דף יומי לנשים - הדרן

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

שבועות לד - ח' בסיון, 4 ביוני 06/04/2025

שבועות לג - ז' בסיון, 3 ביוני 06/03/2025

שבועות לג - ז' בסיון, 3 ביוני המשנה פסקה שאם היו שתי כתות עדים וכל כת כפרה בידיעת עדות, שתי הכתות חייבות. הגמרא מקשה על מקרה זה, וטוענת שהכת הראשונה לא צריכה להיות חייבת כיון שכת עדים אחרת עדיין יכולה להעיד. רבינא פותר את הקושיא הזו על ידי הגבלת פסק המשנה למקרה ספציפי: כאשר כת העדים השנייה קרובים זה לזה (כיון שנשותיהם אחיות) ושתי הנשים גוססות כאשר הכת הראשונה נשבעת שכפרה בידיעת העדות. המשנה מונה מקרים שונים שבהם עדים מתבקשים להעיד על דברים מרובים. במקרה אחד הם חייבים קרבן אחד ובאחר קרבנות על כל טיעון וטיעון - תלוי אם השביעו אותם או הם בעצמם נשבעו והזכירו כל דבר ודבר. שבועת העדות חלה רק בדיני ממון. נשאלת שאלה: האם זה כולל גם מקרים של קנסות? לפני שעונים על השאלה הזו, הגמרא מגבילה את השאלה לעמדת חכמים במחלוקתם עם רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אלעזר פוסק שאם מישהו מודה שהוא חייב קנס, הוא פטור, אך אם עדים באים אפילו אחרי ההודאה, הוא חייב לשלם את הקנס. לכן, שבועת עדות בבירור תחול כאן, כיון שהעדים בהחלט היו יכולים לחייב את הנתבע. אולם חכמים סוברים שעדים יכולים לחייב את הנתבע רק אם הם מעידים לפני הודאה. לכן עולה השאלה האם שבועת עדות תחול כאן, כיון שייתכן שהעדים אינם גורמים הפסד לתובע—הנתבע יכול פשוט להודות ולהיפטר. השאלה הזו מוגבלת עוד יותר על ידי הנחה שחכמים גם מחזיקים בעמדת חכמים בעניין אחר: שדבר הגורם לממון (דבר שיכול אולי להוביל לחיוב ממוני) אינו נחשב חיוב ממוני. רבי אלעזר ברבי שמעון חולק וסובר שחיובים פוטנציאליים כאלה נחשבים חיובים ממוניים שיחייבו את העדים בקרבן אם הם לא יעידו. לאחר קביעת הפרמטרים הללו לשאלה, הגמרא בוחנת מקרים שונים ממשנתנו וממקורות אחרים כדי לנסות לענות. אולם אף מקור לא מספק פתרון מכריע. מהיכן למדו ששבועת עדות היא רק לדיני ממון? ארבעה רבנים שונים מביאים כל אחד הוכחות שונות. /episode/index/show/hadran-he/id/36829195

שבועות לב - חג שבועות - ו' בסיון, 2 ביוני 06/01/2025

שבועות לב - חג שבועות - ו' בסיון, 2 ביוני עדים חייבים על שבועת עדות רק כאשר התובע ביקש מהעדים להעיד. שמואל פסק שאם התובע רדף אחרי העדים והם נשבעו שאינם יודעים עדות, זה לא ייחשב כשבועת עדות. מדוע היה צריך שמואל לציין את המקרה הספציפי הזה? מאיפה אנו לומדים ששבועת עדות שיזמו אחרים (מפי אחרים) תקפה רק אם העדים כופרים בבית דין? אם העדים הסכימו לשבועה כשהיו בבית דין (כפרו שידעו עדות) וגם כפרו בידיעת העדות פעמים רבות קודם לכן מחוץ לבית דין, מאיפה אנו לומדים שהם חייבים קרבן נפרד על כל כפירה שנעשתה מחוץ לבית דין? המשנה דנה במקרה שבו שני העדים העידו יחד. מכיוון ששני אנשים אינם יכולים להעיד בדיוק באותו רגע, מבינים זאת כעד אחד שהעיד מיד אחרי השני (תוך כדי דיבור). המשנה פסקה שאם שני העדים לא העידו זה מיד אחרי זה, העד השני פטור מהבאת קרבן. עיקרון זה הוא נושא למחלוקת - האם יש שבועת עדות לעד אחד. מה הבסיס למחלוקת זו? אביי אומר אמירה שנשמעת כחידה: כולם מסכימים לגבי עד אחד במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי שני עדים במקרה של סוטה, יש מחלוקת לגבי שני עדים במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי עד אחד, וכולם מסכימים לגבי מקרה שבו האדם שצריך לישבע אינו יכול להישבע כי חשוד על השבועה. מה המשמעות של כל חלק באמירה זו? רב פפא מוסיף מקרים נוספים שבהם כולם מסכימים בעניין הקשור לעדות. /episode/index/show/hadran-he/id/36803970

שבועות לא - ה' בסיון, 1 ביוני 06/01/2025

שבועות ל - שבת ד' בסיון, 31 במאי 05/30/2025

שבועות כט - ג' בסיון, 30 במאי 05/30/2025

שבועות כח - ב' בסיון, 29 במאי 05/29/2025

שבועות כח - ב' בסיון, 29 במאי הדף היום מוקדש על ידי בתשבע ודניאל פאווה. "לפני שמונים ואחת שנים, בב' בסיון, החלה הגירוש של יהדות הונגריה לאושוויץ. יהי לימודנו מוקדש לזכר סבתא רבתי, רייזל, סבתי, בתשבע בת ישראל, משפחות שטיינמץ וווג מאפשה, וכל יהודי מרמרוש שנרצחו באושוויץ. יהי זכרם ברוך." רבא פוסק שמי שנשבע שלא לאכול ככר לחם, אפילו אם כבר אכל את רובו, כל עוד נשאר עדיין כזית לחם, יכול האדם ללכת לחכם להתיר את השבועה למפרע. איך יכול המקרה הזה לעבוד גם עם הלשון "לא אוכל (ממנו כלום)" וגם "לא אוכלנה (אותו כולו)"? מביאים מקור לגבי נזיר כדי להקשות על רבא. אולם היא נפתרת בשלושה אופנים אפשריים. אמימר חולק על רבא וסובר שיש לאדם זמן אפילו יותר ארוך להתיר את השבועה, כל עוד העונש עדיין לא בוצע. רבא מסביר שאם שבועה נעשית בתנאי, אם התנאי מתקיים בשוגג, השבועה לא חלה. אם האדם זוכר את התנאי אבל שוכח את השבועה כשאוכל את הדבר האסור, חייב להביא קרבן. אם האדם זוכר גם את התנאי וגם את השבועה כשאוכל את שניהם, ואוכל קודם את זה שמקיים את התנאי, יקבל מלקות. אם האדם אוכל קודם את האסור ואחר כך אוכל את זה שמקיים את התנאי, זה מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש לגבי התראת ספק. רבא ממשיך עם מקרה נוסף שבו אדם אמר שכל פריט אסור בתנאי שיאכל את הפריט האחר. הוא דן בארבעה מקרים אפשריים של מה שהאדם עשה בשוגג ובמזיד ומסביר את הדין בכל מקרה. רב מרי מביא תמיכה לעקרון של רבא במקרים הנ"ל שאם התנאי מתקיים בשוגג, אין שבועה. אבימי שואל את אחיו עיפא את הפסיקה במקרים שונים של שבועה כפולה/חופפת. בכל פעם שעיפא עונה, אבימי חולק על פסיקתו. /episode/index/show/hadran-he/id/36765580

שבועות כז - ראש חודש סיון, א' בסיון, 28 במאי 05/28/2025

שבועות כו - כ"ט באייר, 27 במאי 05/27/2025

שבועות כו - כ"ט באייר, 27 במאי הדף היום מוקדש ע"י טלי אוברמן לכבוד סבתה מרים סקלאר שחוגגת היום אבן דרך מדהימה - יומהולדת 90. ברייתא מביאה גרסה מורחבת יותר של הוויכוח בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא על השאלה האם שבועת ביטוי שחייבים להביא עליה קרבן עולה ויורד כוללת שבועות על אירועים שכבר קרו (לשעבר). כל אחד משתמש בעקרון פרשני שונה בהגעתו למסקנה, על בסיס השיטה שאומצה על ידי רבותיהם: רבי נחוניא איש הקנה, כלל ופרט (רבי ישמעאל), ונחום איש גמזו, ריבוי ומיעוט (רבי עקיבא). שבועת ביטוי מובאת רק אם האדם היה שוגג, כלומר שכח את שבועתו, אבל לא אם עשה זאת במזיד או אם היה אונס, לגמרי מחוץ לשליטתו. הגמרא מביאה דוגמה לשבועה באונס. ברייתא דורשת מהפסוק ששבועת ביטוי מובאת רק על ידי מי ששכח את השבועה אבל לא את החפץ. האם אפשר למצוא מקרה של זכירת השבועה אבל שכחת החפץ? רבא שואל את רב נחמן מה יהיה המקרה אם שכח גם את השבועה וגם את החפץ. שאלה זו נשארת ללא מענה שכן אפשר לטעון גם לחייב וגם לפטור. רבא שואל את רב נחמן מה יהיה מקרה של שוגג בשבועת ביטוי על העבר? רב נחמן עונה שמי שזוכר את השבועה, אבל לא יודע שחייב להביא קרבן. זה נראה בתחילה מתאים רק לשיטת מונבז בשבת סח ע"ב שאפשר להתחייב בקרבן אם ידע ששבת ושהפעולה אסורה, אבל לא ידע שחייב להביא קרבן. אבל אז הגמרא מסבירה שאפילו חכמים יסכימו בשבועות שכן זו הלכה ייחודית, שכן בדרך כלל חייבים בשבועה רק על איסור הענוש בכרת. שמואל פוסק שחייבים רק על שבועת ביטוי שביטא, לא אם גמר בלב. שני מקורות מובאים כדי להעלות קושי על עמדת שמואל, אבל הם נפתרים. /episode/index/show/hadran-he/id/36724070

שבועות כה - יום ירושלים - כ"ח באייר, 26 במאי 05/26/2025

שבועות כה - יום ירושלים - כ"ח באייר, 26 במאי הדף היום מוקדש לכבוד אריאל ברוס ביום הולדתה. "בת נפלאה, אישה, ואם לשלושה ילדים יפים, חזקים ומתוקים. שתהיה שנה זו שנה של אושר ושלום לך ולכל ישראל. באהבה רבה, סבא סטיב וסבתא ליסה." הדף היום מוקדש על ידי רבקה דרשן לע"נ אמה, הלן אייזקס, לרגל יום השנה לפטירתה. "היא עודדה לימוד תורה לנשים ובמיוחד אהבה ללמוד בירושלים בעשר השנים האחרונות של חייה. חייה היו קצרים מדי בשנים, אך מלאים בכל יום." המשנה מפרטת סוגים שונים של שבועות ביטוי אפשריות, הן אלו הנוגעות לפעולות עתידות והן לפעולות עבר. רבי ישמעאל אינו סבור ששבועות עבר נחשבות שבועות ביטוי שעליהן חייב להביא קרבן. שבועות יכולות לחול על עניינים בלתי מוחשיים, בעוד שנדרים לא יכולים. אולם נדרים יכולים לחול על מצווה ואילו שבועה לא יכולה, שכן ניתן לאסור חפץ של מצווה, כגון סוכה, באמצעות נדר. רב ושמואל חלוקים במקרה שבו מישהו נשבע שאחר זרק או לא זרק אבן לים. רב סבור שהשבועה תקפה כיוון שניתן לנסחה הן בחיוב והן בשלילה (לאו והן). שמואל סבור שהשבועה פסולה כיוון שלא ניתן לנסחה בעתיד (ליתיה בלהבא), שכן אי אפשר להישבע על פעולה שאינה בשליטתו של האדם, והאם אחר יזרוק אבן או לא - אינו בשליטתו. הגמרא עושה שני ניסיונות לקשר את מחלוקת רב ושמואל למחלוקת תנאים, אך שני הניסיונות נכשלים. הגמרא מעלה שתי קושיות על דעת שמואל ממקורות תנאיים, אך פותרת את שתי הקושיות. /episode/index/show/hadran-he/id/36709570

שבועות כד - כ"ז באייר, 25 במאי 05/25/2025

שבועות כד - כ"ז באייר, 25 במאי הלימוד השבוע מוקדש ע"י דבורה לופז לע"נ אמה. הלימוד השבוע מוקדש ע"י משפחת פוטורניק לכבוד יום הולדתה ה-21 של שירה. הלימוד השבוע מוקדש ע"י ישראל ומשה רוטמן לרפואת לאלישבע מינדל בת משה צביה. המשנה נראית סותרת את עצמה בנושא נדרים כלליים על אכילה. היא מרמזת שנדר כללי "לא אוכל" לא יכלול מאכלים שאינם ניתנים לאכילה (מה שיכלול מאכלות לא כשרות), אך מקרה אחר במשנה פוסק שמי שנודר נדר כללי "לא אוכל" לא כולל מאכלות לא כשרות באותו איסור. שני פתרונות שונים מוצעים. הפתרון הראשון מבחין בין מי שנדר נדר כללי ("לא אוכל") למי שנדר נדר שפירש גם שלא יאכל מאכלים רגילים וגם מאכלים לא כשרים. רבי יוחנן וריש לקיש מביאים שני הסברים שונים מדוע שבועה המציינת במפורש גם מאכלים לא כשרות וגם כשרות תהיה תקפה. קשיים מועלים נגד שתי העמדות, ואחת נותרת בלי פתרון. הפתרון השני מסביר שהדיוק הקודם מהמשנה אינו נכון - "מאכלים שאינם ניתנים לאכילה" מתייחס לפריטים שאינם אכילים בלל ואינו כולל מאכלות לא כשרות, שהן ניתן לאכילה, רק לא אוכלים אותם משום איסור. המקרה האחרון במשנה מובא כהוכחה לעמדה זו אך ההוכחה נדחית. מה ההבחנה בין איסור כולל לאיסור מוסיף? איסור כולל מתרחש כאשר איסור שני כולל פריטים אסורים נוספים, בעוד איסור מוסיף מתרחש כאשר איסור שני מוסיף הגבלות נוספות לאותו פריט או מרחיב את האיסור לאנשים נוספים. על בסיס הבחנה זו, רבא מסביר מדוע מי שמסובר שאיסור מוסיף חל לא בהכרח יסכים שאיסור כולל חל. מכיוון שאיסור מוסיף מתייחס לפריט אחד, הוספת איסור לפריט עצמו, הוא יכול גם לחול על החלק של אותו פריט שכבר אסור. אולם, כאשר אנשים או פריטים נוספים נכללים באיסור, הוא לא בהכרח יחול על מה שכבר היה אסור. רבא מסביר עוד שכשם שאיסור כולל נכנס לתוקף, כך אותו עיקרון חל על שבועה הכוללת פריטים אחרים. הוא היה צריך לציין זאת מכיוון שאדם עלול היה להניח שאולי זה חל רק על איסורים הנוצרים באופן עצמאי, לא על שבועות שבהם אדם יוצר את האיסור. רבא בנו של רבה מעלה קושי על דברי רבא על בסיס משנה בכריתות, המרמזת ששבועה המוסיפה איסורים נוספים לא יחול על מה שכבר היה אסור. שישה תירוצים שונים מובאים כדי לפתור את הסתירה הזו. /episode/index/show/hadran-he/id/36701520

שבועות כג - שבת כ"ו באייר, 24 במאי 05/23/2025

שבועות כב - כ"ה באייר, 23 במאי 05/23/2025

שבועות כב - כ"ה באייר, 23 במאי רבי עקיבא והחכמים ניהלו דיון הלוך ושוב במשנה, כל אחד תומך בעמדתו שלו. החכמים טענו שאין מקום אחר בתורה שבו האוכל כל שהוא חייב. הגמרא מעלה כמה מקרים שבהם חייבים על אכילת כל שהוא, אך מסבירה מדוע אלה הם חריגים לכלל. רבי עקיבא ענה שאין מקום אחר שבו אדם מדבר וחייב להביא קרבן. הגמרא מציעה כמה מקרים שבהם זה יהיה כך ומסבירה גם כן מדוע הם לא זהים למה שרבי עקיבא התכוון. רבא מגביל את מחלוקתם למקרים שבהם לא פירט "לא אוכל כל שהוא" או "לא אטעום". רב פפא הגביל את המקרה לשבועות, לא לקונמות. קושיה מועלית על טענת רב פפא מברייתא שבה ברור שיש שיעור נדרש לקונמות. יש שני פתרונות. האחד הוא להסביר את המקרה של קונמות בברייתא שבו השתמש בלשון אכילה. רבינא מציע תשובה חלופית ומבדיל בין חיוב מלקות (אין שיעור נדרש) לחיוב הבאת קרבן מעילה (שיעור נדרש בשווי פרוטה). עם זאת, לא כולם מסכימים שיש איסור מעילה בקונמות. אם כך, איך ניתן להסביר את הברייתא לפי רבינא? רבא מעלה שתי דילמות לגבי השיעורים הנדרשים לשבועות במצבים מסוימים שבהם הפריט הנדון אינו נאכל או שאינו נאכל בדרך כלל לבדו. שתיהן נשארות ללא תשובה. רב אשי מעלה דילמה לגבי נזיר שנשבע לאסור גרעיני ענבים. האם השבועה פסולה כיוון שהיא כבר אסורה, או מאחר שהנזיר לא יכול לאכול כזית של גרעיני ענבים, אולי השבועה אוסרת כל שהוא. הגמרא מצטטת את המשנה הבאה המתייחסת למי שנשבע לא לאכול ואז אכל בשר לא כשר. בהתבסס על פירוש האמוראים למשנה, הם מסיקים שהשבועה לא תהיה תקפה, שכן שבועה לא מפורטת תהיה אסורה רק בכזית, וזה כבר אסור לנזיר על פי דין תורה. המשנה דנה בלשונות שונות של פריטים האסורים בנדר ומה יהיה אסור באותה לשון. /episode/index/show/hadran-he/id/36685475

שבועות כא - כ"ד באייר, 22 במאי 05/22/2025

שבועות כ - כ"ג באייר, 21 במאי 05/21/2025

שבועות יט - כ"ב באייר, 20 במאי 05/20/2025

שבועות יח - כ"א באייר, 19 במאי 05/19/2025

שבועות יח - כ"א באייר, 19 במאי הגמרא דנה במקרה שבו אדם קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים הקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב בשני קרבנות. רבא מסביר אז את הנסיבות המדויקות שיצדיקו עונש כפול זה. האיש הוא תלמיד חכם שמקיים יחסים עם אשתו כאשר היא עומדת לקבל את המחזור, וכאשר היא אומרת באמצע המעשה שהיא החלה במחזור, הוא פורש מיד. הוא נחשב שוגג לגבי הכניסה לגוף האישה, כיוון שהניח בטעות שיוכל לקיים יחסים לפני שתתחיל במחזור. הוא גם שוגג לגבי היציאה מגופה מיד, כיוון שהוא תלמיד חכם שלא היה מודע להלכה שעליו להמתין עד שאבר מת. רבא מסביר שהחובה להביא קרבן עבור כל אחד מהמעשים האלה יכולה להימצא במקור תנאי. היציאה ניתן למצוא במשנה שלנו והכניסה ניתן למצוא במשנה בנידה י"ד ע"א. רב אדא בר מתנא מנהל ויכוח עם רבא לגבי האם המשנה בנידה מתייחסת למקרה הנדון. רב אדא מציע שהיא מתייחסת ליציאה. רבא ואביי חולקים על האם הסיבה ליציאה בזמן שאינו באבר חי פטור מקרבן היא מפני שמי שמקיים יחסים באבר מת אינו נחשב כמקיים יחסי אישות, או משום שהמצב נחשב מעבר לשליטתו של האדם, אונס. היכן ניתן למצוא בתורה מקור למצוות עשה ולא תעשה לגבר לצאת באבר מת ולא לצאת כאשר הוא באבר חי במצב הנ"ל? היכן המקור לאיסור הרבני לקיים יחסים כאשר אשה מצפה לקבל את המחזור שלה, פרישה לקראת הוסת? רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים במשנה, אם כי לא ברור באיזה עניין. חזקיה מסביר את המחלוקת. /episode/index/show/hadran-he/id/36620435

שבועות יז - כ' באייר, 18 במאי 05/18/2025

שבועות יז - כ' באייר, 18 במאי הדף היום מוקדש למימי ורפי שחט על הולדת הבת. רבא ורב אשי מעלים סדרה של שאלות שלא נפתרו בנוגע למשך הזמן המינימלי שאדם חייב לשהות במקדש כדי להתחייב בקרבן אם נטמא בתוך המקדש. הם דנים האם דרישות אלו חלות רק על טומאה בשוגג או גם במזיד, והאם דרישות דומות היו חלות על נזיר שנכנס בשוגג לבית קברות. המשנה קובעת שמי שיוצא מהמקדש בדרך הקצרה לאחר שנטמא יהיה פטור מהבאת קרבן, בעוד שמי שלוקח דרך ארוכה יותר יהיה חייב. הגמרא שואלת האם הבחנה זו נמדדת במונחים של זמן או מרחק פיזי. רבי אושעיא מציע פסיקה בנוגע לבית מנוגע (צרעת): אם אדם נכנס לאחור כשרק אפו נשאר מחוץ לבית, הוא לא יטמא, כיוון שהתורה מטילה טומאה רק כאשר נכנסים לבית בדרך הרגילה. ברייתא תומכת בדין זה, ומציינת שאדם טמא הנכנס למקדש דרך הגג לא יהיה חייב על כניסה למקדש בטומאה, כיוון שכניסה דרך הגג אינה הדרך המקובלת של כניסה למקדש. המשנה מבהירה שכניסה למקדש בטומאה אינה נכללת במקרים שבהם הציבור מביא פר העלם דבר של ציבור, על פסיקה שגויה של בית הדין שרבים עשו כמותו. קרבן הפר חל רק על חטאים המחייבים חטאת קבועה, ולא על אלה המחייבים קרבן עולה ויורד. עם זאת, יביאו פר העלם דבר של ציבור על דין הנוגעת לנידה, במקרה ספציפי שבו איש קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. קודם כל, הגמרא מסבירה שדברים אלו במשנה מתייחסים למשנה בהוריות. אז אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים המתייחסים למקרה של נידה וקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב שני קרבנות חטאת. רבא מנסה להבין את הנסיבות הספציפיות שמובילות לעונש כפול זה. /episode/index/show/hadran-he/id/36611390

שבועות טז - שבת י"ט באייר, 17 במאי 05/16/2025

שבועות טו - י"ח באייר, 16 במאי 05/16/2025

שבועות יד - י"ז באייר, 15 במאי 05/15/2025

שבועות י"ג - ט"ז באייר, 14 במאי 05/14/2025

שבועות י"ג - ט"ז באייר, 14 במאי הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה זהבי לרפואת חסיה רות בת חנה. המשנה מסבירה שיום הכיפורים מכפר על מצוות עשה. אבל אם אדם כבר עשה תשובה, הוא מקבל כפרה מיד. לכן, מניחים שהמשנה מתייחסת למי שעדיין לא עשה תשובה. זה תואם את דעתו של רבי שסובר שיום הכיפורים מכפר אפילו על חטאים שעליהם עדיין לא עשו תשובה. החכמים חולקים וסוברים שיום הכיפורים מכפר על חטאים רק אם עשו תשובה. מועלה קושי כיוון שהחלק הבא של המשנה תואם את עמדתו של רבי יהודה שהשעיר המשתלח לעזאזל מכפר גם על הכהנים. סוגיה זו נפתרת - שני חלקי המשנה מיוחסים לרבי, ובעניין השעיר לעזאזל, הוא מאמץ את עמדתו של רבי יהודה. אביי שאל את רב יוסף אם רבי יהודה סובר כעמדתו של רבי לגבי מי שלא עשה תשובה לפני יום הכיפורים. רב יוסף מסביר שהוא אינו סובר כדעה זו ומביא מקור מספרא לתמוך בתשובתו, שכן ידוע שסתם ספרא שנכתב על ידי רבי יהודה. יש סתירה בין שני מקורות שונים בספרא - אחד אומר שיום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה והשני אומר שהוא מכפר רק עם תשובה. אביי ורבא כל אחד פותר את הסתירה בדרך שונה. רבי יהודה ורבי שמעון חולקים לגבי אילו קרבנות ביום הכיפורים מכפרים על שאר חטאי הכהנים - השעיר שנשלח לעזאזל או הפר של הכהן הגדול. מהו הבסיס בפסוקים בתורה לכל אחת מהגישות? מובאת ברייתא בנוגע לאיזה קרבן מכפר על חטאי הכהנים. רבא ואביי חולקים האם מחבר הברייתא הוא רבי שמעון או רבי יהודה. /episode/index/show/hadran-he/id/36559240

שבועות י"ב - ט"ו באייר, 13 במאי 05/13/2025

שבועות י"ב - ט"ו באייר, 13 במאי הדף היום מוקדש לשחרורו של עידן אלכסנדר ששוחרר מהשבי אחרי 584 ימים. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! לפי רבי יוחנן, רבי שמעון והחכמים חולקים האם אפשר לפדות ללא מום בהמות שנותרו משנה שעברה ושיועדו לקרבן התמיד. הגמרא מנסה למצוא מקור תנאי להבנתו של רבי יוחנן שהחכמים חולקים על רבי שמעון, אך ללא הצלחה. בסוף מסיקים שהיתה לו מסורת. לפי רבי שמעון, אי אפשר לפדותן - אז מה עושים איתן? מקריבים אותן כקרבנות נדבה של הציבור על המזבח כדי לשמור על המזבח פעיל בכל עת (קיץ המזבח). אם יש בהמות שיועדו לחטאות ציבור, אי אפשר להשתמש בהן ישירות כעולות נדבה, ולכן מחכים עד שיפול בהן מום, פודים אותן, וקונים בהמות בכסף שיוקרבו כעולות נדבה. קיים חשש שאם יאפשרו להקריב בהמות אלו בלי פדיון, אנשים עלולים לחשוב שאפשר לשנות את הייעוד אפילו בשלב מוקדם יותר (לפני שהושגה הכפרה עבור אותו קרבן). החכמים מביאים שלושה מקורות תנאיים לתמוך בכך. מובאת ברייתא נוספת לתמוך בהסבר שהבהמות הנוספות שיועדו לקרבן התמיד משמשות לעולות נדבה. האם אפשר לקנות עופות לעולות המשמשות לקיץ המזבח? שמואל גם סבר כמו רבי יוחנן שלפי רבי שמעון, אפשר להשתמש בבהמות המותרות כעולות נדבה. מהו המקור לכך ששעיר החטאת שמובא בפנים ביום הכיפורים מכפר גם על חטאי טומאה במקדש שנעשו במזיד? /episode/index/show/hadran-he/id/36544475

שבועות י"א - י"ד באייר, 12 במאי 05/12/2025

שבועות י"א - י"ד באייר, 12 במאי הדף היום מוקדש ע"י קבוצת דף יומי בפיטסבורג לרפואת אהובה בת ליבה. לתמוך בפסיקתו של רבי יוחנן שאמר שבהמות שנותרו המיועדות לקרבנות ציבור ניתן לפדות בסוף השנה, אפילו אם הם תמימים, רבה מביא דוגמה מהקטורת שקדוש בקדושת הגוף וניתן לפדותה בסוף השנה. רב חסדא חולק על רבה מכיוון שהוא סובר שלקטורת אין קדושת הגוף עד שלב מאוחר יותר כאשר היא בכלי שרת ממש לפני שמקטירים אותה על המזבח. רבה מוכיח את עמדתו שיש לה קדושת הגוף. הגמרא חוזרת אז לשאלתו המקורית של רב חסדא כיצד ניתן לפדות דברים שיש בהם קדושת הגוף. רבה עונה שבית הדין מתנה מראש שכל בהמות שלא יזדקקו להן יהיו מקודשות רק לערכן, קדושת דמים. אביי מעלה קושי מקרבנות ציבור אחרים שלא ניתן לפדותם אם אבדו והוחלפו ואז נמצאו. אולם, רבה עונה שהתנאי הוא למקרים רגילים, לא למקרים חריגים. מדוע, אם כן, ניתן לפדות את הפרה האדומה בנסיבות מסוימות? הגמרא מסיקה שנעשה תנאי בשל ערכה הגבוה. אביי מעלה קושי נוסף מהמשנה שלנו, שכן רבי שמעון עונה על שאלה האם בהמות שיועדו לקרבן אחד שנותרו יכולות לשמש לקרבן אחר בתשובה מסוימת במקום לענות שבית הדין התנה כך, כפי שרבה הסביר. רבה עונה שרבי שמעון אינו מסכים עם חכמים שבית הדין יכול להתנות. דעתם של רבי יוחנן ורבה מבוססת רק על עמדת חכמים. /episode/index/show/hadran-he/id/36528740

שבועות י - י"ג באייר, 11 במאי 05/11/2025

שבועות ט - שבת י"ב באייר, 10 במאי 05/09/2025

שבועות ח - י"א באייר, 9 במאי 05/09/2025

שבועות ח - י"א באייר, 9 במאי הדף היום מוקדש לע"נ דודי, ריצ'רד כהן, נפתלי בן יוסף הכהן והענע, שנפטר השבוע. דודי אהב את כולם והיה אהוב על כולם. שעיר החטאת הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר על חטאים של מי שידע שהוא טמא, ואז שכח ונכנס למקדש או אכל קודשים בטומאה ועדיין לא נזכר שהוא טמא. ברייתא מסבירה מהיכן דבר זה נלמד. הגמרא מנתחת את החלקים השונים של הברייתא. תחילה, הברייתא הציעה שאולי הוא מכפר על שלוש העבירות החמורות ביותר - עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. הגמרא מסבירה הצעה זו - באיזה אופן של ביצוע עבירות אלה היה אפשר לחשוב שקרבן זה יכול לכפר? הדעה הראשונה בברייתא, רבי יהודה, היא שכניסה למקדש/אכילת קודשים בטומאה היא מיוחדת במינה ('חלק הכתוב') ולכן ברור שזה מה שמתכפר על ידי קרבן מיוחד זה. הגמרא מסבירה למה התכוונה הברייתא ב'חלק הכתוב' - כי יש לה קרבן עולה ויורד. קיימים מספר קרבנות אחרים שהם גם מיוחדים במינם, כגון, עבודה זרה שבה ניתן להביא רק קרבן חטאת של שעירה, אישה לאחר לידה, מצורע, ונזיר שנטמא שגם יכולים להביא קרבן עולה ויורד. מדוע אלה אינם נחשבים 'חלק הכתוב'? רבי שמעון לומד שהקרבן מכפר על טומאת מקדש וקודשיו מהפסוק עצמו המתאר את הקרבן, שכן נאמר "וכיפר על הקודש מטומאות". מדוע רבי יהודה לא קיבל את ההבנה הזו - כיצד הוא מבין את הפסוק? מדוע קרבן זה אינו מכפר על כל החטאים הקשורים לטומאה? מדוע זה רק עבור אדם שידע בתחילה שהוא טמא, ואז שכח, ואין לו מודעות לחטא? הברייתא מסבירה שזה מכפר על משהו שלא מתכפר על ידי קרבן יחיד, כפי שניתן ללמוד מהפסוק. מה ההוה אמינא של דרשה זו שאינו כבר ברור? דרשה אחרת בברייתא מלמדת מדוע הוא מכפר דווקא על חטא שיכול בסופו של דבר להתכפר על ידי קרבן חטאת יחיד (כאשר האדם יבין שחטא), ולא על מקרה שבו האדם לא ידע לפני כניסתו למקדש שהוא היה טמא, שכן מקרה כזה לעולם לא יחייב הבאת קרבן יחיד. מדוע יש צורך להוציא מקרה זה, אם כבר ידוע שהאחרון מתכפר על ידי קרבן חטאת שדמו מוזה על המזבח החיצון ביום הכיפורים? אם הקרבן אינו מכפר לחלוטין על החטא, אלא פשוט מספק כפרה עד לזמן שהחוטא מבין את חטאו ומביא קורבן יחיד, מה המטרה של הכפרה הזמנית? רבי זירא ורבא מציעים כל אחד תשובה מוצעת - או לכפר על החטא במקרה שהחוטא ימות לפני שהבין את חטאו או להגן מפני ייסורים. אם סוג החטא שמתכפר על ידי קרבן החטאת החיצון נלמד מקרבן החטאת הפנימי, מדוע הפנימי לא יכול לכפר על שני סוגי החטאים? או מדוע החיצון לא יכול לכפר על שניהם? /episode/index/show/hadran-he/id/36504470

שבועות ז - י' באייר, 8 במאי 05/08/2025

שבועות ו - ט' באייר, 7 במאי 05/07/2025

שבועות ה - ח' באייר, 6 במאי 05/06/2025

דף יומי לנשים - הדרן

TOPICS