא בטלה, גם אם היא נמצאת מאוחר יותר בידי האדם שהכסף הובטח לו בצוואה כי הש/טר לא ניתנה לאדם ואין נותנים שטר לאחר מיתה. אבל אם לפני שהאדם מת, הוא העביר את הבעלות על המסמך למישהו אחר, היא תקפה. איזה ניסוח יש להשתמש כדי להקצות את רכושו לאחרים בחייו כשהאדם בריא? האדם צריך לומר "מהיום ולאחר מותי". אם אדם התכוון להעביר כסף לאחר באמצעות שטר, כלומר בשעת מיתתו אמר "כתבו ותנו מסמך זה ל...", אם האדם מת לפני שהמסמך ניתן, אין כותבים ונותנים את המסמך כיוון שהתכוון השטר יהיה שטר קיום ואי אפשר לעשות קניין בשטר לאחר מותו. עם זאת, אם ברור שהמסמך נועד רק כהוכחה להעברת הרכוש (שטר ראייה), אפשר לכתוב ולתת את המסמך גם לאחר מות האדם.
/episode/index/show/hadran-he/id/33826252
info_outline
בבא בתרא קלד - ה' בחשון, 6 בנובמבר
11/06/2024
בבא בתרא קלד - ה' בחשון, 6 בנובמבר
מסופר על אדם שעקף את בניו והעביר את ירושתו ליונתן בן עוזיאל, אשר החזיר שליש ממנה לבנים. שמאי תוקף אותו על כך, אך הוא מוכיח לשמאי שפעל נכון. יונתן בן עוזיאל נחשב לגדול תלמידי הלל הזקן. רבן יוחנן בן זכאי היה הקטן בין התלמידים ואף על פי כן, הוא היה בקי בכל תחומי התורה, ואף יותר. האם נאמן אדם לעניין ירושה וייבום לומר שיש לו בן או אח? על בסיס מה? באילו טענות נאמן אדם לפטור את אשתו מייבום? על איזה בסיס הוא נאמן? האם בית דין יכול לפלג את העדות ולקבל רק חלק ממה שאדם אומר (פלגינן דיבוריה)?
/episode/index/show/hadran-he/id/33813857
info_outline
בבא בתרא קלג - ד' בחשון, 5 בנובמבר
11/05/2024
בבא בתרא קלג - ד' בחשון, 5 בנובמבר
מובאים מקרים שונים, בנסיבות שונות, שבהם האישה קיבלה רכוש מבעלה עם ילדיה והרבנים דנו האם היא יכולה גם לתבוע את כספי הכתובה שלה. רב הונא הסביר שאם אדם בשעת מיתתו כתב את כל רכושו לאחר מבלי לציין לשון ירושה או מתנה, אנו בודקים אם היורש היה קרוב משפחה או לא. אם היורש היה קרוב משפחה שהיה בתור לרשת, הם קיבלו זאת כירושה. אם לא, הם מקבלים זאת כמתנה. רב נחמן שואל את רב הונא, "למה לא אמרת ישירות שאתה מחזיק כרבי יוחנן בן ברוקה!" רב נחמן עונה על שאלתו בעצמו על ידי ציטוט מקרה שבו הפסיקה נוסחה באותו אופן כמו פסיקתו של רב הונא. עדיין, לא היה ברור מה הייתה הרלוונטיות של ההבחנה בין ירושה למתנה בשתי הפסיקות. רב אדא בר אהבה הציע השלכה - האם אלמנת הנפטר יכולה לדרוש מזונות מהיורש. אולם, רבא דחה הצעה זו והסביר את ההשלכות על פי פסיקה של רב אחא בר רב עויא - במקרה שהנפטר הבטיח זאת רק ליורש עד מותו, ולאחר מכן הרכוש יעבור למישהו אחר. אם זו נחשבת ירושה, הצהרה זו מתבטלת, אך אם זו מתנה, היא תקפה. האם מותר לעקוף את ירושת הבן ולתת את הרכוש למישהו אחר? האם יש הבדל אם הבן אינו מתנהג כראוי או אינו מתנהג כראוי כלפי האב? האם יש מחלוקת לגבי השאלה האחרונה במשנה או ששני התנאים מסכימים? מובאים שני מקורות לענות על שאלה זו. המקור הראשון מסביר שיוסף בן יועזר עקף את בנו ונתן ירושתו להקדש ומסופר סיפור על התוצאות. עם זאת, הסיפור אינו מכריע לגבי שאלה זו כיוון שיש שתי גרסאות שונות של סוף הסיפור. מקור שני, אמירה של שמואל לרב יהודה, מוכיח שיש מחלוקת בין התנאים. מסופר סיפור נוסף על מי שעקף את בניו והעביר את ירושתו ליונתן בן עוזיאל אשר בתורו החזיר שליש ממנה לבנים. שמאי תוקף אותו על כך אך הוא מוכיח לשמאי שהוא צדק.
/episode/index/show/hadran-he/id/33788902
info_outline
בבא בתרא קלב - ג' בחשון, 4 בנובמבר
11/04/2024
בבא בתרא קלב - ג' בחשון, 4 בנובמבר
אם אדם כתב את כל נכסיו לאשתו מניחים שהתכוון רק למנות אותה כאפוטרופוס וכתב זאת באופן כזה כדי שמקבלי הצוואה יכבדו את המבצע. האם זה יהיה המקרה רק אם כתב זאת בשעת מיתתו או שזה יחול גם אם נכתב כשהבעל היה בריא? התשובה לשאלה זו מובאת מברייתא המתייחסת למקרה שבו הבעל כתב לתת לאשתו את כל רכושו ובגלל חוב של הבעל, הרכוש נלקח מהאישה, האם היא מחלה על כתובתה ומאבדת את זכותה לגבותה. למרות שיש מחלוקת בעניין זה, ברור מהברייתא שאם כתב לתת לה את כל רכושו, היא יורשת הכל ולא ממונה להיות אפוטרופוס. תחילה, הגמרא מניחה שמדובר במקרה שהבעל בריא, שכן אם היה בשעת מיתתו היא הייתה ממונה להיות אפוטרופוס. אולם, תשובה זו נדחית כיוון שלדין הזה יש כמה יוצאים מן הכלל, כמו אישתו שהייתה רק מאורסת או גרושה. אם המקרה היה באחד מהמצבים הללו, אז זה יכול היה להיות אפילו אם כתב בבשעת מיתתו, ובכך משאיר את השאלה המקורית ללא מענה. רב נחמן פסק במקרה הכתובה לעיל שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה כאשר היא מקבלת את כל רכוש הבעל. קושי עולה מברייתא, ממקרה אחר שבו רב נחמן פסק כדין הברייתא בעניין אחר שהולכים לפי אומדנא - שאנו עושים הערכה לגבי כוונתו של אדם ומאפשרים להחזיר את רכושו כשטעה, מה שאיננו עושים לגבי האישה בעניין כתובתה שויתרה לאחר שקיבלה נכסי הבעל, ובא בעל חוב וגבה אותם ממנה. הדבר נפתר על ידי הבחנה בין המקרים. מצוטטת משנה בפאה, כיוון שמאוחר יותר רבא ישאל אם הפסק חל רק אם נעשה בשעת מיתתו או אפילו כשהיה בריא. אם בעל כותב את כל נכסיו לבניו ונותן לאשתו חלקת קרקע בכל גודל שהוא, היא מאבדת את זכותה לכתובתה. שלושה אמוראים מציעים הסברים שונים לפסיקה מפתיעה זו - כל אחד מציע שהאישה הביעה (אם כי לא במפורש) את הסכמתה להסדר זה. הגמרא מצטטת את המשך המשנה כדי להעלות קושי על שלוש הדעות - רבי יוסי סובר שאפילו אם הבעל לא כתב לה שטר המעניק לה את הקרקע, אלא האישה מקבלת אותו היא מוותרת על זכויותיה. משתמע מכך שהתנא קמא דורש גם שטר כתוב וגם הסכמה מפורשת של האישה. אין פתרון לקושי כנגד שלושת האמוראים. רב נחמן פסק שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה במקרה המתואר לעיל. הוא הסביר שהאישה מוכנה לוותר על זכויות אלו כיוון שהבעל עשה אותה שותפה בחלוקת הרכוש לבנים וזה מעניק לה כבוד שבגללו היא מוכנה לוותר על זכותה לכתובתה. רבא שאל אם פסיקה זו חלה גם על אדם שחילק את רכושו באופן זה גם כשהיה בריא, או רק בשעת מיתתו? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה, אך משאירה את השאלה ללא הכרעה.
/episode/index/show/hadran-he/id/33770037
info_outline
בבא בתרא קלא - ב' בחשון, 3 בנובמבר
11/03/2024
בבא בתרא קלא - ב' בחשון, 3 בנובמבר
הדף היום מוקדש ע"י אביבה אפלמן לע"נ פלורנס אפלמן. רבא שואל האם היתרו של רבי יוחנן בן ברוקה לאב להעדיף בן אחד על פני האחרים הוא רק כשאומר זאת בשעת מיתתו או אפילו כשהוא בריא. רב משרשיא עונה מברייתא שבה רבי נתן הבבלי הקשה על רבי יהודה הנשיא על כך שהמשנה בכתובות נב: העוסקת בהתחייבות הכתובה לבנים הזכרים של האישה (כתובת בנין דכרין), נראית כדעתו של רבי יוחנן בן ברוקה. מכיוון שהמקרה התייחס לאדם בריא (בכותב נכסיו לבנים מסויימים בשעה שהוא בריא), ברור שרבי יוחנן בן ברוקה התייחס בדעתו גם לגבי אדם בריא. יש דיון נוסף בין אביי ורב פפא בנוגע לתוכן הברייתא והשאלה מדוע רבי יהודה הנשיא ענה לקושיית רבי נתן דווקא כפי שענה ולא הציע תשובה אחרת. אם אדם כותב שהוא נותן את כל נכסיו לאשתו, או לבנו הגדול, או לבנו הקטן, או לאדם זר כלשהו, האם יש להבין זאת כפשוטו, שהוא נותן להם את כל הנכסים במקום לתת לכל בניו, או שמא מניחים שהתכוון רק למנות אותם כאפוטרופוס על צוואתו וכתב זאת באופן כזה כדי שמקבלי ירושתו יכבדו את האפוטרופוס? מה ההבדל בין המקרים השונים שמביאים?
/episode/index/show/hadran-he/id/33760317
info_outline
בבא בתרא קל - שבת ראש חודש חשון - א' בחשון, 2 בנובמבר
11/01/2024
בבא בתרא קל - שבת ראש חודש חשון - א' בחשון, 2 בנובמבר
המשנה מביאה מחלוקת בין חכמים ורבי יוחנן בן ברוקה בנוגע למי שרוצה להוריש ליורשיו באופן שונה מדין תורה - האם זה מותר, ואם כן, באילו מקרים זה מותר? אפשר להבין את המשנה בשתי דרכים - שיש מחלוקת או שיש רק דעה אחת, וזה תלוי האם רבי יוחנן בן ברוקה מתייחס לאדם שרוצה לתת לבן אחד את כל הירושה ושום דבר לבנים האחרים (או להעדיף בת אחת על פני האחרות, במקרה שאין בנים) או למקרה שבו רוצים לעקוף את היורשים ולתת זאת ליורש הבא בתור, כלומר בת במקום בן. הגמרא מצטטת אמוראים שונים בבבל ובארץ ישראל שכולם פסקו כרבי יוחנן בן ברוקה המתיר להעדיף בן אחד על פני האחרים או בת אחת על פני האחרות (במקרה שאין בנים). יש מחלוקת לגבי פסיקתו של רבי יהודה הנשיא - האם אמר "הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה" או שמא פסק במקרה כמו רבי יוחנן בן ברוקה. זה מוביל לדיון לגבי מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד את ההלכה - על פי מה שמישהו אומר או על פי פסיקה ממעשה? מהם היתרונות והחסרונות של כל גישה? ברייתא מסבירה שאי אפשר ללמוד מאף אחת מהדרכים אלא אם כן הרב אומר "הלכה למעשה", כלומר זוהי ההלכה ואפשר לנהוג על פיה.
/episode/index/show/hadran-he/id/33725892
info_outline
בבא בתרא קכט - א' דראש חודש חשון - ל' בתשרי, 1 בנובמבר
11/01/2024
בבא בתרא קכט - א' דראש חודש חשון - ל' בתשרי, 1 בנובמבר
הלימוד החודש מוקדש ע"י סמי גרוף "לזכר שני רבנים שלימדו אותי שמקומה של האישה ביהדות הוא בבית הכנסת ובבית המדרש. אבי, הרב אברהם יאיר גרוף, והרב ריימונד הררי, שמורשתו ממשיכה עם מאות הנשים הלומדות עם הרבנית מישל פרבר מדי יום." הדף היום מוקדש ע"י רייצ'ל ואורן זליגר לע"נ אמה, רבקה אסתר בת שרה גיטל וישיע הלוי, ולע"נ ברק ישראל ,אלישי יונג, אופיר ברקוביץ, אחסאן דקסה, גיא ניזרי, חברים של בנם, שנפלו השבוע." לאיזה מקרים התייחס דבריו של מר זוטרא כשציין שפוסקים כר' אבא. מה נחשב כלשון מתנה בתחילה, באמצע ובסוף, כפי שהופיע במשנה? באיזה מקרים זה יעבוד בכדי לאפשר למישהו להעביר מנתה למישהו שלא ראוי ליורשו - יש ארבע דעות שונות - האם זה עובד רק בשדה אחד ואדם אחד? או גם עובד בשתי שדות ואדם אחד, שני בני אדם ושדה אחת, או אפילו בשתי שדות ושני בני אדם? גם האמוראים הארצישראליים וגם הבבליים חלקו בנושא זה. רב ששת מנסה להוכיח את עמדתו. אך הוא דוחה את הוחכתו. רב אשי כן מצליח להוכיח שיטת רב ששת. אבל גם פוסקים כריש לקיש. איך אפשר להסביר את זה?
/episode/index/show/hadran-he/id/33725477
info_outline
בבא בתרא קכח - כ"ט בתשרי, 31 באוקטובר
10/31/2024
בבא בתרא קכח - כ"ט בתשרי, 31 באוקטובר
הדף היום מוקדש לעילוי נשמת הרב ד"ר ריימונד הררי אשר השרה בי אהבת לימוד גמרא. הוא החיה כל מקרה בגמרא, והפך את החומר למרתק ורלוונטי. הוא היה מורה שדאג בכל ליבו לתלמידיו ולצמיחתם האישית. הוא היה מודל לחיקוי שמורשתו תמשיך לחיות בחייהם של אין ספור אנשים שנגע בהם. תנחומים לאשתו, ויקי, לומדת הדרן, ולכל המשפחה. יהי זכרו ברוך. הדף היום מוקדש ע"י מירי דרכי לע"נ חברתה יפית יפה בת יצחק ומזל שנפטרה היום. שבע הלכות של רבי אבא מארץ ישראל נשלחו לבבל בנושאים שונים ומר זוטרא בשם רב שימי בר אשי פוסק כמותו. 1. אחד טוען שהאדם שנמצא בבית חברו הוא עבדו וכי נגנב והנתבע מכחיש את הטענה ואומר שהעבד ניתן לו במתנה/נמכר על ידי התובע. אם הנתבע מציע לתובע להישבע שהעבד בבעלותו, אז הנתבע אינו יכול לתבוע שוב את העבד (אינו יכול לחזור בו מהצעתו שהתובע ישבע ויטול). הגמרא מסבירה שהחידוש של רבי אבא כאן הוא שחכמים מחזיקים בדעה זו אפילו כשממון/רכוש נלקח מצד אחד וניתן לצד השני (שינוי המצב הקיים - "אתן לך"). אחרים סוברים שזה רק במקרה שבו המצב הקיים נשמר ("מחול לך"). 2. נושים של נפטר יכולים לגבות רק מקרקע שהאב השאיר ליתומים. רבי אבא פסק שעבדים נחשבים כקרקע. רב נחמן חולק ואינו משווה עבדים לקרקע לעניין זה. 3. אדם יכול להעיד עבור בן דוד של אביו כי הקשר ביניהם מרוחק במקצת. זה נקרא דור שלישי המעיד עבור קרוב מדור שני כי שניהם מחוברים דרך אחים שהם קרובים מדור ראשון. רבא סובר שאפילו דור ראשון יכול להעיד עבור דור שלישי, כלומר אדם ודוד-רבה שלו. מר בר רב אשי אף החזיק בדעה שאדם וסבו, אך אין הלכה כמותו כי הם קרובים ישירים. 4. אם אדם ידע עדות על גבולות קרקע ואז התעוור, אינו יכול להעיד. שמואל פוסק שאם העיוור יכול לזהות סימנים בשדה, עדותו מתקבלת. רב ששת ורב פפא מרחיבים זאת למקרים אחרים שבהם אפשר לזהות פריטים לפי גודל או משקל - סימנים (גלימה וגוש של כסף). מובאת ברייתא המקשה על שמואל, רב ששת ורב פפא. 5. יש שתי פרשנויות להלכה החמישית של רבי אבא. האחת היא שהוא פסק כרבי יוחנן בן ברוקה שאפשר לבחור להוריש את כל הרכוש לאחד היורשים (בן בין הבנים או בת בין הבנות). אפשרות שנייה היא שאם אב קובע שאחד מהבנים הוא הבכור, כאשר אחר מוחזק כבר כבכור, הוא נאמן, כעמדת רבי יהודה. רבי יוחנן חולק על רבי אבא בפסיקה זו ומחזיק בעמדת חכמים (או במחלוקתם עם רבי יוחנן בן ברוקה או עם רבי יהודה). 6. אם אדם אומר שאשתו תירש בין הבנים, זה מועיל. אולם, זה יכלול רק רכוש שהיה בבעלות האיש באותה נקודה ואינו כולל רכוש שהוא רוכש מאוחר יותר. ואם נולדו עוד בנים מאוחר יותר, האישה תצטרך לחלוק את הרכוש גם איתם. 7. אם מלווה מוציא שטר חוב והלווה אומר שחצי כבר נפרע ואז באים עדים ומעידים שכל ההלוואה נפרעה, רבי אבא פוסק שהלווה נשבע (מודה במקצת) ומשלם את החצי השני אבל המלווה יכול לגבות רק מרכוש שבבעלות הלווה ולא מנכסים משועבדים כי הקונים יכולים להסתמך על עדות העדים. מר בר רב אשי חולק ורואה בלווה כמי שמשיב אבידה שיהיה פטור משבועה.
/episode/index/show/hadran-he/id/33700472
info_outline
בבא בתרא קכז - כ"ח בתשרי, 30 באוקטובר
10/30/2024
בבא בתרא קכז - כ"ח בתשרי, 30 באוקטובר
הדף היום מוקדש ע"י משפחת גריינסטון לכבוד יום הולדתה של לנה קרזנר! הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ ליסה אלטמן. ישנן הלכות שונות הנוגעות לזכרים שאינן חלות על טומטום (מי שאיבריו מכוסים ולא ברור אם הוא זכר או נקבה) שנקרע עורו ונמצא זכר. הוא אינו יכול לרשת פי שניים כבכור, אינו יכול להיות בן סורר ומורה, אינו נכנס לחישוב עם שאר אחיו להעריך את הפי שניים לאחיו הבכור, ברית המילה שלו אינה דוחה שבת, ואמו אינה חייבת בדיני טומאת יולדת. מקשים על שתיים מהלכות אלו ממשנה בנידה כח ע"א. מובאת ברייתא התומכת בעמדה שטומטום שנקרע ונמצא זכר אינו יכול לרשת פי שניים כבכור. הברייתא גם לומדת שמי שספק אם הוא בכור אינו יכול להיות בכור. הגמרא מסבירה מדוע נאמר זה - להסביר שאם שני אחים נולדו בערך באותו זמן (משתי אמהות שונות) אבל היה חשוך ואי אפשר היה לקבוע מי נולד ראשון, אף אחד אינו מקבל פי שניים. רבא סבר אחרת - הם יכולים לכתוב הרשאה זה לזה ש"אם אני הבכור, אני נותן לך את חלקי," וכך הם יכולים לגבות פי את הפי שניים ולחלק ביניהם. אולם, רב פפא הקשה על עמדת רבא ורבא חזר בו. נאמן האב לומר על בן מסוים שהוא הבכור, אבל מה אם יש חזקה שילד אחר הוא הבכור? שמואל פסק ששני האחים כותבים הרשאה כנזכר לעיל. הגמרא מסבירה את עמדת שמואל שהוא היה מסופק אם ההלכה כרבי יהודה, המאמין לאב במקרה כזה (על פי "יכיר"- יכירנו לאחרים), או כחכמים שאינם מקבלים את עדות האב כשיש חזקה. אם חכמים אינם מקבלים את עדות האב, לשם מה השתמשה התורה בלשון "יכיר"? אם האב יכול היה לתת לבן פי שניים במתנה, זה היה מועיל (אפילו אם הוא לא הבכור), אז ברור שאנחנו יכולים להאמין לאב שזה הבכור (מדין מיגו)! התשובה היא שהאב יכול היה לתת פי שניים במתנה לבן רק לגבי נכסים שהיו ברשותו באותו זמן או אולי לגבי נכסים שיבואו לרשותו בעתיד (לפי רבי מאיר), אבל זה לא היה מכסה נכסים שיגיעו לרשות האב בשעה שהוא גוסס. למצב זה לימד הפסוק "יכיר". בנוגע לנאמנות האב לגבי מעמד בנו, רבי יוחנן מתאר מצב שבו אב אומר שאדם הוא בנו ואחר כך אומר שהוא עבדו הכנעני. אין נאמנות לעשותו עבד כי מעולם לא היה קורא לעבדו בנו מלכתחילה. אולם, אם קרא לו תחילה עבדו ואחר כך בנו, אנו מקבלים את דבריו האחרונים כי ייתכן שהתכוון מלכתחילה שהבן שירת אותו כמו עבד. הדין הוא אחר אם קרא לו בנו כשעברו ליד בית המכס ואח"כ קראו עבדו כי כנראה רצה להתעלם מהמכס. הם מקשים על רבי יוחנן מברייתא, אך מיישבים זאת.
/episode/index/show/hadran-he/id/33679727
info_outline
בבא בתרא קכו - כ"ז בתשרי, 29 באוקטובר
10/29/2024
בבא בתרא קכו - כ"ז בתשרי, 29 באוקטובר
רב אסי פסק שבכור שמיחה - מחאתו מחאה. ישנה מחלוקת בין הרשב"ם ורבנו חננאל במה הוא מוחה. לפי הרשב"ם, הוא מוחה על כך שהאחים משקיעים בנכס לפני חלוקת הירושה, כיון שלא יקבל פי שניים בהשבחה. רבנו חננאל מסביר שהוא מסכים לקבל חלק שווה בנכס זה אבל אינו מוותר על זכותו לקבל פי שניים בנכסים אחרים. רבה מגביל אמירה זו לענבים שנבצרו אך לא אם עשו מהם יין. מדוע? אם בכור ויתר על זכותו לפי שניים בחלוקת נכס מסוים, רב פפא ורב פפי נחלקו (בהתבסס על מקרה שבו רבא פסק בעניין אחר) האם רבא סבר שהוא ויתר על זכותו לפי שניים בכל הנכסים או רק באותו נכס מסוים? מחלוקת זו מבוססת על השאלה האם הבכור מקבל את זכותו לפי שניים מיד עם מות האב, עוד לפני חלוקת הקרקע, או שמא הוא מקבל את זכויותיו רק לאחר חלוקת הנכסים. המשנה מבחינה בין אב שאומר שלא יוריש פי שניים לבכורו לבין אב שאומר שיחלק את חלקו בשווה. הראשון אינו מותר כיוון שזה נוגד את התורה והשני מותר כי זה נחשב כמתנה. אפשר להשתמש בלשון מתנה כדי לחלק רכוש באופן שונה ממה שנקבע בתורה. איזה סוג הוכחה יכול לשמש כדי להוכיח שאדם הוא בכור כדי לאפשר לו לקבל פי שניים?
/episode/index/show/hadran-he/id/33664242
info_outline
בבא בתרא קכה - כ"ו בתשרי, 28 באוקטובר
10/28/2024
בבא בתרא קכה - כ"ו בתשרי, 28 באוקטובר
הדף היום מוקדש ע"י גלנדה סאקס ג'פי לכבוד יום הולדתה של שרי אסרמן ולרגל נכדה הראשון, ולרונה פינק לרגל הולדת נכד נוסף. "יום הולדת שמח ומזל טוב!" האם הבכור מקבל פי שניים מהלוואה שמגיעה לאביו לאחר מותו? רבה ורב נחמן שניהם סוברים שהבכור יכול לקבל פי שניים אבל רק אם ההלוואה נפרעת בקרקע, לפי רבה, או בכסף, לפי רב נחמן. אביי מעלה שני קשיים על עמדותיהם. ראשית, הוא אינו רואה סיבה להבחין - אם הכסף (או הקרקע) אינו נחשב מוחזק ברשות האב, אז גם הקרקע (או הכסף) לא. שנית, הוא מצטט מקרה עבור כל אחד מהם שבו הם פסקו אחרת מאשר כאן. רבה משיב עבור עצמו ועבור רב נחמן, וטוען שהם שניהם הסבירו את עמדות חכמי ארץ ישראל, אך הם עצמם אינם מסכימים עם עמדה זו. הקושי שהועלה נגד רבה היה ממקרה שבו אדם על ערש דווי נתן את כל רכושו בינתיים לסבתו, כדי שיינתן ליורשיו (שהייתה בתו) לאחר מות הסבתא. אולם, הבת נפטרה לפני הסבתא. כאשר הסבתא נפטרה, בעל הבת תבע את הרכוש כיורש הבת. חכמי ארץ ישראל פסקו שהרכוש לא היה ברשות הבת בזמן מותה (ראוי) והבעל לא יכול לרשת את הרכוש, שכן בעל יורש קרקעות/חפצים של אשתו שהיו ברשותה בזמן מותה (מוחזק) ולא דברים שראויים להגיע אליה. רב הונא סבר שהבעל יכול לרשת נכסים אלו כי כאשר האב הבטיח את הרכוש לבת לאחר שילך תחילה לסבתא, זה היה כאילו אמר, "זה יהיה שלך מעכשיו (הגוף), אבל הסבתא תיהנה מהפירות עד מותה." רבא הסכים עם חכמי ארץ ישראל כי טען שזה בבירור שייך לסבתא מכיוון שאם היא הייתה מוכרת אותו, המכירה הייתה תקפה, ובכך הוכיח שזה נחשב ברשותה, ולא ברשות הבת, עד מות הסבתא. זה מראה שרבה סובר שקרקעות/חפצים אינם נחשבים מוחזקים על ידי מישהו אם אדם אחר יכול למכור אותם. רב פפא פסק: 1. בעל יורש רק רכוש שהיה ברשות האישה (מוחזק), ולא רכוש שראוי להגיע לה (ראוי); 2. בכור יורש פי שניים רק מרכוש שהיה ברשות אביו (מוחזק), ולא מרכוש הראוי להגיע לו; 3. בכור אינו מקבל פי שניים מהלוואה שמחזירים ליורשים, בין אם גבו קרקע או כסף עבור ההלוואה; 4. הלוואה שהבכור לווה מאביו ולא פרע עד לאחר מות האב היא מקרה של ספק האם היא נחשבת מוחזק או ראוי ולכן חולקים את הפי שניים בינו לבין האחים.
/episode/index/show/hadran-he/id/33637152
info_outline
בבא בתרא קכד - כ"ה בתשרי, 27 באוקטובר
10/27/2024
בבא בתרא קכד - כ"ה בתשרי, 27 באוקטובר
הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילד לכבוד דבי וובר שרייבר על הולדת נכדה. ברייתא פסקה שהבכור מקבל פי שניים מהשבח שהשביח נכסי האב מאליהם, ללא התערבות היתומים. אולם, הגמרא מציינת שזוהי דעתו של רבי יהודה הנשיא בעוד שחכמים חולקים וסוברים שהבכור אינו מקבל פי שניים מכל שבח. רבי יהודה הנשיא מביא דוגמה לכך - שטר חוב שנפרע לאחר מות האב. אם היה חוב על נכסי האב, הבכור צריך לשלם פי שניים, אך אם הסכים לוותר על קבלת פי שניים מהירושה, לא צריך לשלם כפול עבור החזר החוב. הגמרא מביאה את הפסוק בתורה שממנו חכמים ורבי יהודה הנשיא דורשים את עמדותיהם. רב פפא מגביל את המחלוקת למצב שבו השבח שונה מהדבר המקורי, כלומר פרח שהפך לתמר. ישנן ארבע דעות איך פוסקים - האם ברור כמי ההלכה או שאין זה ברור ומה עושים במקרה שדיין פוסק נגד הדעה המקובלת להלכה. רב נחמן ורמי בר חמא מצטטים כל אחד מדרש הלכה (ספרי) שאחד התאים לדעת רבי והשני לחכמים. רב יהודה ציטט את פסיקת שמואל שבכור אינו מקבל פי שניים בהלוואה. הגמרא מנסה לקבוע האם פסיקה זו הולכת בעקבות דעת חכמים או רבי יהודה הנשיא, ומסיקה שהיא הולכת בעקבות דעת חכמים. פסק דין נשלח מארץ ישראל לבבל שאם הלוואה נפרעה מאינו יהודי, הבכור יגבה פי שניים מהקרן אך לא מהריבית. גם לאחר התלבטות, מסיקים שזה כשיטת חכמים. מדוע הם מבחינים בין הקרן לריבית? הקרן נחשב כאילו כבר נגבה, אך הריבית לא. אמימר פוסק כמו הפסיקה הארץ-ישראלית ורב אחא מציין שהוא הלך בעקבות עמדת רב נחמן כיוון ששניהם היו מאותה עיר, נהרדעא. רבה ורב נחמן מבחינים, בצורה הפוכה, בין הלוואה שנפרעת בקרקע לבין כזו שנפרעת במזומן.
/episode/index/show/hadran-he/id/33627342