דף יומי לנשים - הדרן
דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.
info_outline
שבועות לד - ח' בסיון, 4 ביוני
06/04/2025
שבועות לד - ח' בסיון, 4 ביוני
ארבע דעות שונות מובאות כדי להסביר מדוע שבועת עדות חלה רק על דיני ממונות. קושיות מועלות על כל אחת מארבע הדעות ונפתרות.
/episode/index/show/hadran-he/id/36844145
info_outline
שבועות לג - ז' בסיון, 3 ביוני
06/03/2025
שבועות לג - ז' בסיון, 3 ביוני
המשנה פסקה שאם היו שתי כתות עדים וכל כת כפרה בידיעת עדות, שתי הכתות חייבות. הגמרא מקשה על מקרה זה, וטוענת שהכת הראשונה לא צריכה להיות חייבת כיון שכת עדים אחרת עדיין יכולה להעיד. רבינא פותר את הקושיא הזו על ידי הגבלת פסק המשנה למקרה ספציפי: כאשר כת העדים השנייה קרובים זה לזה (כיון שנשותיהם אחיות) ושתי הנשים גוססות כאשר הכת הראשונה נשבעת שכפרה בידיעת העדות. המשנה מונה מקרים שונים שבהם עדים מתבקשים להעיד על דברים מרובים. במקרה אחד הם חייבים קרבן אחד ובאחר קרבנות על כל טיעון וטיעון - תלוי אם השביעו אותם או הם בעצמם נשבעו והזכירו כל דבר ודבר. שבועת העדות חלה רק בדיני ממון. נשאלת שאלה: האם זה כולל גם מקרים של קנסות? לפני שעונים על השאלה הזו, הגמרא מגבילה את השאלה לעמדת חכמים במחלוקתם עם רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי אלעזר פוסק שאם מישהו מודה שהוא חייב קנס, הוא פטור, אך אם עדים באים אפילו אחרי ההודאה, הוא חייב לשלם את הקנס. לכן, שבועת עדות בבירור תחול כאן, כיון שהעדים בהחלט היו יכולים לחייב את הנתבע. אולם חכמים סוברים שעדים יכולים לחייב את הנתבע רק אם הם מעידים לפני הודאה. לכן עולה השאלה האם שבועת עדות תחול כאן, כיון שייתכן שהעדים אינם גורמים הפסד לתובע—הנתבע יכול פשוט להודות ולהיפטר. השאלה הזו מוגבלת עוד יותר על ידי הנחה שחכמים גם מחזיקים בעמדת חכמים בעניין אחר: שדבר הגורם לממון (דבר שיכול אולי להוביל לחיוב ממוני) אינו נחשב חיוב ממוני. רבי אלעזר ברבי שמעון חולק וסובר שחיובים פוטנציאליים כאלה נחשבים חיובים ממוניים שיחייבו את העדים בקרבן אם הם לא יעידו. לאחר קביעת הפרמטרים הללו לשאלה, הגמרא בוחנת מקרים שונים ממשנתנו וממקורות אחרים כדי לנסות לענות. אולם אף מקור לא מספק פתרון מכריע. מהיכן למדו ששבועת עדות היא רק לדיני ממון? ארבעה רבנים שונים מביאים כל אחד הוכחות שונות.
/episode/index/show/hadran-he/id/36829195
info_outline
שבועות לב - חג שבועות - ו' בסיון, 2 ביוני
06/01/2025
שבועות לב - חג שבועות - ו' בסיון, 2 ביוני
עדים חייבים על שבועת עדות רק כאשר התובע ביקש מהעדים להעיד. שמואל פסק שאם התובע רדף אחרי העדים והם נשבעו שאינם יודעים עדות, זה לא ייחשב כשבועת עדות. מדוע היה צריך שמואל לציין את המקרה הספציפי הזה? מאיפה אנו לומדים ששבועת עדות שיזמו אחרים (מפי אחרים) תקפה רק אם העדים כופרים בבית דין? אם העדים הסכימו לשבועה כשהיו בבית דין (כפרו שידעו עדות) וגם כפרו בידיעת העדות פעמים רבות קודם לכן מחוץ לבית דין, מאיפה אנו לומדים שהם חייבים קרבן נפרד על כל כפירה שנעשתה מחוץ לבית דין? המשנה דנה במקרה שבו שני העדים העידו יחד. מכיוון ששני אנשים אינם יכולים להעיד בדיוק באותו רגע, מבינים זאת כעד אחד שהעיד מיד אחרי השני (תוך כדי דיבור). המשנה פסקה שאם שני העדים לא העידו זה מיד אחרי זה, העד השני פטור מהבאת קרבן. עיקרון זה הוא נושא למחלוקת - האם יש שבועת עדות לעד אחד. מה הבסיס למחלוקת זו? אביי אומר אמירה שנשמעת כחידה: כולם מסכימים לגבי עד אחד במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי שני עדים במקרה של סוטה, יש מחלוקת לגבי שני עדים במקרה של סוטה, כולם מסכימים לגבי עד אחד, וכולם מסכימים לגבי מקרה שבו האדם שצריך לישבע אינו יכול להישבע כי חשוד על השבועה. מה המשמעות של כל חלק באמירה זו? רב פפא מוסיף מקרים נוספים שבהם כולם מסכימים בעניין הקשור לעדות.
/episode/index/show/hadran-he/id/36803970
info_outline
שבועות לא - ה' בסיון, 1 ביוני
06/01/2025
שבועות לא - ה' בסיון, 1 ביוני
הלימוד השבוע מוקדש על ידי ג'וי בנטר לע"נ אמה, מרים דוד, מלכה בת מיכאל ואסתר, ביום השנה התשיעי לפטירתה. "אשה מסורה, אם, סבתא ודמות חינוכית." הלימוד השבוע מוקדש על ידי נעמי קדיש לרפואת מרדכי גצל בן רייזל וחנה בת לאה. כמה נהגים רעים נאסרים על בסיס הפסוק בשמות כג:ז, "מדבר שקר תרחק." לאחר שמנתה המשנה שנשים, קרובים ועדים פסולים אינם חייבים בשבועת העדות, הייתה שורה כללית האומרת "וכל שאינם ראויים להעיד." שורה זו מובנת על ידי רב פפא לכלול מלך ועל ידי רב אחא לכלול משחק בקוביא. מה שורש המחלוקת בין רבי מאיר והחכמים לגבי שבועת עדות שנשבעה מחוץ לבית דין מעצמו? מה שורש המחלוקת בין רבי מאיר והחכמים לגבי שבועה על פיקדון שיזמו אחרים מחוץ לבית דין? רב פפא ותלמידיו נחלקו האם שורש המחלוקת בשני המצבים היה זהה. חייב אדם להביא קרבן על שבועת עדות שנשבעה בכוונה (העדים שיקרו בכוונה) ואחת שידעו שהם משקרים אך לא הבינו את חומרת העבירה (שיהיו חייבים להביא קרבן). אולם, אינם מביאים קרבן אם העדים אינם זוכרים שידעו את העדות. איזה חלק של שבועת העדות צריך להתרחש בבית דין? באילו מצבים יכולים העדים להיות חייבים להביא כמה קרבנות?
/episode/index/show/hadran-he/id/36803730
info_outline
שבועות ל - שבת ד' בסיון, 31 במאי
05/30/2025
שבועות ל - שבת ד' בסיון, 31 במאי
מהי שבועת העדות שחייבים עליה להביא קרבן עולה ויורד? כל מי שאינו יכול להעיד פטור מאחריות, כולל נשים. הגמרא שואלת מהיכן בתורה נלמד שנשים אינן יכולות להעיד. הם מביאים ברייתות שונות שכולן מוכיחות את הדין מאותו פסוק, דברים יט:יז, כל אחת בדרך אחרת. הם לומדים דינים אחרים מאותו פסוק בנוגע לדיני בית דין, כלומר מי עומד ומי יושב, ודרישות מהדיינים להיות הוגנים ומאוזנים. איזה דברים משתנים אם תלמיד חכם נשפט בבית דין?
/episode/index/show/hadran-he/id/36783830
info_outline
שבועות כט - ג' בסיון, 30 במאי
05/30/2025
שבועות כט - ג' בסיון, 30 במאי
הדף היום מוקדש ע"י לורנס ומישל ברקוביץ לע"נ ג'וי רוכוואגר בלסם. "חלוצה בלימוד תורה לנשים שדאגה לכל יהודי קרוב ורחוק. יהי זכרה ברכה לכל אחייניה ואחיינותיה המשרתים בצה"ל ומגינים על עם ישראל בזמנים קשים אלו. מהי שבועת שוא? ישנן שלוש קטגוריות בסיסיות של סוג זה של שבועה. פרטים בנוגע לקטגוריות אלה מנותחים. המשנה משווה בין המקרים שבהם חלות שבועות ביטוי ושבועת שוא - גברים ונשים, עדים פסולים וכשרים, בבית דין או מחוץ לבית דין, מי שנשבע מעצמו או נשבע על ידי אחר, וכו'. הדינים זהים, מלבד הקרבן שחל רק על שבועות ביטוי. שמואל קובע שמי שעונה אמן על שבועתו של אחר, זה כאילו נשבע בעצמו. הדבר נלמד משני מקומות שונים, אחד מהם הוא המשנה שלנו.
/episode/index/show/hadran-he/id/36783490
info_outline
שבועות כח - ב' בסיון, 29 במאי
05/29/2025
שבועות כח - ב' בסיון, 29 במאי
הדף היום מוקדש על ידי בתשבע ודניאל פאווה. "לפני שמונים ואחת שנים, בב' בסיון, החלה הגירוש של יהדות הונגריה לאושוויץ. יהי לימודנו מוקדש לזכר סבתא רבתי, רייזל, סבתי, בתשבע בת ישראל, משפחות שטיינמץ וווג מאפשה, וכל יהודי מרמרוש שנרצחו באושוויץ. יהי זכרם ברוך." רבא פוסק שמי שנשבע שלא לאכול ככר לחם, אפילו אם כבר אכל את רובו, כל עוד נשאר עדיין כזית לחם, יכול האדם ללכת לחכם להתיר את השבועה למפרע. איך יכול המקרה הזה לעבוד גם עם הלשון "לא אוכל (ממנו כלום)" וגם "לא אוכלנה (אותו כולו)"? מביאים מקור לגבי נזיר כדי להקשות על רבא. אולם היא נפתרת בשלושה אופנים אפשריים. אמימר חולק על רבא וסובר שיש לאדם זמן אפילו יותר ארוך להתיר את השבועה, כל עוד העונש עדיין לא בוצע. רבא מסביר שאם שבועה נעשית בתנאי, אם התנאי מתקיים בשוגג, השבועה לא חלה. אם האדם זוכר את התנאי אבל שוכח את השבועה כשאוכל את הדבר האסור, חייב להביא קרבן. אם האדם זוכר גם את התנאי וגם את השבועה כשאוכל את שניהם, ואוכל קודם את זה שמקיים את התנאי, יקבל מלקות. אם האדם אוכל קודם את האסור ואחר כך אוכל את זה שמקיים את התנאי, זה מחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש לגבי התראת ספק. רבא ממשיך עם מקרה נוסף שבו אדם אמר שכל פריט אסור בתנאי שיאכל את הפריט האחר. הוא דן בארבעה מקרים אפשריים של מה שהאדם עשה בשוגג ובמזיד ומסביר את הדין בכל מקרה. רב מרי מביא תמיכה לעקרון של רבא במקרים הנ"ל שאם התנאי מתקיים בשוגג, אין שבועה. אבימי שואל את אחיו עיפא את הפסיקה במקרים שונים של שבועה כפולה/חופפת. בכל פעם שעיפא עונה, אבימי חולק על פסיקתו.
/episode/index/show/hadran-he/id/36765580
info_outline
שבועות כז - ראש חודש סיון, א' בסיון, 28 במאי
05/28/2025
שבועות כז - ראש חודש סיון, א' בסיון, 28 במאי
הדף היום מוקדש ע"י טלי אוברמן לכבוד סבתא שלה, ברברה אוברמן, שתרמה רבות לעם ישראל וחגגה השבוע יומהולדת 90. האם חייב להביא קרבן אם נשבע שבועת ביטוי לקיים מצווה? יש מחלוקת במשנה בעניין זה בין רבי יהודה בן בתירא לרבנן. ברייתא מלמדת שמי שנשבע לבטל מצווה או לקיים מצווה - אין זו שבועה ביטוי שחייבים עליו קרבן ומסבירה מאיפה זה נלמד. ההנחה היא שנושא הפסוק בתורה הוא מעשים של רשות. מניין נלמד דבר זה? הגמרא מביאה שלוש תשובות מוצעות, כאשר הראשונה נדחית. אם נשבע שבועה החוזרת על עצמה בלי להוסיף דבר חדש, השבועות הבאות אינן תקפות ואם עובר עליהן בשוגג, יהיה חייב להביא קרבן אחד בלבד. אולם אם האדם ילך לחכם להתיר את השבועה, השבועה השנייה תחול.
/episode/index/show/hadran-he/id/36742365
info_outline
שבועות כו - כ"ט באייר, 27 במאי
05/27/2025
שבועות כו - כ"ט באייר, 27 במאי
הדף היום מוקדש ע"י טלי אוברמן לכבוד סבתה מרים סקלאר שחוגגת היום אבן דרך מדהימה - יומהולדת 90. ברייתא מביאה גרסה מורחבת יותר של הוויכוח בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא על השאלה האם שבועת ביטוי שחייבים להביא עליה קרבן עולה ויורד כוללת שבועות על אירועים שכבר קרו (לשעבר). כל אחד משתמש בעקרון פרשני שונה בהגעתו למסקנה, על בסיס השיטה שאומצה על ידי רבותיהם: רבי נחוניא איש הקנה, כלל ופרט (רבי ישמעאל), ונחום איש גמזו, ריבוי ומיעוט (רבי עקיבא). שבועת ביטוי מובאת רק אם האדם היה שוגג, כלומר שכח את שבועתו, אבל לא אם עשה זאת במזיד או אם היה אונס, לגמרי מחוץ לשליטתו. הגמרא מביאה דוגמה לשבועה באונס. ברייתא דורשת מהפסוק ששבועת ביטוי מובאת רק על ידי מי ששכח את השבועה אבל לא את החפץ. האם אפשר למצוא מקרה של זכירת השבועה אבל שכחת החפץ? רבא שואל את רב נחמן מה יהיה המקרה אם שכח גם את השבועה וגם את החפץ. שאלה זו נשארת ללא מענה שכן אפשר לטעון גם לחייב וגם לפטור. רבא שואל את רב נחמן מה יהיה מקרה של שוגג בשבועת ביטוי על העבר? רב נחמן עונה שמי שזוכר את השבועה, אבל לא יודע שחייב להביא קרבן. זה נראה בתחילה מתאים רק לשיטת מונבז בשבת סח ע"ב שאפשר להתחייב בקרבן אם ידע ששבת ושהפעולה אסורה, אבל לא ידע שחייב להביא קרבן. אבל אז הגמרא מסבירה שאפילו חכמים יסכימו בשבועות שכן זו הלכה ייחודית, שכן בדרך כלל חייבים בשבועה רק על איסור הענוש בכרת. שמואל פוסק שחייבים רק על שבועת ביטוי שביטא, לא אם גמר בלב. שני מקורות מובאים כדי להעלות קושי על עמדת שמואל, אבל הם נפתרים.
/episode/index/show/hadran-he/id/36724070
info_outline
שבועות כה - יום ירושלים - כ"ח באייר, 26 במאי
05/26/2025
שבועות כה - יום ירושלים - כ"ח באייר, 26 במאי
הדף היום מוקדש לכבוד אריאל ברוס ביום הולדתה. "בת נפלאה, אישה, ואם לשלושה ילדים יפים, חזקים ומתוקים. שתהיה שנה זו שנה של אושר ושלום לך ולכל ישראל. באהבה רבה, סבא סטיב וסבתא ליסה." הדף היום מוקדש על ידי רבקה דרשן לע"נ אמה, הלן אייזקס, לרגל יום השנה לפטירתה. "היא עודדה לימוד תורה לנשים ובמיוחד אהבה ללמוד בירושלים בעשר השנים האחרונות של חייה. חייה היו קצרים מדי בשנים, אך מלאים בכל יום." המשנה מפרטת סוגים שונים של שבועות ביטוי אפשריות, הן אלו הנוגעות לפעולות עתידות והן לפעולות עבר. רבי ישמעאל אינו סבור ששבועות עבר נחשבות שבועות ביטוי שעליהן חייב להביא קרבן. שבועות יכולות לחול על עניינים בלתי מוחשיים, בעוד שנדרים לא יכולים. אולם נדרים יכולים לחול על מצווה ואילו שבועה לא יכולה, שכן ניתן לאסור חפץ של מצווה, כגון סוכה, באמצעות נדר. רב ושמואל חלוקים במקרה שבו מישהו נשבע שאחר זרק או לא זרק אבן לים. רב סבור שהשבועה תקפה כיוון שניתן לנסחה הן בחיוב והן בשלילה (לאו והן). שמואל סבור שהשבועה פסולה כיוון שלא ניתן לנסחה בעתיד (ליתיה בלהבא), שכן אי אפשר להישבע על פעולה שאינה בשליטתו של האדם, והאם אחר יזרוק אבן או לא - אינו בשליטתו. הגמרא עושה שני ניסיונות לקשר את מחלוקת רב ושמואל למחלוקת תנאים, אך שני הניסיונות נכשלים. הגמרא מעלה שתי קושיות על דעת שמואל ממקורות תנאיים, אך פותרת את שתי הקושיות.
/episode/index/show/hadran-he/id/36709570
info_outline
שבועות כד - כ"ז באייר, 25 במאי
05/25/2025
שבועות כד - כ"ז באייר, 25 במאי
הלימוד השבוע מוקדש ע"י דבורה לופז לע"נ אמה. הלימוד השבוע מוקדש ע"י משפחת פוטורניק לכבוד יום הולדתה ה-21 של שירה. הלימוד השבוע מוקדש ע"י ישראל ומשה רוטמן לרפואת לאלישבע מינדל בת משה צביה. המשנה נראית סותרת את עצמה בנושא נדרים כלליים על אכילה. היא מרמזת שנדר כללי "לא אוכל" לא יכלול מאכלים שאינם ניתנים לאכילה (מה שיכלול מאכלות לא כשרות), אך מקרה אחר במשנה פוסק שמי שנודר נדר כללי "לא אוכל" לא כולל מאכלות לא כשרות באותו איסור. שני פתרונות שונים מוצעים. הפתרון הראשון מבחין בין מי שנדר נדר כללי ("לא אוכל") למי שנדר נדר שפירש גם שלא יאכל מאכלים רגילים וגם מאכלים לא כשרים. רבי יוחנן וריש לקיש מביאים שני הסברים שונים מדוע שבועה המציינת במפורש גם מאכלים לא כשרות וגם כשרות תהיה תקפה. קשיים מועלים נגד שתי העמדות, ואחת נותרת בלי פתרון. הפתרון השני מסביר שהדיוק הקודם מהמשנה אינו נכון - "מאכלים שאינם ניתנים לאכילה" מתייחס לפריטים שאינם אכילים בלל ואינו כולל מאכלות לא כשרות, שהן ניתן לאכילה, רק לא אוכלים אותם משום איסור. המקרה האחרון במשנה מובא כהוכחה לעמדה זו אך ההוכחה נדחית. מה ההבחנה בין איסור כולל לאיסור מוסיף? איסור כולל מתרחש כאשר איסור שני כולל פריטים אסורים נוספים, בעוד איסור מוסיף מתרחש כאשר איסור שני מוסיף הגבלות נוספות לאותו פריט או מרחיב את האיסור לאנשים נוספים. על בסיס הבחנה זו, רבא מסביר מדוע מי שמסובר שאיסור מוסיף חל לא בהכרח יסכים שאיסור כולל חל. מכיוון שאיסור מוסיף מתייחס לפריט אחד, הוספת איסור לפריט עצמו, הוא יכול גם לחול על החלק של אותו פריט שכבר אסור. אולם, כאשר אנשים או פריטים נוספים נכללים באיסור, הוא לא בהכרח יחול על מה שכבר היה אסור. רבא מסביר עוד שכשם שאיסור כולל נכנס לתוקף, כך אותו עיקרון חל על שבועה הכוללת פריטים אחרים. הוא היה צריך לציין זאת מכיוון שאדם עלול היה להניח שאולי זה חל רק על איסורים הנוצרים באופן עצמאי, לא על שבועות שבהם אדם יוצר את האיסור. רבא בנו של רבה מעלה קושי על דברי רבא על בסיס משנה בכריתות, המרמזת ששבועה המוסיפה איסורים נוספים לא יחול על מה שכבר היה אסור. שישה תירוצים שונים מובאים כדי לפתור את הסתירה הזו.
/episode/index/show/hadran-he/id/36701520
info_outline
שבועות כג - שבת כ"ו באייר, 24 במאי
05/23/2025
שבועות כג - שבת כ"ו באייר, 24 במאי
מהיכן ניתן ללמוד שהמילה "אכילה" כוללת שתייה? האם המשנה שלנו תומכת בהבנה זו? במקרים במשנה שלנו שבהם מישהו פירט מספר פריטים האסורים, מדוע מניחים שהתכוון ליצור שבועה נפרדת לכל פריט ולא שהתכוון להוציא פריטים אחרים מהשבועה? במה שונה שבועת ביטוי משבועה שבה מכחישים שיש ברשותו חפץ של אדם אחר? הדיון בנוגע לשבועה המשלבת פריטים אסורים ומותרים, שנדון קודם לכן, נבחן כעת ביתר עומק.
/episode/index/show/hadran-he/id/36685880
info_outline
שבועות כב - כ"ה באייר, 23 במאי
05/23/2025
שבועות כב - כ"ה באייר, 23 במאי
רבי עקיבא והחכמים ניהלו דיון הלוך ושוב במשנה, כל אחד תומך בעמדתו שלו. החכמים טענו שאין מקום אחר בתורה שבו האוכל כל שהוא חייב. הגמרא מעלה כמה מקרים שבהם חייבים על אכילת כל שהוא, אך מסבירה מדוע אלה הם חריגים לכלל. רבי עקיבא ענה שאין מקום אחר שבו אדם מדבר וחייב להביא קרבן. הגמרא מציעה כמה מקרים שבהם זה יהיה כך ומסבירה גם כן מדוע הם לא זהים למה שרבי עקיבא התכוון. רבא מגביל את מחלוקתם למקרים שבהם לא פירט "לא אוכל כל שהוא" או "לא אטעום". רב פפא הגביל את המקרה לשבועות, לא לקונמות. קושיה מועלית על טענת רב פפא מברייתא שבה ברור שיש שיעור נדרש לקונמות. יש שני פתרונות. האחד הוא להסביר את המקרה של קונמות בברייתא שבו השתמש בלשון אכילה. רבינא מציע תשובה חלופית ומבדיל בין חיוב מלקות (אין שיעור נדרש) לחיוב הבאת קרבן מעילה (שיעור נדרש בשווי פרוטה). עם זאת, לא כולם מסכימים שיש איסור מעילה בקונמות. אם כך, איך ניתן להסביר את הברייתא לפי רבינא? רבא מעלה שתי דילמות לגבי השיעורים הנדרשים לשבועות במצבים מסוימים שבהם הפריט הנדון אינו נאכל או שאינו נאכל בדרך כלל לבדו. שתיהן נשארות ללא תשובה. רב אשי מעלה דילמה לגבי נזיר שנשבע לאסור גרעיני ענבים. האם השבועה פסולה כיוון שהיא כבר אסורה, או מאחר שהנזיר לא יכול לאכול כזית של גרעיני ענבים, אולי השבועה אוסרת כל שהוא. הגמרא מצטטת את המשנה הבאה המתייחסת למי שנשבע לא לאכול ואז אכל בשר לא כשר. בהתבסס על פירוש האמוראים למשנה, הם מסיקים שהשבועה לא תהיה תקפה, שכן שבועה לא מפורטת תהיה אסורה רק בכזית, וזה כבר אסור לנזיר על פי דין תורה. המשנה דנה בלשונות שונות של פריטים האסורים בנדר ומה יהיה אסור באותה לשון.
/episode/index/show/hadran-he/id/36685475
info_outline
שבועות כא - כ"ד באייר, 22 במאי
05/22/2025
שבועות כא - כ"ד באייר, 22 במאי
הדף היום מוקדש על ידי רות לאה כהנא, ג'סיקה שקלאר ואמילי מיכלסון לציון יום השנה השביעי לפטירת אמן, קדימה פרידמן מיכלסון, קדימה בת הרב אברהם זבי וחיה. "אנחנו מתגעגעים אליה בכל יום." מה הוא סוג השבועה הכלול במצוות לא תעשה - לא תשבע בשמי לשקר? יש מחלוקת לגבי דעת רבי יוחנן בעניין זה - האם הכוונה לשבועה על מעשים עתידים או על מעשים שעברו? קשיות מועלות על שתי הגישות ונפתרות. כאשר רבי עקיבא במשנה אומר שחייב על אי קיום שבועתו באכילת כמות זערורית, כלומר אין שיעור מינימלי, האם הוא סובר כך בכל האיסורים (כדעת רבי שמעון), או רק לגבי שבועות?
/episode/index/show/hadran-he/id/36666525
info_outline
שבועות כ - כ"ג באייר, 21 במאי
05/21/2025
שבועות כ - כ"ג באייר, 21 במאי
.הדף היום מוקדש על ידי הלן דנצ'ק לע"נ אמה הדף היום מוקדש ע"י דבי ויסי גביר לכבוד הולדת נכדיהם. "בשמחה ובהודיה לה' ! מזל טוב לילדינו אלעזר ושרה לרגל הולדת בתן שקד טובה בת החודשיים, ואליאב ונויה שהכינסו את בנם אופק שלום לבריתו של אברהם אבינו אתמול. שירבו שמחות בישראל!" סתירה מובאת בין ברייתא לבין המשנה בנוגע ללשון "שבועה שאוכל". סתירה זו נפתרת בשתי דרכים שונות. ברייתא מסבירה מהו "מבטא" ומהו "איסר". שניהם לשונות של שבועות. אך איסר יכול להיות חייב קרבן וגם לא בהכרח. משמעות ברייתא זו היא נושא למחלוקת בין אביי ורבא החולקים האם איסר הוא לשון של מתפיס בשבועה או לא. הגמרא דנה בדברים של אביי ורבא. רב דימי מסביר בשם רבי יוחנן אילו לאווים עוברים בסוגים שונים של שבועת ביטוי (על העבר והעתיד) ועל נדרים. הוא מסביר ששבועות על דבר שאדם יעשה בעתיד הן "שבועות שקר" ואלו שעל העבר הן "שבועות שווא". עם זאת, ישנה ברייתא האומרת ששבועות שקר ושבועות שווא הן אותו הדבר. כיצד ניתן להסביר ברייתא זו לאור דבריו של רב דימי?
/episode/index/show/hadran-he/id/36652870
info_outline
שבועות יט - כ"ב באייר, 20 במאי
05/20/2025
שבועות יט - כ"ב באייר, 20 במאי
רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים בעניין איך לדרוש את הפסוק בויקרא ה:ב. חזקיה ועולא מסבירים את ההבדל בדעות ביניהם, בעוד שרבי יוחנן ורב ששת סוברים שהם אינם חולקים, אלא שכל אחד פוטר מי ששכח את המקדש או קדשים, אך דורש זאת ממילים שונות בפסוק. רבא שואל את רב נחמן: אם מישהו שכח המקדש או קדשים פטורים מלהביא קרבן, מה הדין אם שכח גם את המקדש/קדשים וגם שהוא טמא? רב נחמן עונה שמכיוון שהאדם גם שכח שהוא טמא, ברור שיש חיוב להביא קרבן. אך רבא משיב שאולי מכיוון שמי ששוכח את המקדש פטור, אדם זה יהיה פטור גם כן. רב אשי מציע תשובה לשאלה זה, אך רבינא דוחה אותה. מובא מקרה של אדם שהלך בשני שבילים - אחד טהור ואחד טמא ונכנס למקדש. מובאים שני וריאציות של המקרה ויש מחלוקת בין שלושה לגבי ההלכה בכל מקרה. מה שורש המחלוקת ביניהם? הנושאים שעולים כאן קשורים לסוג הידיעה על טומאה בשלב הראשון (לפני המעשה) שנדרשת כדי לחייב קרבן עולה ויורד. רבי יוחנן וריש לקיש כל אחד מציע פרשנויות שונות לדעה הראשונה במקרים של שני השבילים. דעותיהם כאן סותרות את דעותיהם במקום אחר. כיצד מיישבים סתירות אלה?
/episode/index/show/hadran-he/id/36636560
info_outline
שבועות יח - כ"א באייר, 19 במאי
05/19/2025
שבועות יח - כ"א באייר, 19 במאי
הגמרא דנה במקרה שבו אדם קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים הקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב בשני קרבנות. רבא מסביר אז את הנסיבות המדויקות שיצדיקו עונש כפול זה. האיש הוא תלמיד חכם שמקיים יחסים עם אשתו כאשר היא עומדת לקבל את המחזור, וכאשר היא אומרת באמצע המעשה שהיא החלה במחזור, הוא פורש מיד. הוא נחשב שוגג לגבי הכניסה לגוף האישה, כיוון שהניח בטעות שיוכל לקיים יחסים לפני שתתחיל במחזור. הוא גם שוגג לגבי היציאה מגופה מיד, כיוון שהוא תלמיד חכם שלא היה מודע להלכה שעליו להמתין עד שאבר מת. רבא מסביר שהחובה להביא קרבן עבור כל אחד מהמעשים האלה יכולה להימצא במקור תנאי. היציאה ניתן למצוא במשנה שלנו והכניסה ניתן למצוא במשנה בנידה י"ד ע"א. רב אדא בר מתנא מנהל ויכוח עם רבא לגבי האם המשנה בנידה מתייחסת למקרה הנדון. רב אדא מציע שהיא מתייחסת ליציאה. רבא ואביי חולקים על האם הסיבה ליציאה בזמן שאינו באבר חי פטור מקרבן היא מפני שמי שמקיים יחסים באבר מת אינו נחשב כמקיים יחסי אישות, או משום שהמצב נחשב מעבר לשליטתו של האדם, אונס. היכן ניתן למצוא בתורה מקור למצוות עשה ולא תעשה לגבר לצאת באבר מת ולא לצאת כאשר הוא באבר חי במצב הנ"ל? היכן המקור לאיסור הרבני לקיים יחסים כאשר אשה מצפה לקבל את המחזור שלה, פרישה לקראת הוסת? רבי אליעזר ורבי עקיבא חולקים במשנה, אם כי לא ברור באיזה עניין. חזקיה מסביר את המחלוקת.
/episode/index/show/hadran-he/id/36620435
info_outline
שבועות יז - כ' באייר, 18 במאי
05/18/2025
שבועות יז - כ' באייר, 18 במאי
הדף היום מוקדש למימי ורפי שחט על הולדת הבת. רבא ורב אשי מעלים סדרה של שאלות שלא נפתרו בנוגע למשך הזמן המינימלי שאדם חייב לשהות במקדש כדי להתחייב בקרבן אם נטמא בתוך המקדש. הם דנים האם דרישות אלו חלות רק על טומאה בשוגג או גם במזיד, והאם דרישות דומות היו חלות על נזיר שנכנס בשוגג לבית קברות. המשנה קובעת שמי שיוצא מהמקדש בדרך הקצרה לאחר שנטמא יהיה פטור מהבאת קרבן, בעוד שמי שלוקח דרך ארוכה יותר יהיה חייב. הגמרא שואלת האם הבחנה זו נמדדת במונחים של זמן או מרחק פיזי. רבי אושעיא מציע פסיקה בנוגע לבית מנוגע (צרעת): אם אדם נכנס לאחור כשרק אפו נשאר מחוץ לבית, הוא לא יטמא, כיוון שהתורה מטילה טומאה רק כאשר נכנסים לבית בדרך הרגילה. ברייתא תומכת בדין זה, ומציינת שאדם טמא הנכנס למקדש דרך הגג לא יהיה חייב על כניסה למקדש בטומאה, כיוון שכניסה דרך הגג אינה הדרך המקובלת של כניסה למקדש. המשנה מבהירה שכניסה למקדש בטומאה אינה נכללת במקרים שבהם הציבור מביא פר העלם דבר של ציבור, על פסיקה שגויה של בית הדין שרבים עשו כמותו. קרבן הפר חל רק על חטאים המחייבים חטאת קבועה, ולא על אלה המחייבים קרבן עולה ויורד. עם זאת, יביאו פר העלם דבר של ציבור על דין הנוגעת לנידה, במקרה ספציפי שבו איש קיים יחסים עם אשתו והיא הפכה לנידה במהלך המעשה. קודם כל, הגמרא מסבירה שדברים אלו במשנה מתייחסים למשנה בהוריות. אז אביי ורבא מצטטים כל אחד רבנים שונים המתייחסים למקרה של נידה וקובעים שבמקרה כזה, האיש עלול להתחייב שני קרבנות חטאת. רבא מנסה להבין את הנסיבות הספציפיות שמובילות לעונש כפול זה.
/episode/index/show/hadran-he/id/36611390
info_outline
שבועות טז - שבת י"ט באייר, 17 במאי
05/16/2025
שבועות טז - שבת י"ט באייר, 17 במאי
הדף היום מוקדש ע"י אילנה סטורצ' לכבוד יום הולדתה של פטי אבנס. האם כל האלמנטים המוזכרים במשנה הנדרשים לקידוש שטח נוסף לירושלים או לעזרה הם הכרחיים או שמספיק שרק אחד מהם יהיה קיים? לדבר זה יש השלכות על הרחבות בתקופת בית המקדש השני שבהן לא כל האלמנטים הללו היו קיימים. דיון זה תלוי בשאלה האם הקדושה מבית המקדש הראשון נשארה לנצח או שהיה צורך לקדש אותה מחדש בימי עזרא. מהיכן נלמד שאדם שנטמא כשעומד בתוך העזרה בבית המקדש יצטרך להביא קרבן עולה ויורד אם לא יצא מיד מבית המקדש? מהן השיעורים לגבי כמה זמן צריך להישאר שם בעזרה לאחר שנטמא כדי להתחייב בקרבן? האם זו תהיה אותו שיעור עבור מי שעשה זאת במזיד ויענש במלקות?
/episode/index/show/hadran-he/id/36588885
info_outline
שבועות טו - י"ח באייר, 16 במאי
05/16/2025
שבועות טו - י"ח באייר, 16 במאי
הדף היום מוקדש לע״נ צאלה גז ולרפואת תינוק בן צאלה. הטקס לקידוש שטח נוסף בירושלים והעזרה של בית המקדש נדון באריכות. קידוש שטח נוסף נעשה באותו אופן שבו נחנך בית המקדש, כפי שנלמד מפסוק בשמות כ"ה:ט. אם כן, מדוע כלי המקדש קודשו באופן שונה? שתי תודות נישאו במהלך תהלוכת קידוש השטח הנוסף לעיר ירושלים. דבר זה נלמד מהטקס בספר נחמיה של קידוש העיר ירושלים. כיצד ברור שהיה זה לחמים ולא בהמות? כשם שתוספת לירושלים מקודשת עם לחמי תודה, שמותר לאכול אותם רק בעיר ירושלים, כך קידוש הוספת שטח לעזרה נעשית עם שיירי מנחות, שמותר לאכול אותן רק בעזרה. מדוע גם הן אינן עשויות מחמץ, כפי שלחמי התודה עשויים? אילו שירים (תהלים) נאמרו? מדוע? באיזה צורה נישאו שני הלחמים - זה ליד זה או זה לפני זה?
/episode/index/show/hadran-he/id/36588500
info_outline
שבועות יד - י"ז באייר, 15 במאי
05/15/2025
שבועות יד - י"ז באייר, 15 במאי
הגמרא מעלה שאלות על הברייתא בסוף שבועות דף י"ג ע"ב ועונה עליהן. המשנה בפרק השני מתחילה עם תיאור של ארבעת המקרים של "ידיעות הטומאה". היא גם מתארת את הדינים של מי שנטמא בתוך העזרה. רב פפא מקשה על המספר ארבע המוזכר במשנה והגמרא מביאה שתי גרסאות לתשובתו. רב פפא ורבי ירמיה שואלים מספר שאלות שעליהם אין תשובות בנוגע לקריטריונים של העלמה, שבגללם מישהו יתחייב להביא קרבן.
/episode/index/show/hadran-he/id/36546910
info_outline
שבועות י"ג - ט"ז באייר, 14 במאי
05/14/2025
שבועות י"ג - ט"ז באייר, 14 במאי
הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה זהבי לרפואת חסיה רות בת חנה. המשנה מסבירה שיום הכיפורים מכפר על מצוות עשה. אבל אם אדם כבר עשה תשובה, הוא מקבל כפרה מיד. לכן, מניחים שהמשנה מתייחסת למי שעדיין לא עשה תשובה. זה תואם את דעתו של רבי שסובר שיום הכיפורים מכפר אפילו על חטאים שעליהם עדיין לא עשו תשובה. החכמים חולקים וסוברים שיום הכיפורים מכפר על חטאים רק אם עשו תשובה. מועלה קושי כיוון שהחלק הבא של המשנה תואם את עמדתו של רבי יהודה שהשעיר המשתלח לעזאזל מכפר גם על הכהנים. סוגיה זו נפתרת - שני חלקי המשנה מיוחסים לרבי, ובעניין השעיר לעזאזל, הוא מאמץ את עמדתו של רבי יהודה. אביי שאל את רב יוסף אם רבי יהודה סובר כעמדתו של רבי לגבי מי שלא עשה תשובה לפני יום הכיפורים. רב יוסף מסביר שהוא אינו סובר כדעה זו ומביא מקור מספרא לתמוך בתשובתו, שכן ידוע שסתם ספרא שנכתב על ידי רבי יהודה. יש סתירה בין שני מקורות שונים בספרא - אחד אומר שיום הכיפורים מכפר גם ללא תשובה והשני אומר שהוא מכפר רק עם תשובה. אביי ורבא כל אחד פותר את הסתירה בדרך שונה. רבי יהודה ורבי שמעון חולקים לגבי אילו קרבנות ביום הכיפורים מכפרים על שאר חטאי הכהנים - השעיר שנשלח לעזאזל או הפר של הכהן הגדול. מהו הבסיס בפסוקים בתורה לכל אחת מהגישות? מובאת ברייתא בנוגע לאיזה קרבן מכפר על חטאי הכהנים. רבא ואביי חולקים האם מחבר הברייתא הוא רבי שמעון או רבי יהודה.
/episode/index/show/hadran-he/id/36559240
info_outline
שבועות י"ב - ט"ו באייר, 13 במאי
05/13/2025
שבועות י"ב - ט"ו באייר, 13 במאי
הדף היום מוקדש לשחרורו של עידן אלכסנדר ששוחרר מהשבי אחרי 584 ימים. יהי רצון שנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים! לפי רבי יוחנן, רבי שמעון והחכמים חולקים האם אפשר לפדות ללא מום בהמות שנותרו משנה שעברה ושיועדו לקרבן התמיד. הגמרא מנסה למצוא מקור תנאי להבנתו של רבי יוחנן שהחכמים חולקים על רבי שמעון, אך ללא הצלחה. בסוף מסיקים שהיתה לו מסורת. לפי רבי שמעון, אי אפשר לפדותן - אז מה עושים איתן? מקריבים אותן כקרבנות נדבה של הציבור על המזבח כדי לשמור על המזבח פעיל בכל עת (קיץ המזבח). אם יש בהמות שיועדו לחטאות ציבור, אי אפשר להשתמש בהן ישירות כעולות נדבה, ולכן מחכים עד שיפול בהן מום, פודים אותן, וקונים בהמות בכסף שיוקרבו כעולות נדבה. קיים חשש שאם יאפשרו להקריב בהמות אלו בלי פדיון, אנשים עלולים לחשוב שאפשר לשנות את הייעוד אפילו בשלב מוקדם יותר (לפני שהושגה הכפרה עבור אותו קרבן). החכמים מביאים שלושה מקורות תנאיים לתמוך בכך. מובאת ברייתא נוספת לתמוך בהסבר שהבהמות הנוספות שיועדו לקרבן התמיד משמשות לעולות נדבה. האם אפשר לקנות עופות לעולות המשמשות לקיץ המזבח? שמואל גם סבר כמו רבי יוחנן שלפי רבי שמעון, אפשר להשתמש בבהמות המותרות כעולות נדבה. מהו המקור לכך ששעיר החטאת שמובא בפנים ביום הכיפורים מכפר גם על חטאי טומאה במקדש שנעשו במזיד?
/episode/index/show/hadran-he/id/36544475
info_outline
שבועות י"א - י"ד באייר, 12 במאי
05/12/2025
שבועות י"א - י"ד באייר, 12 במאי
הדף היום מוקדש ע"י קבוצת דף יומי בפיטסבורג לרפואת אהובה בת ליבה. לתמוך בפסיקתו של רבי יוחנן שאמר שבהמות שנותרו המיועדות לקרבנות ציבור ניתן לפדות בסוף השנה, אפילו אם הם תמימים, רבה מביא דוגמה מהקטורת שקדוש בקדושת הגוף וניתן לפדותה בסוף השנה. רב חסדא חולק על רבה מכיוון שהוא סובר שלקטורת אין קדושת הגוף עד שלב מאוחר יותר כאשר היא בכלי שרת ממש לפני שמקטירים אותה על המזבח. רבה מוכיח את עמדתו שיש לה קדושת הגוף. הגמרא חוזרת אז לשאלתו המקורית של רב חסדא כיצד ניתן לפדות דברים שיש בהם קדושת הגוף. רבה עונה שבית הדין מתנה מראש שכל בהמות שלא יזדקקו להן יהיו מקודשות רק לערכן, קדושת דמים. אביי מעלה קושי מקרבנות ציבור אחרים שלא ניתן לפדותם אם אבדו והוחלפו ואז נמצאו. אולם, רבה עונה שהתנאי הוא למקרים רגילים, לא למקרים חריגים. מדוע, אם כן, ניתן לפדות את הפרה האדומה בנסיבות מסוימות? הגמרא מסיקה שנעשה תנאי בשל ערכה הגבוה. אביי מעלה קושי נוסף מהמשנה שלנו, שכן רבי שמעון עונה על שאלה האם בהמות שיועדו לקרבן אחד שנותרו יכולות לשמש לקרבן אחר בתשובה מסוימת במקום לענות שבית הדין התנה כך, כפי שרבה הסביר. רבה עונה שרבי שמעון אינו מסכים עם חכמים שבית הדין יכול להתנות. דעתם של רבי יוחנן ורבה מבוססת רק על עמדת חכמים.
/episode/index/show/hadran-he/id/36528740
info_outline
שבועות י - י"ג באייר, 11 במאי
05/11/2025
שבועות י - י"ג באייר, 11 במאי
הלימוד השבוע מוקדש ע"י משה סילבר לע"נ הרבנית מרים מקסין אלקינס שנפטרה ביום העצמאות. הלימוד השבוע מוקדש על ידי ויקי הררי לע"נ אביה אברהם אקשטיין. "היה לו חיוך שיכול היה להאיר את החדר. הוא לימד אותי מה שאני יודעת על אהבה. כניצול שואה, הוא לימד אותי הכרת תודה וחוסן, דבר שאני נסמכת עליו היום יותר מתמיד." הגמרא ממשיכה לדרוש פסוקים כדי להסביר את הבסיס לדעותיהם של רבי שמעון, רבי מאיר ורבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון במשנה לגבי אילו חטאים מכפר כל אחד מקרבנות החטאת הציבוריים. עולא מסביר בשם רבי יוחנן שהכבשים הנותרים בסוף השנה שיועדו לקורבן התמיד (היומי), אך לא היה בהם צורך, נפדים ונרכשים מחדש עם כספים מתקציב השנה הבאה. כאשר רבה הסביר הלכה זו, רב חסדא העלה קושי - כיצד ניתן לפדות פריט שקדוש בקדושת הגוף? רבה משיב על ידי הבאת דוגמה מהקטורת, שהיא קדושה וניתנת לפדיון. אולם, זה נדחה מכיוון שהקדושה של הקטורת היא קדושת דמים, כלומר ערכה קדוש, ולא קדושת הגוף.
/episode/index/show/hadran-he/id/36520830
info_outline
שבועות ט - שבת י"ב באייר, 10 במאי
05/09/2025
שבועות ט - שבת י"ב באייר, 10 במאי
הדף היום מוקדש ע"י ליה לנדאו לע"נ איטה בת צבי. הדף היום מוקדש ע"י נעמה טל לע"נ סבתה, דבורה כהן לבית זיינפלד, ביום השנה לפטירתה. "סבתי אוד מוצל מאש, שלימודיה נקטעו בשנות המלחמה. העריכה מאד לימוד והשכלה והייתה גאה בכל נכדותיה ונכדיה הלומדים ומלמדים." הגמרא מנתחת את הדעות השונות המובאות במשנה על מה מכפרים קרבנות שעירי החטאת המובאים על המזבח החיצון ביום הכיפורים וברגלים ובראש חודש. מהו הבסיס לכל דעה?
/episode/index/show/hadran-he/id/36504885
info_outline
שבועות ח - י"א באייר, 9 במאי
05/09/2025
שבועות ח - י"א באייר, 9 במאי
הדף היום מוקדש לע"נ דודי, ריצ'רד כהן, נפתלי בן יוסף הכהן והענע, שנפטר השבוע. דודי אהב את כולם והיה אהוב על כולם. שעיר החטאת הנעשה בפנים ביום הכיפורים מכפר על חטאים של מי שידע שהוא טמא, ואז שכח ונכנס למקדש או אכל קודשים בטומאה ועדיין לא נזכר שהוא טמא. ברייתא מסבירה מהיכן דבר זה נלמד. הגמרא מנתחת את החלקים השונים של הברייתא. תחילה, הברייתא הציעה שאולי הוא מכפר על שלוש העבירות החמורות ביותר - עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. הגמרא מסבירה הצעה זו - באיזה אופן של ביצוע עבירות אלה היה אפשר לחשוב שקרבן זה יכול לכפר? הדעה הראשונה בברייתא, רבי יהודה, היא שכניסה למקדש/אכילת קודשים בטומאה היא מיוחדת במינה ('חלק הכתוב') ולכן ברור שזה מה שמתכפר על ידי קרבן מיוחד זה. הגמרא מסבירה למה התכוונה הברייתא ב'חלק הכתוב' - כי יש לה קרבן עולה ויורד. קיימים מספר קרבנות אחרים שהם גם מיוחדים במינם, כגון, עבודה זרה שבה ניתן להביא רק קרבן חטאת של שעירה, אישה לאחר לידה, מצורע, ונזיר שנטמא שגם יכולים להביא קרבן עולה ויורד. מדוע אלה אינם נחשבים 'חלק הכתוב'? רבי שמעון לומד שהקרבן מכפר על טומאת מקדש וקודשיו מהפסוק עצמו המתאר את הקרבן, שכן נאמר "וכיפר על הקודש מטומאות". מדוע רבי יהודה לא קיבל את ההבנה הזו - כיצד הוא מבין את הפסוק? מדוע קרבן זה אינו מכפר על כל החטאים הקשורים לטומאה? מדוע זה רק עבור אדם שידע בתחילה שהוא טמא, ואז שכח, ואין לו מודעות לחטא? הברייתא מסבירה שזה מכפר על משהו שלא מתכפר על ידי קרבן יחיד, כפי שניתן ללמוד מהפסוק. מה ההוה אמינא של דרשה זו שאינו כבר ברור? דרשה אחרת בברייתא מלמדת מדוע הוא מכפר דווקא על חטא שיכול בסופו של דבר להתכפר על ידי קרבן חטאת יחיד (כאשר האדם יבין שחטא), ולא על מקרה שבו האדם לא ידע לפני כניסתו למקדש שהוא היה טמא, שכן מקרה כזה לעולם לא יחייב הבאת קרבן יחיד. מדוע יש צורך להוציא מקרה זה, אם כבר ידוע שהאחרון מתכפר על ידי קרבן חטאת שדמו מוזה על המזבח החיצון ביום הכיפורים? אם הקרבן אינו מכפר לחלוטין על החטא, אלא פשוט מספק כפרה עד לזמן שהחוטא מבין את חטאו ומביא קורבן יחיד, מה המטרה של הכפרה הזמנית? רבי זירא ורבא מציעים כל אחד תשובה מוצעת - או לכפר על החטא במקרה שהחוטא ימות לפני שהבין את חטאו או להגן מפני ייסורים. אם סוג החטא שמתכפר על ידי קרבן החטאת החיצון נלמד מקרבן החטאת הפנימי, מדוע הפנימי לא יכול לכפר על שני סוגי החטאים? או מדוע החיצון לא יכול לכפר על שניהם?
/episode/index/show/hadran-he/id/36504470
info_outline
שבועות ז - י' באייר, 8 במאי
05/08/2025
שבועות ז - י' באייר, 8 במאי
מהיכן נלמד שהפסוקים המחייבים קרבן עולה ויורד על טומאה מתייחסים למי שנכנס למקדש או אכל קודשים? ארבע תשובות שונות מובאות ונותחות. חלקן נדחות. מהיכן נלמד שקרבן החטאת של יום הכיפורים הנעשה בפנים מכפר על מי שנכנס למקדש בטומאה או אכל קודשים כשידע בתחילה שהוא טמא, ואחר כך שכח ולבסוף לא נזכר?
/episode/index/show/hadran-he/id/36467090
info_outline
שבועות ו - ט' באייר, 7 במאי
05/07/2025
שבועות ו - ט' באייר, 7 במאי
הלימוד השבוע מוקדש ע"י אודרי מונדרו לע"נ אמה, באשה לאה בת צביה חיה ומאיר יהודה. המשנה בנגעים דומה למשנה בשבועות בנוגע לשני סוגים של צרעת מן התורה (אבות) ושני גוונים שהוסיפו חכמים (תולדות), ומפרטת קצת יותר. הגמרא מסבירה שהמשנה שם אינה תואמת את דעתו של רבי עקיבא מכיוון שהמשנה מקשרת בין אבות לתולדות (לעניין צירוף), ואילו רבי עקיבא מקשר בין סדר גווני הלבן (רק מצרפים מה שליד בגוונים), שאז הסדר יהיה קודם האבות ואז התולדות. מניין אנו יודעים שזוהי עמדתו של רבי עקיבא? הניסיון הראשון למצוא את המקור לא צלח, אך הדבר מוכח ממקור שני. מניין אנו לומדים שגם לבהרת יש קטגוריות משניות אם המילה בפסוק המזכירה קטגוריות משניות, ספחת, נאמרת בהקשר עם שאת? מובאות שתי תשובות. מניין לומדים שהפסוקים המחייבים אדם להביא קרבן עולה ויורד אם הוא טמא ועשה מעשה מתייחסים למי שנכנס למקדש או אכל קודשים?
/episode/index/show/hadran-he/id/36452430
info_outline
שבועות ה - ח' באייר, 6 במאי
05/06/2025
שבועות ה - ח' באייר, 6 במאי
הדף היום מוקדש ע"י גבריאל אלטמן לכבוד בעלה דניאל לרגל סיומו של מחזור הדף היומי בפעם הרביעית. "יהי רצון שימשיך ללמד את הדף ולהוות מקור השראה לאחרים." כאשר רבי יהודה הנשיא כתב במשנה "שבועות שתיים שהן ארבע", האם זו הייתה דעתו האישית או שמא הוא רק ציטט את דעתו של רבי עקיבא אך הוא עצמו לא סבר כך? בתחילה, ניסו להוכיח שזו הייתה דעתו של רבי, אך אפשרות זו נכשלה ואימצו את ההסבר האחר. רבי סובר ש"ונעלם" פירושו שידע ואחר כך שכח - האם המילה בהכרח מתורגמת באופן זה? אצל אישה סוטה, מילה זו מוזכרת ואין פירושה כך. רבא ואביי חלוקים בהבנת משפט זה של רבי ומה הוא התכוון כשאמר "ידע." המשנה קובעת "יציאות השבת שתיים שהן ארבע" - זה שונה מהמשנה במסכת שבת המונה שתיים שהן ארבע בפנים ושתיים שהן ארבע בחוץ. למה מתייחסות המשניות בכל מקום ומדוע הן מתייחסות לדברים שונים? המשנה קובעת "מראות נגעים שניים שהם ארבעה" - האם המשנה אינה תואמת את עמדתו של רבי עקיבא?
/episode/index/show/hadran-he/id/36435255