דף יומי לנשים - הדרן
דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.
info_outline
סנהדרין עו - ג' באדר, 3 במרץ
03/03/2025
סנהדרין עו - ג' באדר, 3 במרץ
הלימוד החודש מוקדש ע"י רנה מישל לכבוד הדרן. אם נשווה בין קרובי האיש לקרובי אשתו, כפי שנאמר בברייתא שצוטטה קודם, אז כשם שכלתו אסורה עליו, מדוע כלת אשתו אינה אסורה עליו? אביי ורבא מסבירים כל אחד בדרך שונה מדוע ההשוואה לא תעבוד במקרה זה. מהו המקור ללמוד שבתו של אדם מאונס או מחוץ לנישואין אסורה עליו בעונש שריפה? היכן האזהרה בתורה? מובאות שלוש תשובות שונות לשתי שאלות אלו. הדעה האחרונה למדה את האזהרה מויקרא יט:כט "אל תחלל את בתך להזנותה". פסוק זה גם מלמד שאב אינו יכול למכור את בתו לזנות. איך נלמדים שני דברים מאותו פסוק? רבא ואביי, שאינם לומדים את החוק המקורי (אזהרה לבנו מאנוסתו) מפסוק זה, לומדים דין אחר, שאב אינו יכול להשיא את בתו לזקן, כי זה עלול להוביל אותה לניאוף. מובאות אמירות נוספות למנוע מאב להשיא או לא להשיא את בתו מתוך אינטרס עצמי. רבי עקיבא ורבי ישמעאל חולקים על פירוש הפסוק בנוגע לעונש מוות לאדם המקיים יחסים עם אשתו ועם חמותו. נאמר בפסוק שהוא מת "ואתהן". למי מתייחסת המילה "אתהן"? רבא ואביי מסבירים את המחלוקת בשתי דרכים שונות. מי נענש בסייף (הרג)? רוצח ואנשי עיר הנידחת. אם אדם מונע מאחר לצאת מהים והוא טובע, הרוצח חייב, אבל אם אדם דוחף אחר למים והאדם יכול לצאת, אך לא יוצא ומת, מי שדחף את האדם פנימה, פטור.
/episode/index/show/hadran-he/id/35442020
info_outline
סנהדרין עה - ב' באדר, 2 במרץ
03/02/2025
סנהדרין עה - ב' באדר, 2 במרץ
הגמרא מספרת על אדם שהיה חולה מסוכן בגלל תשוקותיו הבלתי ממומשות לאישה מסוימת. הרופאים קבעו שימות אם לא יספק את תשוקותיו אלה. הרבנים אסרו עליו אפילו להיות בנוכחות האישה שחשק בה. הגמרא דנה האם אישה זו הייתה נשואה או רווקה, ובוחנת מדוע הרבנים נקטו עמדה כה נוקשה. הגמרא ממשיכה ודנה אילו קרובי משפחה חייבים עונש שריפה. היא בוחנת אילו מיחסים אסורים אלה מפורשים בתורה ואילו נלמדים דרך פרשנות. מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל מתמקדת בשאלה האם האיסור על יחסים עם אם חמותו (שעונשו שריפה) מפורש בתורה או נלמד מפרשנות. מובאת ברייתא המונה שלוש קטגוריות של יחסים אסורים, כולן נלמדות ממקרה של יחסים עם חמותו. בגלל לשונה המורכבת של הברייתא, הגמרא מנתחת בקפידה כל חלק, מבהירה את משמעותו ומפרטת אילו יחסים אסורים נכללים בכל קטגוריה. הגמרא מעלה קושי מתוך הקטע השני בברייתא: אם יחסים עם אם חמותו אסורים (סבתא של אשתו), האם לא סביר להניח שיחסים עם הסבתא שלו יהיו אסורים גם כן? אולם, ידוע שיחסים עם סבתו אינם אסורים. גם אביי וגם רבא מציעים הסברים מדוע הרחבה לוגית זו אינה חלה ומדוע לא ניתן ללמוד איסור על יחסים עם סבתו מיחסים עם סבתא של אשתו.
/episode/index/show/hadran-he/id/35402640
info_outline
סנהדרין עד - ב' דראש חודש אדר - שבת א' באדר, 1 במרץ
02/28/2025
סנהדרין עד - ב' דראש חודש אדר - שבת א' באדר, 1 במרץ
שתי תשובות נוספות (בסך הכל חמש) מובאות כדי ליישב את הסתירה בין הברייתא והמשנה בכתובות כט ע"א. מהיכן לומד רבי יונתן בן שאול שאם ניתן לנטרל את הרודף, אסור להורגו? כאשר אדם רודף אחר אחר, ואו הרודף, או הנרדף, או מי שמנסה לעצור את הרודף גורם נזק - מי פטור מתשלום ומי חייב לשלם? מדוע? מהו הבסיס לדעותיהם של רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר המוסיפים מקרים נוספים לרשימה מי ניתן להצילו בנפשו כדי למונעו מלעבור עבירה מסוימת? רבי יוחנן מצטט את רבי שמעון בן יהוצדק שאומר שהרבנים ישבו בעליית בית נתזה בלוד ופסקו שאם מאיימים על אדם שיהרגהו אלא אם יעבור על אחת מהמצוות, עליו לעבור על המצווה ולא להיהרג, שכן המצוות ניתנו כדי לחיות בהם - "וחי בהם". אולם, ישנם שלושה יוצאים מן הכלל - עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ייהרג ואל יעבור). מהו המקור לשלושת החריגים? ישנם גם מצבים מסוימים בהם אדם חייב למסור את נפשו ולא לעבור על כל מצווה - אם זה בפרהסיה ואם זו שעת השמד. מהי ההגדרה של פרהסיה? כיצד הותר לאסתר לקיים יחסים עם אחשוורוש אם זה היה בפרהסיה? רבא ואביי עונים על שאלה זו, כל אחד עם תשובה אחרת. האם בני נח גם מצווים למסור את נפשם אם נדרשים לעבור על אחת ממצוות בני נח בפרהסיה?
/episode/index/show/hadran-he/id/35394435
info_outline
סנהדרין עג - א' דראש חודש אדר - ל' בשבט, 28 בפברואר
02/28/2025
סנהדרין עג - א' דראש חודש אדר - ל' בשבט, 28 בפברואר
המשנה דנה בדיני רודף, ומבארת מתי מותר להרוג אדם הרודף אחר אדם אחר - אם הוא מתכוון לרצוח או לאנוס. עולה שאלה יסודית: האם היתר זה מבוסס על מניעת הרודף מלבצע עבירה חמורה, או שמא מטרתו המרכזית היא הגנה על הקורבן הפוטנציאלי? המשנה קובעת שאין להציל בנפשו של מי שהולך לעבוד עבודה זרה, לחלל שבת או לבוא על הבהמה. רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר מרחיבים דין זה לכלול חלק ממקרים אלו. הגמרא בוחנת מספר מקורות אפשריים מן המקרא להיתר להרוג רודף המתכוון לרצוח. לאחר דחיית שתי הצעות ראשונות, הדין נלמד לבסוף בהיקש מנערה המאורסה. ממשיך לחקור אילו פסוקים מבססים את החובה להציל אדם הנמצא בסכנת חיים, בין אם הוא טובע, מותקף על ידי חיות פרא, או מאוים על ידי שודדים חמושים. דין זה נלמד מ"לא תעמוד על דם רעך" ומהשבת אבידה. למה צריך ללמוד את הדין משני מקורות? ברייתא מרחיבה את דברי המשנה, והגמרא מביאה מקורות לקטגוריות השונות שבהן חל דין רודף. שני מקרים נוספים מהברייתא נידונים בפירוט: ראשית, המחלוקת בין חכמים לרבי יהודה לגבי אישה העומדת להיאנס, החוששת שהתערבות תוביל למותה ולכן אומרת למציל הפוטנציאלי שלא להתערב. שנית, הגמרא מתמודדת עם סתירה בין ברייתא זו למשנה בכתובות כט ע"א, ומציעה מספר תירוצים ליישוב הסתירה.
/episode/index/show/hadran-he/id/35394185
info_outline
סנהדרין עב - כ"ט בשבט, 27 בפברואר
02/27/2025
סנהדרין עב - כ"ט בשבט, 27 בפברואר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י נירה פלדמן לע"נ אמה, פיי דרק, שהיתה לומדת מסורה של הדרן. הדף היום מוקדש ע"י פיליס ויוסי הכט לע"נ אביה של פיליס, הרב ירכמיאל בנימין בן זמלן צבי ויטקין. הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ הודה בת משה. הדף היום מוקדש ע"י נעמי כהן לכבוד הולדת אלישבע בת יעקב ורבקה! חששו לגבי בן סורר ומורה בנוגע למסלול שעתידו יקח ולכן הוא נהרג כדי למנוע ממנו לחטוא יותר (נידון על שם סופו). חששות דומות קיימות גם לגבי גנב - ההנחה היא שגנב יבוא להרוג אם בעל הבית יתנגד לגנב, ולכן מותר להרוג גנב. הגמרא דנה בנסיבות שבהן ניתן להניח שהגנב בא להרוג. בנוסף, אם בזמן הגניבה הגנב נחשב כרודף, יש "עונש מוות" על הגנב. לכן, הגנב פטור מנזקים שגרם לרכוש בגלל הכלל קם ליה בדרבה מיניה, שאם אדם מתחייב בשני עונשים בו-זמנית, הוא פטור מהקל יותר. רב לוקח את זה אפילו רחוק יותר ואומר שגנב שניתן להרגו פטור מהחזרת הפריטים הגנובים. רבא חולק ופוטר את הגנב רק אם הפריט נשבר או נעלם. המשנה שלנו מובאת לתמוך בפרשנות של רבא. מקור נוסף מובא כדי להעלות קושי נגד עמדתו של רבא. הקושי מיושב. דרשות אחרות מובאות על הפסוקים הנוגעים לגניבה, כולל חוקים שניתן אפילו להרוג גנב בשבת, בכל דרך שרוצים, וכל אחד יכול להרוג את הגנב, לא רק הנגנב עצמו. שתי דרשות שונות מדגישות מדוע הפסוק הביא דווקא את הדוגמה של גנב ב'מחתרת', כלומר פורץ, למרות שהחוק יחול גם על מי שמטפס על הגג או נכנס לחצר (בקלות). אחד מסביר שזו הדרך הטיפוסית של גנבים, בעוד שהשני לומד מכאן שמי שפורץ כבר נחשב מותרה ואין צורך באזהרה לפני הריגת הגנב. רב הונא פוסק שגם רודף קטין ניתן להרוג, כיוון שאין צורך באזהרה. רב חסדא העלה קושי ממשנה באהלות ז:ו שאם חיי האם בסכנה בזמן הלידה, אם הראש כבר יצא, אי אפשר להרוג את התינוק כדי להציל את האם, אפילו אם התינוק מתנהג כמו רודף. התירוץ הוא שהתינוק אינו מתכוון להרוג את האם, כיוון שזה מעשה שמים. בחלק המוקדם יותר של אותה משנה מוסבר שלפני שהראש יצא, ניתן להפיל את העובר אם הוא גורם סיכון לאם, מכיוון שחיי האם קודמים לעובר שטרם נולד. ברייתא מובאת לתמוך בעמדתו של רב הונא וברייתא אחרת מובאת לסתור. אולם, שתיהן נדחות כלא מכריעות.
/episode/index/show/hadran-he/id/35453570
info_outline
סנהדרין עא - כ"ח בשבט, 26 בפברואר
02/26/2025
סנהדרין עא - כ"ח בשבט, 26 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אמו, שרה בת אברהם וזייכא רייכא. הדף היום מוקדש ע"י דבורה אשכיים וייש לע"נ חברתה, אלסי מולר. הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לע"נ אמה פשה רבקה בת גרשון הכהן ובינה. הדף היום מוקדש ע"י משפחת שוסטר לע"נ דבורה בת ישראל. בן סורר ומורה יורשע רק אם גנב כסף מאביו ואכל בתחום של אחרים, שכן רק במצב זה סביר שהבן ימשיך לפעול בדרך זו. מדוע? רבי יוסי ברבי יהודה פוסק שעליו לגנוב משני ההורים. מכיוון שרכוש האשה שייכת לבעלה, מובאים שני הסברים להבנת דעתו. שני ההורים צריכים להסכים להביא את הבן לבית הדין. רבי יהודה מוסיף שאם האם אינה ראויה לאב, אז לא ניתן להרשיע את הבן. הגמרא מסבירה את דבריו - על ההורים להיות בעלי אותו קול, גובה, ומראה. זה נלמד מהפסוק בתורה, דברים כא:כ "איננו שומע בקולנו". הברייתא האומרת שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות, מתיישבת כנראה עם דעתו של רבי יהודה, שכן בלתי אפשרי למצוא זוג זהה במראה, בקול ובגובה. רבי שמעון גם מסכים עם הדעה שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות. רבי יונתן חולק ואומר שישב על קברו. ישנה מחלוקת דומה לגבי עיר הנדחת, עיר שכולם עובדים עבודה זרה, ובית מנוגע. המשנה גם מחריגה כל מקרה שבו אחד ההורים חיגר, אילם, עיוור וכו', שכן ההורים לא יוכלו להשלים את התהליך כפי שהוגדר בתורה. האם ניתן להסיק מכאן שכאשר התורה מתארת כיצד תהליך אמור להתרחש, יש לעשותו בדיוק באותו אופן? לאחר שהבן גונב ואוכל בשר ושותה יין בכמות גדולה, ההורים מביאים את הבן לבית דין של שלושה דיינים והוא נענש במלקות. אם הוא ממשיך בדרכיו, הוא מובא לבית דין של עשרים ושלושה ונידון לסקילה. החובה להלקות נלמדת באמצעות גזירה שווה מהמילה "ויסרו" מהמוציא שם רע על אשתו (דברים כב:יח) לאותה מילה בבן סורר ומורה (דברים כא:יח) ומ"בן" ל"בן" (דברים כה:ב) בפסוק לגבי מלקות. אם הבן מובא לבית דין אך אז בורח, ובזמן שתופסים אותו הוא כבר אינו בטווח הגילאים של מי שניתן להורגו על היותו בן סורר ומורה, האם ניתן להוציאו להורג? זה תלוי האם הוא הורשע לפני שברח. רבי חנינא פוסק שבן נח שקילל את ה' ואז התגייר, אינו מורשע כיוון שהחוקים לשפיטתו ועונש המוות השתנו. ארבעה מקורות, כולל שני חלקי המשנה שלנו, בנוגע לבן סורר ומורה שהתבגר לפני הפסיקה/ההוצאה להורג, מובאים כדי להוכיח או להפריך פסיקה זו, אך כל ההשוואות נדחות. בן סורר ומורה נידון על שם סופו.
/episode/index/show/hadran-he/id/35433570
info_outline
סנהדרין ע - כ"ז בשבט, 25 בפברואר
02/25/2025
סנהדרין ע - כ"ז בשבט, 25 בפברואר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י מינה וקליף פליג לכבוד הולדת נכדים תאומים נווה וליה. הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אביו, יוסף בן שלמה שבתאי ורחל. הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לע"נ הוריה בנימין בן זאב והינדה יוספה ופרומה בת נחום נתן ואסתר. מדוע בת פטורה מדין בן סורר ומורה? כדי להיות מורשע כבן סורר ומורה, עליו לאכול כמות מסוימת של בשר ולשתות כמות מסוימת של יין. אולם, ישנם גם תנאים לגבי סוג הבשר/היין, סוג הארוחה, באיזו חברה וכו'. אם הוא אוכל כחלק מסעודת מצווה או אוכל שהוא אסור, הוא אינו חייב. סכנות היין נדונות דרך סיפורים/טקסטים שונים בתנ"ך, כולל אדם, נח, והתוכחה של המלך שלמה על ידי אמו, במשלי פרק ל"א. עם זאת, ליין יש גם תכונות טובות כיוון שהוא יכול לעזור להרגיע את כאבם של אנשים שהסובלים. ישנו ויכוח בין רב ושמואל לגבי מה חם, בנו של נח, עשה לו לאחר שהשתכר. אחד אומר שהוא סירס אותו, והשני סובר שהוא אנס אותו, כל אחד מביא תמיכה מהפסוקים לעמדתו. יש הסוברים שעץ הדעת היה גפן, מה שמדגיש את ההיבטים השליליים של היין. אחרים טוענים שהיה זה חיטה או תאנה. אמו של המלך שלמה הוכיחה אותו וקשרה אותו לעמוד להלקותו בגלל שהלך אחרי תענוגות העולם הזה שגרמו לו לחטוא, בדומה לבן סורר ומורה. פרטים לגבי המקרים במשנה שבהם בן סורר ומורה אינו חייב נדונים, מוסברים, ומושווים למקורות אחרים שנראים כסותרים חלק מהמצבים המוזכרים במשנה. הסתירות מיושבות.
/episode/index/show/hadran-he/id/35418740
info_outline
סנהדרין סט - כ"ו בשבט, 24 בפברואר
02/24/2025
סנהדרין סט - כ"ו בשבט, 24 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י מירי דרכי לע"נ אביה, אהרון שמעון בן דוד ומלכה צירל. "אהבת התפילה ולימוד התורה שלי הרבה מאוד בזכותו." הדף היום מוקדש ע"י אלישבע גריי לע"נ יואל מלך בן משה ושרה. אביי מקשה על שיטת רבה, שטוען שזכרים לפני גיל בגרות אינם יכולים להוליד, מפסוק בתורה הנוגע לאדם המקיים יחסים עם שפחה חרופה. הדרשה על פסוק זה כוללת זכר מעל גיל תשע. עם זאת, הקושי מתיישב, שכן אין זה מעיד שהילד יכול להפרות אישה בגיל זה. קושי נוסף מועלה נגד רבה מברייתא של רבי ישמעאל הלומדת פטור לבן סורר ומורה שהוא עצמו אב - כיצד יכול להיות אב אם לא הפרה את האישה לפני הגיעו לבגרות, שהרי לפי רבי כרוספדאי, יש רק חלון של שלושה חודשים אחרי הגיעו לבגרות להיות בן סורר ומורה? גם זה מתיישב על ידי הסבר שדרשת רבי ישמעאל היא המקור לפסיקת רבי כרוספדאי - שלושת החודשים מבוססים על העובדה שהילד יכול להיקרא אב תוך שלושה חודשים מהגיעו לבגרות כי אשתו יכולה להיכנס להריון והדבר יהיה ניכר אחרי שלושת החודשים הראשונים. דעתו של רבי כרוספדאי מבוססת על רוב הנשים היולדות בתשעה חודשים ומתחילות להראות בשלושה חודשים ואינה מתחשבת באישה היולדת בשבעה חודשים שהייתה מראה סימנים כבר בשני חודשים ושליש. האם זה מוכיח שמי שיולדת לשבעה גם ניכר עוברה בשלושה חודשים ולא בשליש? בסוף אומרים שאפשר להבין שרואים בשליש, אבל כאן קבעו על בסיס הרוב - שרוב נשים יולדות לתשעה והדין הולך לפי הרוב. זה מראה שאפילו להוציא להורג מישהו, כלומר נער שהוא חודשיים וחצי אחרי בגרות שהופך לבן סורר ומורה, אנו הולכים אחר הרוב. זה סותר את העיקרון שבדיני נפשות אנו מנסים למצוא כל דרך אפשרית לזכות את הנאשם מהפסוק "והצילו העדה". שתי משניות אחרות מובאות לענות על שאלה זו על ידי הראיה שאנו הולכים אחר הרוב אפילו בדיני נפשות, אך השנייה נדחית כי ניתן להסבירה אחרת. בית שמאי ובית הלל חולקים לגבי אם שיש לה מעשה מיני לא מושלם עם בנה הקטין (הערה בה). האם זה פוסל אותה מלהינשא לכהן, כי היא יכולה להיחשב זונה מההערה? רב חסדא (או שציטט מישהו אחר או שצוטט על ידי מישהו אחר) מסביר שכולם מסכימים שאם הילד היה בן תשע, היא תיפסל, ואם היה צעיר מגיל שמונה, אז לא. מחלוקתם היא לגבי ילד שהוא בין גיל שמונה לתשע, כי בימי התנ"ך גברים יכלו להוליד ילדים בגיל שמונה, למרות שכבר בימי התנאים, זה לא היה המצב עוד. הויכוח הוא האם אנו לומדים מאותם זמנים או הולכים אחר מה שנכון בהווה. מה המקור לכך שבימי התנ"ך גברים הולידו ילדים בגיל שמונה? תחילה, הם מנסים להוכיח משלמה, כי סבה רבה שלו, אחיתופל, היה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אולם, הוכחה זו נדחית, כי השושלת כוללת את בת-שבע שהייתה אישה והיא יכלה להיות צעירה יותר, והגברים היו יכולים להיות מבוגרים יותר (בני תשע ולא שמונה). הניסיון השני מובא מאברהם ושרה, אך גם זה נדחה כי לא ברור אם אברהם היה מבוגר מאביה של שרה, הרן, או צעיר ממנו. ההוכחה הסופית באה מבצלאל שהיה נין של כלב, שהיה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אם שנתיים נצרכה לשלושה הריונות, אז שארית עשרים וארבע השנים מוכיחות שכל אב היה בן שמונה בלידת בנו. מדוע בנות פטורות מדין בן סורר ומורה?
/episode/index/show/hadran-he/id/35402680
info_outline
סנהדרין סח - כ"ה בשבט, 23 בפברואר
02/23/2025
סנהדרין סח - כ"ה בשבט, 23 בפברואר
הדף היום מוקדש לע"נ שירי ביבס, ולכבוד שחרורם של טל שהם, עומר ונקרט, עומר שם טוב ואלי-ה כהן ששוחררו מהשבי אחרי 505 ימים והישאם א-סייד ואברה מנגיסטו ששוחררו אחרי יותר מעשור. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! המשנה מצטטת את רבי עקיבא שאמר בשם רבי יהושע ששניים יכולים ללקט קישואים - אחד בכישוף ויהיה חייב, והאחד באחיזת עיניים, ופטור. הגמרא מביאה את סיפור מותו של רבי אליעזר בן הורקנוס כדי להקשות על זה, שכן בהקשר של אותו סיפור דרמטי, מסופר מקרה אחר שבו רבי אליעזר מראה לרבי עקיבא כיצד באמצעות כישוף אפשר ללקט קישואים. איך פותרים את הקושי? עם מותו, רצו החכמים לראות אם רבי אליעזר בן הורקנוס שינה את דעתו ויוכלו לבטל את הנידוי שהטילו עליו. אולם, הוא עדיין החזיק בחוזקה בעמדתו. אך מכיוון שהמילה "טהרה" הייתה על שפתיו כשמת, הם ראו בזה סימן שהם יכולים לבטל את הנידוי. בן סורר ומורה יכול להיות מורשע רק אם הגיע לגיל בגרות ועד שיצמח הרבה שערות בגיד. רב יהודה בשם רב לומד זאת מהפסוק בתורה לגבי בן סורר ומורה שמצמיד את המילים בן ואיש. רב חסדא לומד דרשה אחרת מאותו פסוק, שאם אבי הילד היה קטין כשהבן נולד, הוא לא יכול להיות בן סורר ומורה. כיצד ניתן ללמוד את שניהם מהפסוק? רבה חולק על רב חסדא כי הוא סובר שקטין אינו מסוגל להוליד ילד.
/episode/index/show/hadran-he/id/35392275
info_outline
סנהדרין סז - שבת כ"ד בשבט, 22 בפברואר
02/21/2025
סנהדרין סז - שבת כ"ד בשבט, 22 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י אביבה אפלמן ג'קובוביץ לע"נ יוסף בן הלל. מה ההבדל בין מסית, שמשכנע אחרים לעבוד עבודה זרה, לבין מדיח, שמשכנע עיר שלמה לעבוד עבודה זרה? יש הוראה מיוחדת לגבי מסית: מותר להחביא עדים שיצפו כאשר המסית מנסה לשכנע מישהו לעבוד עבודה זרה - נוהל שאינו מותר לעשות בעבירה אחרת. המשנה קובעת שמסית הוא הדיוט, אך איזה מקרה באה קביעה זו למעט? יתר על כן, האם פסיקת משנה זו עולה בקנה אחד רק עם פירושו של רבי שמעון, או שניתן להסבירה גם לפי עמדת חכמים? מהו מכשף? המשנה מפרטת אילו מעשים נכללים בהגדרה זו ואילו לא. מדוע התורה משתמשת במילה "מכשפה", בנקבה? מהו המקור המקראי המלמד שמכשף נהרג בסקילה? מהו מקור המילה "מכשף"? מובאים מספר סיפורים העוסקים בכישוף.
/episode/index/show/hadran-he/id/35367560
info_outline
סנהדרין סו - כ"ג בשבט, 21 בפברואר
02/21/2025
סנהדרין סו - כ"ג בשבט, 21 בפברואר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י רות רוטנברג לע"נ בתה, תניאל גבריה מרגלית. הדף היום מוקדש ע"י מיכי קדוש לע"נ אביה דניאל בן אברהם, במלאת שלושים לפטירתו ביום שבת כ"ד בשבט. "איש אוהב ספר ורחב דעת, אהוב ואוהב את הבריות." הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי שוורץ לע"נ של אמה, שרה רייזל בת מרדכי יצחק ופרידה סימה וסבתה, אסתר בת סיני וחיה. הדף היום מוקדש לע"נ של אריאל וכפיר ביבס, ועודד ליפשיץ, ולתפילה לשובה בשלום של שירי ביבס. ליבנו עם המשפחות. מי שמחלל שבת נסקל. מהם היוצאים מן הכלל? המקלל אביו ואמו נסקל. אולם, זה מוגבל רק למי שקיללם בשם ה'. ישנה מחלוקת האם זה רק בשם ה' ולא בכינוי. הפסוק לגבי העונש על כך מובא בדרך של דרשה. האזהרה לכך נלמדת מהפסוק בשמות כב:כז מהאיסור לקלל אלהים (או דיינים או ה') ונשיא. כיצד זה נלמד מפסוק זה? הבא על נערה המאורסה נסקל. כדי לקבל עונש זה, האישה חייבת להיות נערה (השלב שבין קטנה לבוגרת), בתולה, מאורסה, ועדיין ברשות אביה. אם שני גברים באו עליה, רק הראשון נסקל, השני מקבל את העונש הרגיל על ניאוף שהוא חנק. כל הפרטים הללו נלמדים מפסוקים בתורה. המשנה מתאימה לדעת רבי מאיר, שכן חכמים חולקים ומחייבים גם אם האישה צעירה יותר, קטנה. ישנה מחלוקת תנאים בין רבי יונתן ורבי יאשיה האם לפי רבי מאיר יש עונש חנק לאיש אם הנערה הייתה מתחת לגיל נערה או שלא יהיה עונש כלל. כל אחד מבסס את עמדתו באמצעות פסוק מהתורה. מה כל אחד דורש מהפסוק התומך בדעת השני?
/episode/index/show/hadran-he/id/35374290
info_outline
סנהדרין סה - כ"ב בשבט, 20 בפברואר
02/20/2025
סנהדרין סה - כ"ב בשבט, 20 בפברואר
הדף היום מוקדש לחיזוק משפחות ביבס וליפשיץ ביום הקשה הזה. בעל אוב וידעוני נסקלין. בעל אוב מעלה את המת והוא מדבר מבין אצילי ידיו. ידעוני לוקח עצם של חיה ששמה ידוע ומשים אותה בפיו והיא מדברת. מדוע בעל אוב וידעוני נזכרים במשנה זו כמקבלים עונש סקילה, אבל במשנה בכריתות רק בעל אוב נזכר כמחויב להביא קרבן חטאת? רבי יוחנן וריש לקיש מציעים שתי תשובות שונות. דעותיהם מנותחות בגמרא - מדוע כל אחד אינו מחזיק בדעת השני? מה נחשב למעשה? בדרך כלל אדם מתחייב רק על מעשים, לפי חכמים (כפי שרואים במגדף). כמה מעשה נדרש כדי לחייב? האם הזזת שפתיים היא מעשה? השתחוויה לעבודה זרה? רבי עקיבא מחייב אפילו בלי מעשה - אבל האם הוא כולל כל דבר שאינו מעשה? או שיש לו קריטריונים מינימליים כלשהם? מהן ההבדלים בין סוגי הכישוף המוזכרים בפסוקים?
/episode/index/show/hadran-he/id/35360655
info_outline
סנהדרין סד - כ"א בשבט, 19 בפברואר
02/19/2025
סנהדרין סד - כ"א בשבט, 19 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י דוד ורות לאה כהנא לכבוד הולדת הנכד לד"ר ג'ודי דושי ופרופסור פול גרומפרס. האם היהודים עבדו עבודה זרה מתוך אמונה או מסיבות אחרות? כיצד זה שיצר הרע לעבודה זרה אינו קיים עוד? מובא סיפור, המבוסס על הרחבת פסוק בזכריה, להמחשת התהליך הזה. כיצד עוברים על האיסור להעביר את בנו או בתו למולך? האם המולך נחשב לעבודה זרה?
/episode/index/show/hadran-he/id/35345620
info_outline
סנהדרין סג - כ' בשבט, 18 בפברואר
02/18/2025
סנהדרין סג - כ' בשבט, 18 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ כבוד השופטת מרים אלטמן, מרים בת שלמה ז"ל. "עברו 20 שנה בלעדיה, ואהבתה וחוכמתה עדיין מנחות כל צעד בדרכנו." רבי אמי סבר שאם אדם עשה מעשים שונים של עבודה זרה בשוגג ואחר כך נודע לו טעותו (העלם אחד), חייב להביא קרבן חטאת אחד בלבד. אביי הסביר את המקור לדברי רבי אמי, "לא תעבדם," אך חלק על רבי אמי וסבר שצריך להביא קרבן חטאת נפרד על כל מעשה. המשנה פוסקת שאדם חייב מיתה על אמירת "אלי אתה" לאליל. רב נחמן ציטט את רב שאמר כך גם כן. הגמרא מסיקה שדברי רב חייבים להתייחס לחיוב קרבן, שכן עונש המוות כבר נלמד מהמשנה. הם גם מסבירים שדעתו תואמת רק את עמדת רבי עקיבא במחלוקתו עם חכמים (לפי הבנת ריש לקיש את מחלוקתם) לגבי האם המגדף בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. חכמים פוסקים שמכיוון שהאדם חטא בדיבור בלבד, אין קרבן חטאת, בעוד רבי עקיבא חולק. דעתו של רב נלמדת מפסוק הקשור לחטא העגל. הגמרא ממשיכה להביא דרשה שונה מהמילים בפסוק זה שמות לב:ח, "העלוך" בלשון רבים, המזכירה את העבודה זרה ואת הקב"ה, המשקפת שהיהודים לא דחו את הקב"ה לחלוטין. עם זאת, יש מחלוקת תנאים לגבי משמעות המילה בהקשר זה. המשנה מנתה מעשים שונים שעליהם לא מקבלים עונש מוות. האם מקבלים מלקות עליהם? ואם כן, על אילו מהמעשים? יש שתי מסורות שונות הקשורות לכך וכל אחת קשה מכיוון שחלק נופלים לקטגוריה של לאו שאין בו מעשה (דיבור בלבד) ולאו שבכללות, לאו שכולל איסורים שונים רבים, ששניהם פטורים ממלקות. הגרסה הראשונה נדחית, אך השנייה מוסברת לפי עמדת רבי יהודה, המחייב מלקות אפילו על לאו שאין בו מעשה. אסור להיכנס לשותפות עם עובד עבודה זרה מכיוון שזה עלול לגרום לעובד העבודה זרה להישבע בשם העבודה זרה. אסור להזכיר את שם העבודה זרה, אלא אם כן זה שם המוזכר בתנ"ך. האם עבודה זרה היא דבר שיש לאנשים תשוקה חזקה אליו?
/episode/index/show/hadran-he/id/35324565
info_outline
סנהדרין סב - י"ט בשבט, 17 בפברואר
02/17/2025
סנהדרין סב - י"ט בשבט, 17 בפברואר
הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של יאיר הורן, סשה טרופנוב ושגיא דקל-חן לאחר 498 ימים בשבי. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! רבי זכאי הביא ברייתא שבה כתוב שהעושה כמה מעשים לאליל בהעלם אחץ\ רק חייב קרבן חטאת אחד. ר' יוחנן אמר לו ללמד ברייתא זו מחוץ לבית המדרש כי הברייתא משובשת. ר' אבא ניסה להצדיק דברי רבי זכאי על פי דעת ר' יוסי במחלוקת שלו עם ר' נתן בהלכות שבת - הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת. אך רב יוסף דוחה השוואתו. הגמרא מביאה קושי נוסף ומתרצו. רב שמואל בר יהודה הביא גירסה אחרת של הברייתא שהביא ר' זכאי בפני ר' יוחנן שגם עסק במי שעושה כמה מעשים וחייב רק קרבן חטאת אחד. אחרי כמה ניסיוניות להבין את הברייתא, הגמרא מסבירה למה ר' יוחנן לא קיבל את הברייתא הזו מר' זכאי.
/episode/index/show/hadran-he/id/35309335
info_outline
סנהדרין סא - י"ח בשבט, 16 בפברואר
02/16/2025
סנהדרין סא - י"ח בשבט, 16 בפברואר
רבי ירמיה מסביר שישנם שני פסוקים העוסקים בסוגי עבודה זרה מסוימים - השתחוויה וזביחה - שכל אחד מהם בא ללמד משהו אחר. זביחה מלמדת על כל הפעולות שנעשות בדרך כלל במקדש, שאם עושים אותן לעבודה זרה, אפילו אם זו לא הדרך הרגילה, חייבים סקילה. השתחוויה מלמדת על השתחוויה בפרט, שחייבים גם אם זו לא הדרך המיוחדת לעבודת אותה עבודה זרה, אבל בשאר פעולות חייבים סקילה רק אם עושים אותן בדרך שאותה עבודה זרה נעבדת בה. רבא בר רב חנן מקשה על רבי ירמיה ומציע להיפך - שיש ללמוד מהשתחוויה שכל מעשה לעבודה זרה אסור אפילו אם לא נעשה בדרך העבודה הרגילה, כי אולי זה הפסוק היחיד בנושא, שכן הפסוק על זביחה יכול להתפרש כמלמד דין אחר - שהשוחט בהמה לעצמו, אך התכוון להשתמש בדם לעבודה זרה, חייב מיתה. שאלת רבא בר רב חנן נשאלת רק לפי ריש לקיש, הסובר שאם הייתה כוונה, הבהמה עדיין מותרת, ולכן הפסוק בא ללמד שהאדם שהייתה לו כוונה זו יומת. אבל לפי רבי יוחנן האוסר את הבהמה, כפי שנלמד מדיני פיגול, אין צורך בפסוק להעניש את האדם בעל הכוונה לעבוד. אולם, רב פפא מציע שהשאלה תהיה גם לפי רבי יוחנן (האוסר את הבהמה). ורב אחא דוחה את כל השאלה, כיוון שהוא סובר שגם רבי יוחנן וגם ריש לקיש התייחסו רק לבהמה, אבל ברור שהאדם יהיה חייב מיתה על פי הלימוד מדיני פיגול, ולכן אין צורך בפסוק זה לכך. הגמרא מביאה שני קשיים נוספים עם שאלת רבא בר רב חנן, אך מיישבת אותם. רבא שאל את רב המנונא על משניות סותרות בפרקנו. אחת (משנה שלנו) אומרת שעבודה אסורה, אבל אפשר לדייק משם שאמירת "אעבוד" אינה אסורה. משנה אחרת אומרת שאמירת "אעבוד עבודה זרה" מספיקה לחייב. מובאים שבעה תירוצים שונים ליישוב הסתירה. האם אדם חייב אם עבד עבודה זרה מאהבה או מיראה כלפי אחר? רבא ואביי חולקים. אביי מביא שלוש ראיות לתמוך בעמדתו שחייב.
/episode/index/show/hadran-he/id/35298720
info_outline
סנהדרין ס - שבת י"ז בשבט, 15 בפברואר
02/14/2025
סנהדרין ס - שבת י"ז בשבט, 15 בפברואר
/episode/index/show/hadran-he/id/35274275
info_outline
סנהדרין נט - ט"ז בשבט, 14 בפברואר
02/14/2025
סנהדרין נט - ט"ז בשבט, 14 בפברואר
ר' יוחנן קובע שאסור לאינו יהודי ללמוד תורה. הוא רואה בזה חלק מדיני בני נח - או תחת גזל או עריות. זה נלמד מדברים לג:ד שהתורה נחשבת "מורשה", ירושה, וזה מובן או שהיא שייכת באופן בלעדי לעם ישראל, או שזה רמז ל"מאורסה", שאנחנו מאורסים לה'. סתירה לדברי רבי יוחנן מובאת מאמירתו של רבי מאיר שאינו יהודי שלומד תורה הוא כמו כהן גדול. התירוץ הוא להבדיל בין לימוד שבע מצוות בני נח לבין שאר התורה. מה המקור בתורה לעמדתו של רבי חנינא בן גמליאל שדם מן החי אסור כחלק ממצוות בני נח? אם מצווה ניתנה לבני נח ואחר כך נשנתה כשניתנה התורה, זה מראה שהכלל מיועד הן לבני נח והן לעם ישראל. אבל מצווה שניתנה לבני נח ולא נשנתה אחרי מתן תורה, מיועדת ליהודים בלבד. זוהי עמדתו של רבי חנינא. תחילה, הגמרא מקשה על כללים אלה כי הם נראים לא הגיוניים. אחרי הסבר ההיגיון, הם ממשיכים להקשות קושיות ממצוות ממשיות. גם אלה מתורצות. נח הותר לו לאכול בשר אבל לאדם לא הותר. הגמרא מעלה ארבע קושיות על זה ודרך השאלות עולים כמה עניינים מעניינים כולל, למה הנחש פיתה את אדם וחוה? מה דינו של בשר שנופל מהשמים - האם אפשר להניח שהוא כשר?
/episode/index/show/hadran-he/id/35281335
info_outline
סנהדרין נו - ט"ו בשבט, 13 בפברואר
02/13/2025
סנהדרין נו - ט"ו בשבט, 13 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ שרה הנה רבינוביץ גפן. רבי מאיר קובע שרק עריות שחייבים עליהן מיתת בית דין אסורות בדיני בני נח. אולם, בברייתא אחרת נאמר שרבי מאיר סובר שישנן עריות מסוימות שאינן חייבות מיתת בית דין שאסורות לאינם יהודים (אחות מן האם) ואילו ערווה שחייבים עליה מיתת בית דין מותרת לאינם יהודים (אשת אב). הדבר מתיישב בהסבר שישנן שתי גרסאות שונות לשיטת רבי מאיר - אחת שנמסרה על ידי רבי אליעזר ואחת על ידי רבי עקיבא. כל אחד לומד את עמדתו מהפסוק בבראשית ב:כד, "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו," המרמז שיחסים מסוימים אסורים עליו. מספר שאלות נשאלות על רבי אליעזר ורבי עקיבא לגבי דרשותיהם, ומוצע שאולי היה עליהם ללמוד איסורי עריות אחרים במקום. קשיים נוספים מועלים כנגד עמדותיהם (אחד כנגד רבי אליעזר ושניים כנגד רבי עקיבא) מפסוקים בתורה מלפני מתן תורה - עמרם שנשא את יוכבד, דברי אברהם לאבימלך על יחסו לשרה ומדוע אדם לא נשא את בתו, אלא נתן אותה לקין. כל הקשיים מיושבים. ארבעה דינים נאמרים על ידי רבנים שונים הנוגעים ליחסים אסורים או מותרים לגבי מי שאינו יהודי/עבד ואחד על חומרת המעשה של מי שאינו יהודי המכה יהודי. שלושה דינים נוספים מובאים על ידי ריש לקיש, הראשון מתייחס לדין הקודם ומדגיש את חומרת המעשה של מי שאפילו מרים את ידו להכות את חברו (ישראל נגד ישראל). רבנים אחרים מזכירים עונשים או כינויים שהיו נותנים לאדם המרים את ידו להכות את חברו. הדין השני הוא שמי שעובד קשה באדמתו יהיה לו לחם לרוב ומי שלא, לא יהיה לו. הדין השלישי הוא שמי שאינו יהודי אסור לשבות בשבת מכיוון שהם מצווים לעבוד בכל יום. רבא מוסיף שאפילו להפוך כל יום בשבוע ליום מנוחה אסור. למה זה לא מוזכר כאחד ממצוות בני נח?
/episode/index/show/hadran-he/id/35267085
info_outline
סנהדרין נז - י"ד בשבט, 12 בפברואר
02/12/2025
סנהדרין נז - י"ד בשבט, 12 בפברואר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י אפרת אברהם לרפואה שלמה של החייל הגיבור איתמר אברהם בן מרב בתוך שאר חולי ישראל. ברייתא מבית מדרשו של מנשה לימדה גרסה שונה של שבע מצוות בני נח, כאשר במקום הקמת בתי דין וברכת השם, נכללו איסורי סירוס וכלאיים. מאילו פסוקים בתורה נלמדות שבע מצוות אלו לשיטתו? מחלוקת בין רב יוסף ורב ששת, המביאים מסורת בשם רב שלא כל מצוות בני נח חייבים עליהן מיתה. הם חולקים במספר - או שלוש או ארבע מהן הן עבירות שחייבים עליהן מיתה. לעומתם, רב יהודה ורב הונא מביאים בשם רב שחייבים מיתה על כל המצוות. הגמרא מקשה מברייתא העוסקת בגזל, אך מתרצת את הקושיה. ברייתא זו דנה בהבדלים המשפטיים בין מקרים של אינו יהודי הגוזל מאינ יהודי אחר או מיהודי, ויהודי הגוזל מאינו יהודי. הברייתא מזכירה גזל, אשת יפת תואר, ו"כיוצא בהן" - ומתעוררת השאלה מה נחשב דומה לגזל ומה דומה לאשת יפת תואר. דרישות החוק להרשעת בן נח מקלות יותר מאלו הנדרשות להרשעת יהודי. דיין יחיד יכול לתת פסק דין, מספיקה עדות של עד אחד, אפילו אם העד קרוב משפחה לנאשם, ואין צורך בהתראה מראש. עם זאת, עדות נשים אינה מתקבלת. רבי ישמעאל סובר שאינו יהודי שהכה אישה הרה וגרם למות העובר חייב מיתה. מהם המקורות בכתובים לעקרונות משפטיים אלה? ישנם שני פסוקים שונים המשמשים לאיסורי עריות לבני נח, והגמרא מסבירה מדוע נדרשים שני מקורות, שכן ישנם מקרים בהם בן נח יישפט על פי דין תורה.
/episode/index/show/hadran-he/id/35251235
info_outline
סנהדרין נו - י"ג בשבט, 11 בפברואר
02/11/2025
סנהדרין נו - י"ג בשבט, 11 בפברואר
הלימוד השבוע מוקדש ע"י טרי קריבושה והרב חיים הרינג לע"נ אביה של טרי, נחום מאיר בן דוד באר ומלכה. הדף היום מוקדש ע"י ברכה סטוארט לע"נ אביה שמחה הכהן בן שלמה. באילו נסיבות מתחייבים מיתה על קללת ה'? כיצד העדים מעידים במצב זה כאשר איננו רוצים שיאמרו בדיוק מה ראו מכיוון שזה ידרוש הוצאת קללה כלפי ה'? אדם מתחייב מיתה על קללת ה' רק אם קילל את ה' בשם ה'. שמואל לומד זאת מויקרא כד:טז בהקשר של האדם שקילל את ה' במדבר "ונוקב שם ה' מות יומת... בנקבו שם יומת." "נוקב" פירושו לקלל, כפי שנמצא בפסוק לגבי בלעם, במדבר כג:ח. הגמרא מעלה אפשרויות אחרות להגדרת "נוקב", כדי לדחות את הלימוד של שמואל, אך מסבירה מדוע כל אחת לא רלוונטית לפירוש הפסוק "ונוקב שם ה'." מקור אחר מובא להוכיח ש"נוקב" פירושו לקלל מויקרא כד:יא "ויקוב... ויקלל." קללת ה' היא גם אחת משבע מצוות בני נח. זה נלמד מהמילים החוזרות בויקרא כד:טו, "איש איש כי יקלל אלהיו." מדוע זה לא נלמד מבראשית ב:טז, הפסוק שממנו נלמדות כל שבע מצוות בני נח? רבי יצחק נפחא מסביר שהמצווה הבסיסית נלמדת מבראשית, אך הפסוק הנוסף בויקרא נועד להוסיף שאינו יהודי, כמו יהודי, מקבל עונש מוות אפילו אם הם מקללים בכינוי של ה'. זה תואם דעת רבי מאיר. חכמים חולקים על רבי מאיר וסוברים שגם יהודי וגם אינו יהודי אסורים לקלל את ה' בשימוש בכינוי, אך לא יקבלו עונש מוות. אולם, רבי מיישא חולק על רבי יצחק נפחא וסובר שחכמים מבחינים בין יהודי לאינו יהודי בעניין זה. יהודי לא ייענש על קללה בכינוי, אך אינו יהודי כן. הוא לומד זאת מויקרא כד:טז מהמילים "כגר כאזרח." מהן דרכים אחרות לדרוש מילים אלו? מהן שבע מצוות בני נח? ישנן דעות שונות לגבי אילו מצוות הם חייבים לשמור. יש הסוברים שיש יותר משבע. רבי יוחנן מסביר שכולן נלמדות מבראשית ב:טז. רבי יצחק לומד אותן גם מאותו פסוק אך בדרך שונה.
/episode/index/show/hadran-he/id/35234210
info_outline
סנהדרין נה - י"ב בשבט, 10 בפברואר
02/10/2025
סנהדרין נה - י"ב בשבט, 10 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין סלוצקי לע"נ אביה יצחק צבי בן בלימה וחיים שמעון. הדף היום מוקדש ע"י אדם פלונקה לע"נ ירחמיאל הירש בן ישראל. הדף היום מוקדש ע"י ריאה, קירה, עליזה, לוסי ועדן לע"נ אמה של אבי סוסלנד, ג'ודי סוסלנד ז"ל. הגמרא מעמיקה בסוגיות נוספות הנוגעות ליחסי משכב זכר ומשכב בהמה. שאלו את רב ששת: אם אינו יהודי בא על הבהמה, האם הבהמה נהרגת? האם צריך גם תקלה (חטא) וגם קלון, או שמספיק רק תקלה? רב ששת מביא תשובה ממקור אחד והגמרא מציעה מקור אחר, אך הצעת הגמרא נדחית. הצעה זו מובילה לשאלה נוספת ששאלו את רב המנונא: אם יהודי בא על הבהמה בשוגג, האם הבהמה נהרגת כאשר אין תקלה אך יש קלון. מובאים שלושה מקורות לענות על שאלה זו, אך כולם אינם מכריעים.
/episode/index/show/hadran-he/id/35217345
info_outline
סנהדרין נד - י"א בשבט, 9 בפברואר
02/09/2025
סנהדרין נד - י"א בשבט, 9 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י רוסלין ג'פי לע"נ אמה, דובה פייגא בת מנחם. הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של אוהד בן עמי, אור לוי, ואלי שרעבי לאחר 491 ימים בשבי. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! רבי יהודה, לפי הגרסה במשנתנו, סובר (בניגוד לחכמים) שמי שבא בשוגג על אמו שהיא גם אשת אביו, חייב רק חטאת אחת. כיצד מובנים הפסוקים בויקרא הנוגעים לאיסורי עריות עם אמו/אשת אביו לפי רבי יהודה ולפי חכמים? המשנה ממשיכה לדון במשכב זכר ובהמה שנענשים בסקילה. הגמרא ממשיכה דורשת את הפסוקים הנוגעים למצבים אלו - מהיכן לומדים את העונש ואת האזהרה הן לשוכב והן לנשכב?
/episode/index/show/hadran-he/id/35207730
info_outline
סנהדרין נג - שבת י' בשבט, 8 בפברואר
02/07/2025
סנהדרין נג - שבת י' בשבט, 8 בפברואר
אילו עבירות נענשות בסקילה? בחלק מהעבירות, העונש מוזכר במפורש בתורה, ואילו באחרות הוא נלמד מגזרה שווה באמצעות המילים "דמיהם בם" המופיעות בהקשר של בעל אוב וידעוני. מדוע אין הגזירה שווה נלמדת מהמילים "מות יומתו"? לפי הנוסח במשנה, רבי יהודה סובר דעה שונה מחכמים במקרה מסוים: אם איש שוכב עם אמו, שהיא גם אשת אביו, הוא חייב פעם אחת בלבד (באם בשגגה, הוא חייב קרבן חטאת אחד בלבד). הגמרא מציגה תחילה גרסה חלופית של עמדת רבי יהודה, הטוענת שאם האם הייתה אסורה להינשא לאב, אזי הבן חייב פעם אחת בלבד בגלל אמו, ולא בשל היותה אשת אביו. כדי להבין פרשנות זו כראוי, נראה שרבי יהודה הולך לשיטתו של רבי עקיבא, שלפיה קידושין למי שאסור להינשא באיסור לאו הם לא תקפים. הנוסח של רבי יהודה במשנה מאושרר לאחר מכן על ידי רבי יצחק. אביי, רב אחא ורבא מציעים כל אחד הסברים לנוסח זה של רבי יהודה. עם זאת, הצעותיהם של אביי ורב אחא נדחות בסופו של דבר.
/episode/index/show/hadran-he/id/35176925
info_outline
סנהדרין נב - ט' בשבט, 7 בפברואר
02/07/2025
סנהדרין נב - ט' בשבט, 7 בפברואר
הדיון בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא לגבי בת כהן מסתיים בדרשת רבי ישמעאל על המילים "היא מחללת את אביה" שמובנות כך שאם היא מבצעת ניאוף, האב כבר לא מקבל את הכבוד שבדרך כלל מגיע לכהן, כי מעשי הבנים ובנות משקפים על ההורים. אפשר לומר לאב, "ארור מי שילד וגידל אותה." כיצד בוצע עונש המוות בשריפה? למרות שניתן לחשוב שהם שמו חבילות ענפים סביב האדם והציתו אותם באש, המשנה מסבירה שזה לא המקרה. הם שופכים עופרת רותחת לגרונו של האדם. חכמים ורבי יהודה חולקים על השיטה המשמשת לפתיחת פיו של האדם. לפי חכמים, הם מתחילים לחנוק את האדם כדי לאלץ את פתיחת הפה. אולם, רבי יהודה חושש שזה עלול לגרום למותו בחניקה, מה שימנע מבית הדין לממש את חובתם להרוג בשריפה ולכן מציע להשתמש במלקחיים לפתיחת הפה. רב מתנה לומד את שיטת ההריגה מקורח, בעוד רבי אלעזר לומד זאת מבני אהרן, נדב ואביהוא. כל אחד מביא הוכחה מהטקסט שהם נשרפו מתוך גופם. אולם, כל אחד חולק על פרשנות הפסוקים של השני. ישנן דעות שונות לגבי מהיכן זה נלמד. הגמרא שואלת מדוע השריפה אינה נלמדת מפרים הנשרפים שנשרפים מחוץ למקדש, מה שהיה מלמד אותנו שהם נשרפים בדרך הרגילה של שריפה. הם עונים שהוצאה להורג בשריפה דומה יותר לקורח ובני אהרן בדרכים רבות יותר מאשר לפרים הנשרפים. הגמרא גם מביאה את דברי רב נחמן שעל בסיס "ואהבת לרעך כמוך", אנו לומדים שכאשר בית הדין מוציא מישהו להורג הם בוחרים במוות ה"טוב" ביותר, (מהיר ופחות כואב), כהוכחה נוספת שזוהי שיטת ההוצאה להורג. הגמרא מסבירה שנדב ואביהוא נענשו כי הם דיברו על כך שהם חיכן למותם של משה ואהרן כדי שיוכלו לקחת על עצמם את תפקיד ההנהגה. הם גם מסבירים שקורח פיתה את העם באוכל, וכתוצאה מכך הם החניפו לו. זה גרם לאנשים שהיו תלמידי חכמים מכובדים להיות מזולזלים בעיני קורח, מה שהוביל בסופו של דבר לנפילתם ולהליכה בדרכיו. מובא מקרה של בת כהן שהוצאה להורג בשריפה על ידי רב חמא בר טוביה, על ידי הקפתה בחבילות ענפים ושריפתה. רב יוסף הסביר שהיו כאן שתי טעויות - אחת, ששריפה מתבצעת על ידי שפיכת עופרת רותחת לגרון, ושתיים, שכאשר אין בית מקדש, אין יותר עונש מוות. המשנה מצטטת את רבי אלעזר בר צדוק שאומר שהיה מקרה של בת כהן שהוצאה להורג גם כן בשריפה מבחוץ, בניסיון להוכיח לרבנים ששריפה מתבצעת בדרך זו. הם ענו באומרם שבית הדין שעשה זאת לא ידע את החוק. רב יוסף מסביר שהיה זה בית דין של צדוקים. גרסה אחרת של הסיפור מובאת שרבי אלעזר בר צדוק אמר שראה זאת כשהיה צעיר, אך הרבנים דחו זאת כי אין מקבלים עדות כשראה משהו כשהיה צעיר. כיצד בוצע עונש המוות בהריגה בחרב (הרג/סייף)? האם שיטה זו אינה בעייתית כיוון שהיא נלמדת מהגויים וצריכה להיות אסורה בגלל איסור התורה, "אל תלכו בדרכיהם?" מהיכן זה נלמד? כיצד בוצע עונש המוות בחניקה? איך לומדים מהתורה את מי מחניקים?
/episode/index/show/hadran-he/id/35187270
info_outline
סנהדרין נא - ח' בשבט, 6 בפברואר
02/06/2025
סנהדרין נא - ח' בשבט, 6 בפברואר
הברייתא מצטטת מספר אפשרויות לגבי הפסוק העוסק בבת כהן שנשרפת על שביישה את אביה. אחרי כל הצעה, הברייתא מסבירה למה הפסוק באמת מתכוון. הגמרא מקשה על רוב ההצעות, ומנסה להבין מדוע הן הועלו מלכתחילה. הגמרא מציעה דרכים שונות להבין את דעתו של רבי אליעזר שקשה להבנה. במהלך הדיון בדעת רבי אליעזר, מועלית דעתו הייחודית של רבי ישמעאל, שבת כהן שנשרפת היא רק זו שהיא מאורסת. מהיכן נלמד דין זה ועל בסיס מה חולק רבי עקיבא?
/episode/index/show/hadran-he/id/35172160
info_outline
סנהדרין נ - ז' בשבט, 5 בפברואר
02/05/2025
סנהדרין נ - ז' בשבט, 5 בפברואר
חכמים ורבי שמעון חולקים בדבר סדר החומרה של ארבע מיתות בית דין. הגמרא בוחנת את שתי השיטות בפירוט, ומבררת את המקורות והסברות שכל צד מביא לתמיכה בסדר שלו. לגבי שיטת חכמים, הגמרא חוקרת את המקור לקביעה שסקילה חמורה מכולן, אחריה שריפה, אחריה הרג בסייף, ולבסוף חנק כקלה ביותר. באופן דומה, היא בודקת את שיטת רבי שמעון ואת הסברה מדוע שריפה חמורה יותר מסייף וחנק, וממשיכה בניתוח זה דרך כל המדרג שלו. מחלוקת יסודית זו בעניין דירוג חומרת המיתות קשורה למחלוקות נוספות בין החכמים ורבי שמעון בענייני עונשי מוות. מחלוקת אחת עוסקת בבת כהן המאורסה שזינתה. חכמים סוברים שדינה בסקילה, כדין כל נערה מאורסה שזינתה. רבי שמעון, לעומתם, פוסק שדינה בשריפה, בדומה לבת כהן נשואה. הם חולקים גם לגבי עונשו של מי שמדיח עיר שלמה לעבודה זרה - חכמים פוסקים שדינו בסקילה, בעוד רבי שמעון סובר שדינו בחנק.
/episode/index/show/hadran-he/id/35157670
info_outline
סנהדרין מט - ו' בשבט, 4 בפברואר
02/04/2025
סנהדרין מט - ו' בשבט, 4 בפברואר
הדף היום מוקדש ע"י בלימה שטורחיין סלוצקי לע"נ אמה מזל (טינה) בת רינה ודוד. כאשר המלך שלמה הוציא להורג את יואב בן צרויה, על בסיס מה הרגו? הגמרא מסבירה ששלמה העמיד אותו למשפט וניסה אותו תחילה על הריגת אבנר בן נר, אך יואב טען שהוא העניש אותו על שרצח את אחיו עשהאל, מדין גואל הדם. אחר כך הוא העמיד אותו לדין על הריגת עמשא בן יתר, אך יואב הגן גם שם על מעשיו בטענו שעמשא היה מורד במלכות. בסופו של דבר הוא הועמד לדין על מרידה בדוד בכך שהצטרף למרד אדוניה, ועל כך הוא הוצא להורג. למרות שהגמרא מראה שהוא היה ראוי למיתה שקיבל, בסוף הם מביאים מקורות המראים שהיו לו גם תכונות חיוביות. מהו סדר ארבע מיתות בית דין - איזו חמורה יותר? פחות חמורה? כאשר המשנה מונה פריטים/מעשים בסדר מסוים, האם זה מכוון או לא?
/episode/index/show/hadran-he/id/35142325
info_outline
סנהדרין מח - ה' בשבט, 3 בפברואר
02/03/2025
סנהדרין מח - ה' בשבט, 3 בפברואר
רבא ואביי נחלקו האם תכריכים שנרקמו עבור נפטר אסורים בשימוש לאחרים. מחלוקתם היסודית מתמקדת בשאלה האם עצם הייעוד של חפץ לשימוש המת מספיק כדי לאסור על אחרים ליהנות ממנו (הזמנה מילתא או לאו מילתא). הגמרא בוחנת את המקורות שכל חכם משתמש בהם כדי לתמוך בעמדתו ומדוע כל אחד מהם אינו משתמש במקורות שמשמשים את השני. שמונה מקורות תנאיים מובאים להקשות על כל אחת מהעמדות - ארבעה נגד רבא וארבעה נגד אביי, אך כל קושי מיושב. לאחר המקור האחרון שמובא נגד אביי, הגמרא אינה יכולה ליישב את הקושי באופן ישיר אלא מיישבת אותו על ידי הוכחה ממקור תנאי אחר שהמחלוקת בין רבא ואביי מבוססת על מחלוקת תנאים בין חכמים לרבן שמעון בן גמליאל. כאשר אדם נהרג על ידי המלך, מה קורה לרכושו? ישנה מחלוקת תנאים האם הרכוש עובר ליורשיו או למלך. סיפור אחאב וסיפור יואב בספר מלכים מובאים לתמוך בצדדים השונים של הוויכוח, אך כל סיפור ניתן להסביר בהתאם לכל צד.
/episode/index/show/hadran-he/id/35123980
info_outline
סנהדרין מז - ד' בשבט, 2 בפברואר
02/02/2025
סנהדרין מז - ד' בשבט, 2 בפברואר
הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של ירדן ביבס, עופר קלדרון, וקית' סיגל לאחר 484 ימים בשבי. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! האם ההספד הוא עבור הנפטר או עבור קרובי הנפטר? לאחר הבאת תשעה מקורות שונים למציאת תשובה, מסיקה הגמרא שההספד הוא עבור הנפטר. יש מקומות קבורה נפרדים לאלו שהומתו על ידי בית דין כי אין קוברים צדיק אצל רשע. מהיכן לומדים דין זה? שתי אמירות של רבי יוחנן הובאו בנוגע למי שהפריש קרבן חטאת ואז נעשה בלתי כשר להביאו (או משום שהמיר דתו או שנשתטה), הקרבן לעולם אינו יכול להיות מוקרב, אפילו אם האדם חוזר למצבו המקורי והוא מסוגל להביא את הקרבן. הסיבה לכך היא שברגע שהבהמה נדחית מלהיות מוקרבת, היא נדחית לעולם. רב יוסף תומך באמירה זו מהדין לגבי בהמות שיועדו לקרבנות בעיר שתושביה עבדו עבודה זרה (עיר הנדחת). השוואתו מבוססת על כך שהאנשים מקבלים כפרה במיתתם. אביי חולק ומוכיח שכאשר אנשים מתים חטאיהם אינם מתכפרים אוטומטית. בתמיכה בעמדת רב יוסף, רבא מבחין בין סוגי מיתה שונים. אביי חולק על השוואותיו של רבא. מובא דין ממשנתנו להקשות על הבחנתו של אביי, אך הוא מיושב. אנשים היו לוקחים עפר מקברו של רב כסגולה לריפוי מחלה. אחרים באו לשמואל וביקשו ממנו לעצור מנהג זה כיוון שאסור ליהנות מדברים מהקבר. אך שמואל התיר זאת כיוון שעפר המחובר לקרקע אינו אסור. מהיכן לומדים זאת? מובאים מספר מקורות להקשות על עמדת שמואל, אך הם מיושבים. רבא ואביי חולקים לגבי מי שארג תכריכים למת, האם אסור לאחרים ליהנות מהם? האם ייעוד דבר למת מספיק כדי לאסור אותו או לא? מהיכן כל אחד לומד את עמדתו?
/episode/index/show/hadran-he/id/35113465