דף יומי לנשים - הדרן

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

חולין עב - שבת כ"ו בתמוז, 11 ביולי 07/10/2026

חולין עא - כ"ה בתמוז, 10 ביולי 07/10/2026

חולין ע - כ"ד בתמוז, 9 ביולי 07/09/2026

חולין סט - כ"ג בתמוז, 8 ביולי 07/08/2026

חולין סח - כ"ב בתמוז, 7 ביולי 07/07/2026

חולין סז - כ"א בתמוז, 6 ביולי 07/06/2026

חולין סו - כ' בתמוז, 5 ביולי 07/05/2026

חולין סה - שבת י"ט בתמוז, 4 ביולי 07/03/2026

חולין סד - י"ח בתמוז, 3 ביולי 07/03/2026

חולין סג - י"ז בתמוז, 2 ביולי 07/02/2026

חולין סב - ט"ז בתמוז, 1 ביולי 07/01/2026

חולין סא - ט"ו בתמוז, 30 ביוני 06/30/2026

חולין סא - ט"ו בתמוז, 30 ביוני המשנה קובעת כי ארבעת סימני הכשרות של העוף אינם מפורשים בתורה, אלא נקבעו על ידי חכמים. הגמרא מקשה על קביעה זו מברייתא המציינת כי סימני העופות הטהורים נלמדים למעשה מתוך השוואת המאפיינים האנטומיים של כל עוף — ובמיוחד מתוך השוואה בין הנשר (העוף הטמא המובהק) לבין התור (הידוע כעוף כשר מתוקף השימוש בו להקרבה). אביי מיישב קושיא זו ומסביר כי ניתוח ההבדלים הפיזיים בין התור לנשר המובא בברייתא, הוא-הוא המתודולוגיה שבאמצעותה גיבשו חכמים את הסימנים הללו הלכה למעשה. רבי חייא מביא ברייתא לפיה עוף שיש לו אפילו סימן טהרה אחד בלבד הרי הוא כשר, שכן רק עוף הדומה לנשר — החסר את כל ארבעת הסימנים — נחשב לטמא מעיקרו, מלבד אותם עופות המנויים במפורש בתורה. הגמרא מקשה שניתן לטעון את ההפך הגמור: ללמוד מן התור שרק עוף בעל כל ארבעת סימני הטהרה ייחשב כשר. כיוון ששאר העופות הטמאים המנויים בתורה מחזיקים בסימן אחד, שניים או שלושה, הקושיא מיושבת בהסבר שאילו היה צורך בכל ארבעת הסימנים כדי להכשיר, לא היה לתורה כל צורך למנות את שאר כ"ג העופות הטמאים, שהרי היה זה מובן מאליו שהם טמאים. לאחר מכן הגמרא מעלה שורה של קושיות: מדוע לא נלמד את הכללים מן העופות הטמאים המנויים שיש להם שלושה סימנים, שניים או אחד? בכל פעם הגמרא משיבה בלוגיקה של יתור המקרא: אילו אותו מקרה היה משמש כבניין אב, לא היה צורך להביא בתורה מקרים אחרים של עופות בעלי פחות סימני כשרות. ההנחה של הקושיא האחרונה היא שפרס ועזנייה (עופות בעלי סימן כשרות אחד) יכלו לשמש כבניין אב אלמלא מקרה הנשר. אך הגמרא מקשה על כך, שהרי קבוע הכלל ש"שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדים" (אינם יוצרים בניין אב). כיוון שיש כאן שני עופות בעלי אותן תכונות, כיצד ניתן היה להציע שהם יהוו בניין אב? התשובה הניתנת היא שמדובר בשני מקרים שונים, שכן אחד מהם הוא ייחודי לחלוטין בהיותו העוף היחיד מכל רשימת העופות הטמאים שמחזיק בסימן טהרה מסוים שאינו מצוי בכל השאר. לסיכום, בניין האב המנחה הוא הנשר (המייצג עוף שאין לו אף סימן טהרה), וממנו למדים שכל עוד יש לעוף אפילו סימן אחד – הוא כשר. אין אנו למדים מן התור; התור מוזכר בתורה אך ורק כדי להודיענו שהוא כשר להקרבה על גבי המזבח, ולא כדי לשמש כבניין אב לעופות כשרים. /episode/index/show/hadran-he/id/41902725

חולין ס - י"ד בתמוז, 29 ביוני 06/29/2026

חולין ס - י"ד בתמוז, 29 ביוני הגמרא מביאה סדרת ויכוחים תיאולוגיים בין רבי יהושע בן חנניה לקיסר הרומי, הממחישים את נשגבותו של האל דרך חוסר יכולתו של האדם להביט ישירות בשמש או לכלכל את צבאות הטבע המשרתים את הבורא. דיון דומה עם בת הקיסר, שלעגה בהשגחת הקב"ה בעולם, מוביל לעונש צרעת שהוטל עליה, ומדגיש את העיקרון שהקדוש ברוך הוא מעניק מתנות אך אינו נוטלן חזרה. רב יהודה מגדיר אמות מידות של שור וחמור המשפיעות על דיני מקח וממכר, וקובע כי השור שהקריב אדם הראשון היה בעל קרן אחת בלבד במצחו, וכי קרניו קדמו לפרסותיו בבריאה. קדימות מבנית זו מסייעת לשיטת רבי יהושע בן לוי, לפיה כל מעשה בראשית נבראו בקומתם, בדעתם ובצביונם המלא. כמו כן, רבי חנינא בר פפא דורש כי שר העולם שיבח את הדשאים כאשר דרשו קל וחומר ויצא למינו (בלי כלאים) באופן יזום, העולה מבראשית א:יא-יב. הדיון עובר לניתוחו של רבי שמעון בן פזי המיישב את הסתירה המקראית בנוגע לבריאת המאורות, ומפרט את טענת הירח על כך שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, אשר גררה את הצו האלוהי למעט את עצמה. כדי לפייס את הירח, העניק לה הבורא ממשלה ביום ובלילה, קשר את תולדותיה במניין הימים והשנים של ישראל ובשמותיהם של צדיקים, ולבסוף, אף קבע את שעיר ראש חודש ככפרה לקב"ה על מיעוטה. רב אסי מיישב סתירה בבריאה בנוגע להוצאת הדשאים, ומסביר כי הדשא נותר חבויה בפתח הקרקע עד שתפילתו של אדם הראשון הורידה גשמים והצמיחה אותם, דבר המלמד על תאוותו של הקב"ה לתפילתם של צדיקים. רב חנן בר רבא מזהה את ה"שסועה" כבריה ייחודית בעלת שני גבים ושתי שדראות, ידיעה בלעדית של משה רבנו המשמשת הוכחה שתורה מן השמים. הגמרא מנתחת שורה של פסוקים הנראים לכאורה מיותרים, כאשר ריש לקיש מדגיש כי הם מהווים את גופי התורה עצמה; כך למשל, תיאור החלפת העמים בארץ פלשתים ובארץ מואב על ידי כיבושי ביניים נועד להתיר את כיבוש הארץ על ידי בני ישראל מבלי להפר שבועות קדומות או צווים אלוקיים. /episode/index/show/hadran-he/id/41857905

חולין נט - י"ג בתמוז, 28 ביוני 06/28/2026

חולין נט - י"ג בתמוז, 28 ביוני רב יהודה דן בסכנות הבריאותיות הכרוכות באכילת חילתית, בפרט כשהיא נצרכת על קיבה ריקה, ורב יוסף מוסיף לרשימה מאכלים נוספים המסוכנים על קיבה ריקה. בעניין הלכות טרפות, הגמרא מציינת כי רב התיר בתחילה בהמה שרגלייה נקטעו, לאחר שבדק ומצא כי צומת הגידים נותרה שלמה. אולם, שמואל הזהיר אותו כי יייתכן שהקטיעה נגרמה כתוצאה מנשיכת נחש, דבר הפוסל את הבהמה משום סכנת נפשות. שמואל הציע שיטת בדיקה ייחודית כדי לברר האם מדובר בארס נחש; הבדיקה בוצעה, ובסופו של דבר הוכח שאכן מדובר היה בנשיכת נחש ובכך שמאול הציל את חיי רב. המשנה מונה את סימני הטהרה של בהמות, עופות, חגבים ודגים. בהמה טהורה נדרשת להיות מפרסת פרסה, שסועה שסע ומעלת גרה. בעוד שסימני העוף הטהור אינם מפורשים בתורה, חכמים קבעו לו ארבעה סימנים: עוף שאינו דורס, ושיש לו אצבע יתירה, זפק, וקורקבן שקל לקלפו. רבי אלעזר ברבי צדוק מוסיף סימן התנהגותי, לפיו עוף החולק את אצבעותיו בשווה בשעה שהוא עומד על חבל - הרי זה סימן מובהק לכך שהוא עוף טמא. בדגים, הסימנים הנדרשים הם סנפיר וקשקשת, תוך שיש מחלוקת האם נדרשים שני קשקשים או שמא די בקשקש אחד בלבד. חגבים טהורים מצריכים ארבעה סימנים: ארבע רגליים, ארבע כנפיים, כרעיים לניתור (קרסוליים), וכנפיים המכסות את רוב גופם. ברייתא מציינת כי כל בהמה שמעלת גרה אין לה שיניים קדמיות בלסתה העליונה. לאחר העלאת שורה של קושיות על כלל זה, הגמרא מבהירה כי כוונת הברייתא היא שהעדר שיניים עליונות מהווה סימן מובהק לכך שהבהמה מעלת גרה וכשירה, למעט גמל (ובמיוחד גמל צעיר) שאין לו שיניים עליונות קדמיות ואף על פי כן אינו כשר. סימן זה נחוץ למעשה במקרה שבו נמצאה בהמה שפרסותיה נקטעו, ולא ניתן לעמוד על כשרותה בדרך אחרת. כדי להבחין בין בהמה לחיה - אבחנה קריטית לעניין איסור חלב, החל רק בבהמה - קובעת הברייתא כי סימני החיה הם קרניים ופרסות סדוקות. נחלקו חכמים האם די בקרניים בלבד כסימן מובהק או שמא יש צורך לבדוק אם קיימים שניהם. כדי ליישב את מקרה העז ועוד בהמות המחזיקים בשני סימנים אלו ואף על פי כן מוגדרים כבהמות, מסבירה הגמרא כי קרני החיה נדרשות להיות מפוצלות, או לחלופין כרוכות, חרוקות ועגולות. הברייתא מוסיפה כי בעל חיים בעל קרן אחת, המכונה "קרש", נחשב אף הוא לחיה. קביעה זו מובילה לדיון בבעלי חיים פלאיים - הקרש והטיגריס. הגמרא מביאה מעשה בקיסר רומאי שביקש מרבי יהושע בן חנניה להראות לו את הטיגריס; אולם, עוצמתו של הטורף הייתה כה רבה והוא חולל הרס ואימה עוד בטרם התקרב לקיסר, עד שהקיסר המבוהל התחנן בפני רבי יהושע שיחזיר אותו למקומו. /episode/index/show/hadran-he/id/41851005

חולין נח - שבת י"ב בתמוז, 27 ביוני 06/26/2026

חולין נז - י"א בתמוז, 26 ביוני 06/26/2026

חולין נו - י' בתמוז, 25 ביוני 06/25/2026

חולין נה - ט' בתמוז, 24 ביוני 06/24/2026

חולין נד - ח' בתמוז, 23 ביוני 06/23/2026

חולין נד - ח' בתמוז, 23 ביוני רב ביבי בר אביי פוסק כי אף שנקב רגיל בקנה דורש שיעור כאיסר, שיעור דריסתו הוא בכל שהוא, משום שארס הטורף שורף ומכלה את הרקמה באופן מתמשך. בנוגע להיקף הבדיקה הנדרשת מחשש לארס, רב נחמן מעיד בשם רב שיש לבדוק מבסיס המוח ועד הירך ולא רק כנגד בני מעיים. בסיפור מעניין רבי יוחנן מגן על סמכותו המופלגת של רב מפני תהיותיו של ריש לקיש, ובעקבות כך משבח ריש לקיש שמועה אחרת של רב לפיה בהמה שנשמטה סימניה ואחר כך נשחטה הרי היא כשרה. נקבע כי אין להוסיף מקרים חדשים של טרפות מעבר לאלו שמנו חכמים, אף אם הפגיעות הללו גורמות למיתת הבהמה. המשנה הבאה מונה מומים מבניים המשאירים את הבהמה בכשרותה, ובכלל זה קנה שניקב פחות משיעור איסר איטלקי, קרום מוח שלא ניקב, וכבד שנשתייר ממנה כזית. רשימה זו מולידה מחלוקת יסודית בין רבי יוחנן לריש לקיש בנוגע לבלעדיותן של רשימות המשנה, המשפיעה על יחסם לדינו של רב מתנא הפוסק כי ירך שנקעה ממקומה (בוקא דאטמא) הרי היא טרפה. רבי יוחנן מכשיר את הבהמה משום שהמקרה הושמט מהרשימה הדווקאית של הטרפות, ואילו ריש לקיש פוסל אותה משום שהיא נעדרת מרשימת הכשרות הדווקאית. לבבליים הגדירו ששיעור האיסר דומה לדינר כורדינאה, והגמרא מביאה סיפור בעקבות זה עם ר' יוחנן שהגיד לשלחני שמוך הסיפור לומדים כי בעלי אומנויות העסוקים במלאכתם פטורים מן הדין מלעמוד מפני תלמידי חכמים. רב נחמן אמר שעד כאיסר זה אומר עד ולא עד בכלל. רבא מביא סידרה של קושיות נגד שיטתו, אך רב נחמן מתרצם. /episode/index/show/hadran-he/id/41738330

חולין נג - ז' בתמוז, 22 ביוני 06/22/2026

חולין נג - ז' בתמוז, 22 ביוני חתול או חולדה פוסלים עוף כטרפה על ידי דריסה, בעוד שרק חתול פוסל באופן זה בהמה דקה כגון גדיים וטלאים צעירים. עופות דורסים אחרים, מלבד אלו המנויים במפורש במשנה, יכולים גם הם לפסול עופות אחרים בדריסה, אך רק כאשר הם תוקפים עופות הקטנים מהם, בעוד הנץ מסוגל לדרוס אפילו עופות בגודלו שלו. לפי גירסה אחרת, עופות דורסים רגילים פוסלים עופות בגודלם או קטנים מהם, ואילו הנץ פוסל בדריסה אף עופות הגדולים ממנו. כמו כן, מובאות שתי גרסאות שונות בנוגע למה שאמר רב כהנא משמו של רב שימי בר אשי לעניין שועלים, האם הם פוסלים בהמות בדריסה או לא. אביי מגביל את דיני דריסה לרגליו הקדמיות של הטורף בלבד, ודווקא בציפורן ולא בשיניים, ומתוך כוונה, ודווקא כאשר הטורף עודו בחיים. במקרה שבו נמצא אריה בין בקר ונמצאה ציפורן על גבו של אחד השוורים, פסק רבה בר רב הונא משמו של רב שאין לחוש לדריסה. הוא נימק זאת בכך שלמרות שרוב אריות דורסים, אין ציפורניהם נושרות בדרך כלל תוך כדי התהליך, ומסתבר יותר שהשור התחכך בכותל וציפורן שהייתה נעוצה בכותל נדבקה לגבו. הגמרא דוחה תחילה נימוק זה ומקשה כי אף על פי שרוב שוורים מתחככים בכתלים, אין ציפורניים נדבקות לגבם בשל כך, ומאחר שיש רגליים לדבר שהציפורן הגיעה מן האריה, יש להחמיר. אולם למסקנה נאמר שמאחר שהסברא נוטה לכאן ולכאן, מעמידים את השור על חזקת היתר שלו, ומכיוון שמדובר בספק בלבד, רב לשיטתו כפי שנפסק במקום אחר שבספק דריסה מקלים. אביי מסייג הקלה זו ומבהיר כי היא נאמרה רק כאשר נמצאה ציפורן ממש ולא רק רושם של שריטה, רק כשהציפורן לחה ולא כשהיא יבשה, ורק כאשר ישנן אחת, שתיים או שלוש ציפורניים במקומות מפוזרים ולא כאשר נמצאו שתיים או שלוש ציפורניים בשורה אחת. רב ושמואל נחלקו האם להקל או להחמיר במקרה של ספק דריסה. שני האמוראים מסכימים להקל במקרים מסוימים, אך נחלקו במקרה שבו נכנס אריה בין השוורים והאריה שתק ואילו השוורים היו מקרקרים מפחד. אמימר פסק כשיטת שמואל להחמיר, בין משום שלא סבר כרב ובין משום שסבר שרב חזר בו, כפי שניתן להוכיח ממעשה שהיה. מספר קושיות מועלות בנוגע לפרטי אותו מעשה, אך הן מיושבות בגמרא. רב אשי פסק להקל במקרה אחר של ספק, מאחר שהמקרה היה דומה למקרה שבו גם רב ושמואל הסכימו שמקלים. במקרה שישנו ספק אם הבהמה נדרסה, קובעת הגמרא שניתן לבדוק את חללה הפנימי של הבהמה כדי לראות אם קיימת אדמומיות מחמת הארס; אם אין שם אדמומיות, הבהמה מותרת. בדיקה זו נאמרה במקור על ידי בניו של רבי חייא, אך רב יוסף העיר כי שמואל עצמו כבר השמיע מימרא זו בעבר. דיון זה מוביל את הגמרא לשורה של שאלות שנשאלו - חלקן בנוגע לדיני דריסה וחלקן בנוגע להלכות טרפות אחרות - אשר יושבו כולן בקצרה על ידי חכם שציין כי על כל השאלות הללו כבר ניתנה תשובה מפורשת בדבריו של חכם אחר. /episode/index/show/hadran-he/id/41720155

חולין נב - ו' בתמוז, 21 ביוני 06/21/2026

חולין נב - ו' בתמוז, 21 ביוני הגמרא דנה באילו חומרי הגנה אחרים עשוי עוף ליפול אשר ירככו את חבטתו ביעילות וימנעו ממנו מלהיעשות טרפה. בהקשר זה, אם כנפי העוף נדבקו זו לזו או לגופו, מתעוררת מחלוקת האם העוף ייעשה טרפה בעקבות נפילתו, מכיוון שיכולתו לבלום את הנפילה נפגעה. שתי דעות מובאות בנוגע להיקפה של מחלוקת זו - ובמפורש, האם הוויכוח חל במקרה שבו רק כנף אחת נדבקה או שמא הוא מוגבל למקרה שבו נדבקו שתי הכנפיים. המשנה פוסקת שאם רוב צלעותיה של הבהמה נשברו, הרי היא טרפה. אף שישנן עשרים ושש צלעות בסך הכל, שלוש עשרה בכל צד, שתיים מהן אינן נכללות במניין ההלכתי; משום כך, הרוב מוגדר כשתים עשרה צלעות, אשר יכולות להיות מורכבות משש צלעות בכל צד או מכל שילוב אחר המגיע לסך של שתים עשרה. רב פוסק כי אפילו צלע אחת שנעקרה יחד עם החוליה שלה פוסלת את הבהמה כטרפה. רב אסי ורב כהנא שאלו לאחר מכן את רב לגבי מקרה שבו שתי צלעות המקבילות זו לזו נעקרו לחלוטין בעוד החוליה נותרה שלמה, ועל כך השיב רב שהבהמה נחשבת לנבלה מכיוון שהיא בהכרח נחתכה לשניים. מספר קושיות מועלות נגד תשובה זו לאור מימרתו הקודמת של רב עצמו, תוך תהייה מדוע בכלל שאלו על שתי צלעות אם רב כבר סבר שאפילו צלע אחת שנעקרה פוסלת כטרפה. בסופו של דבר, הגמרא מיישבת זאת על ידי פירוש מחודש של פרטי שאלתם והסבר כי הם לא היו מודעים לפסקו המחמיר המקורי של רב כאשר שאלו אותו. שלושה מתוך שבעת המקרים הנוספים של טרפות שהובאו על ידי האמוראים (שב שמעתתא) נאמרו על ידי שמואל והם הובאו כאן משום שאחד מהם נוגע ישירות לצלעות שנעקרו. הגמרא דנה בכל אחד מהם. המקרה הבא במשנה עובר לעסוק בתקיפה של חיה דורסת המטילה ארס (דריסה), היוצרת מצב של טרפה. בתחילה, מובאת מימרא של רב הקובעת כי חתול אינו מטיל ארס שיש בו כדי לעשות את הבהמה טרפה, דבר המניע את הגמרא לתהות מדוע לא ניתן היה לדייק דין זה ישירות מלשון המשנה עצמה. רב חסדא פוסק כי חתול ונמייה כן מטילים ארס המסוגל להרוג גדי קטן או טלה צעיר. ברייתא סותרת מובאת כנגד שיטה זו, והסתירה מיושבת בסופו של דבר בשני אופנים אפשריים. /episode/index/show/hadran-he/id/41712800

חולין נא - שבת ה' בתמוז, 20 ביוני 06/19/2026

חולין נא - שבת ה' בתמוז, 20 ביוני ברייתא קובעת את ההלכות בנוגע למחט שנמצאה בעובי בית הכוסות, ופוסקת כי חדירה מצד אחד בלבד כשרה, בעוד שניקוב מלא של הדופן הופך את הבהמה לטרפה. נוכחות של קורט דם או גלד קובעת אם הפציעה התרחשה לפני השחיטה. ריסוק איברים הנגרם כתוצאה מנפילות נחשב לטרפה על פי המשנה. רב הונא פוסק כי בהמה שהושארה למעלה (על הגג) ונמצאה לאחר מכן למטה, אינה בחזקת סובלת מריסוק איברים – עיקרון שהגמרא מיישמת במקרה מעשה שאירע בגדי של רבינא. בהתייחס לכבשה שרגליה האחוריות נגררות, רב יימר ורבינא דנים האם הסיבה לכך היא שיגרונא (התכווצות שרירים) או שמא חוט השדרה נפסק. רב הונא, רב מנשה ורב מוסיפים ומגדירים אילו חבטות ספציפיות – כגון אילים (זכרים) המנגחים זה את זה, כבשים שנגנבו בידי גנבים, או מכות ישירות ממקל – מעוררות חשש לריסוק אברים. רב נחמן פוסק כי בית הרחם מגן על העובר מפני ריסוק איברים במהלך הלידה, ושלושה מקורות מובאים בניסיון להוכיח את פסיקתו, אך כל ההוכחות נדחות. בהמות הנופלות בבית המטבחיים אינן חשודות בריסוק איברים. הגמרא מפרטת את הסימנים הגופניים המעידים על החלמתה של בהמה שנפלה, וקובעת מתי נדרשת תקופת המתנה של מעת לעת (עשרים וארבע שעות) ומתי נדרשת בדיקה פנימית של בית החלל. שמואל מתייחס לעוף שנחבט על פני המים, ופוסק שהוא כשר אם שחה מלוא קומתו. הגמרא בוחנת משטחי חבטה שונים – כולל בגדים, רשתות, אפר מנופה ועיבודים שונים של פשתן – כדי לקבוע האם המרקם והצפיפות הספציפיים שלהם בולמים את הנפילה או שמא גורמים למצב של טרפה. /episode/index/show/hadran-he/id/41687540

חולין נ - ד' בתמוז, 19 ביוני 06/19/2026

חולין נ - ד' בתמוז, 19 ביוני רב נחמן מזהה שני סוגי חלב (שומן) על גבי הקיבה: "בר חימצא", המסוגל לסתום נקב ביעילות, ו"חימצא", שאינו מסוגל לכך. כדי לברר איזה שומן ספציפי הוא ה"בר חימצא", הגמרא מצטטת מימרא אחרת של רב נחמן העוסקת במחלוקת הלכתית בין חכמי ארץ ישראל לחכמי בבל. רבן שמעון בן גמליאל פוסק שאם ריר פנימי סותם נקב במעיים, הבהמה אינה טרפה. רבי יוחנן מצוטט כמי שפסק כרבן שמעון בן גמליאל בנושא זה וכן בנושא אחר שאינו קשור אליו בהלכות אבלות - לפיו אם אבל חוזר לביתו לקראת סוף השבעה (ולא ידע עד אז על מות קרובו), הוא רשאי לסיים את ימי אבלותו יחד עם שאר בני המשפחה, ובלבד שלא היה במקום רחוק בזמן הפטירה. בעקבות כך מתנהל דיון האם ההלכה נקבעה כרבן שמעון בן גמליאל באחד מן המקרים הללו או בשניהם. כדי לקבוע האם נקב נוצר לפני השחיטה או לאחריה, ניתן לבצע בדיקה מעשית על ידי יצירת נקב דומה לאחר השחיטה והשוואת תגובת הרקמות. חכמים שונים מציינים כי שיטת בדיקה זו ישימה במעיים, בריאה ובקנה; עם זאת, יש שמגבילים בדרכים מסויימות בדיקה זו. המשנה מבחינה בין הדינים של הכרס הפנימית, שבה נקב בכל גודל שהוא פוסל את הבהמה כטרפה, לבין הכרס החיצונה, שבה נדרש קרע ברובה כדי לפסול אותה. הגמרא מציגה שבעה פירושים שונים כדי להגדיר במדויק איזה חלק אנטומי נחשב לכרס הפנימית. דעתו החולקת של רבי יהודה בנוגע לכרס החיצונה מוסברת ככזו לפיה נקב בשיעור טפח או ברובה פוסל את הבהמה כטרפה. /episode/index/show/hadran-he/id/41699155

חולין מט - ג' בתמוז, 18 ביוני 06/18/2026

חולין מח - ב' בתמוז, 17 ביוני 06/17/2026

חולין מז - ראש חודש תמוז - א' בתמוז, 16 ביוני 06/16/2026

חולין מז - ראש חודש תמוז - א' בתמוז, 16 ביוני רבא קובע הלכות נוספות בנוגע למומים גופניים הפוסלים את הריאה משום טרפה. אם מופיעות ציסטות על הריאה, ציסטה בודדת אינה פוסלת את הבהמה, בעוד ששתי ציסטות נפרדות פוסלות אותה כטרפה. רבא מציע שיטה לבדיקת ציסטה שמעמדה מוטל בספק, כדי לקבוע אם מדובר במבנה יחיד שנחלק או בשתי ישויות נפרדות. בנוגע לאונות הריאה – שבאופן רגיל מונות שלוש בימין ושתיים בשמאל – רבא פוסק ששינויים מכלל זה פוסלים את הבהמה. מרימר הכשיר אונה יתירה בתנאי שהיא מיושרת עם השורה הטבעית של האונות. לעומת זאת, אם אונה יתירה נמצאת בין האונות ופונה כלפי פנים לעבר הלב, מעמדה שנוי במחלוקת, שכן רב הונא מר בר אויא מציין שמבנה זה שכיח בחיות בר, ולפיכך מכשיר אותו. רפרם פוסק שריאה הדומה לחתיכת עץ (בקעת) היא טרפה, ולהבנת דבריו יש חמישה פירושים שונים המבהירים באיזה אופן היא דומה לחתיכת עץ – בצבעה או במגעה. רבא מגדיר אילו שינויי צבע בריאה הם כשרים ואילו בעייתיים, דיון שרב כהנא ורב סמא מרחיבים עליו בנוגע לגוונים ומראות ספציפיים. רבינא מתייחס למקרה שבו אונה של הריאה אינה מתנפחת, ומסביר שיש לבצע בדיקה כדי לקבוע אם חוסר זרימת האוויר נובע ממום קטלני או שמא רק מחסימה זמנית. עולא פוסק שאם הרקמה הפנימית של הריאה התמססה, הבהמה נותרת כשרה משום שריקבון פנימי אינו נחשב בעייתי. רבא מסייג הקלה זו ומגביל אותה למקרים שבהם הסימפונות (הקנוקנות) נותרו, ורב אשי מפרט את שיטת הבדיקה המעשית כדי לוודא אם נותרו. /episode/index/show/hadran-he/id/41659385

חולין מו - ל' בסיון, 15 ביוני 06/15/2026

חולין מו - ל' בסיון, 15 ביוני מהו השיעור המינימלי שצריך להישאר מן הכבד כדי שהבהמה תהיה כשרה כאשר הוא נפגע או חסר בחלקו. אף על פי שישנה דעה שכל שהוא מספיק, נקבע להלכה שנדרש שיעור של כזית, והאמוראים נחלקו האם נתח זה צריך להישאר במקום המרה, או במקום חיותו של הכבד. רב פפא קיבל את שתי הגישות ודרש כזית בשני המקומות גם יחד. בעניין נקבים בריאה, הגמרא מסבירה שהריאה מוקפת בשני קרומים, קרום חיצוני וקרום פנימי. אם ניקב רק קרום אחד, הקרום השני שנותר שלם מגן עליה והריאה כשרה. כדי לאבחן ריאה שקיים חשש שהיא מוציאה אוויר, רב יוסף מציע בדיקה אחת עם נוצה ושנייה עם מים. לבדיקה עם מים, מניחים את הריאה בתוך קערת מים פושרים ומנפחים אותה. אם המים מבעבעים, הדבר מוכיח שיש בה נקב פוסל; אם לא, הרעש מיוחס רק לאוויר הכלוא בין הקרומים והריאה כשרה. רבא קובע כללים לגבי שינויים שונים במראה ובמבנה של הריאה. קילופים חיצוניים, שינויי צבע מרובים או כתמים בגוונים שונים בדרך כלל אינם פוסלים את הבהמה. לעומת זאת, אם חלק מן הריאה יבש עד כדי כך שהוא נפרך בציפורן, הבהמה נפסלת כטריפה. הגמרא דנה בדיני סירכות (הידבקויות) בריאה. סירכא בין שתי אונות שלא כסדרן האנטומי הטבעי מהווה פסול מוחלט שאין לו בדיקה, בעוד שסירכא כסדרן נחשבת כצמיחה טבעית וכשרה. /episode/index/show/hadran-he/id/41644465

חולין מה - כ"ט בסיון, 14 ביוני 06/14/2026

חולין מה - כ"ט בסיון, 14 ביוני באילו תנאים נקבים, סדקים או חסרונות בגרגרת פוסלים את הבהמה או את העוף משום טריפה? חכמים מגדירים שיעורים מדויקים לנזק מבני בקנה הנשימה. במקרה של סדק או שבר לאורך הקנה, האיבר נשאר כשר בתנאי שנשתייר מעט בראש הקנה ובסופה. חכמים דנים בגבולות האנטומיים המדויקים של כמה איברים חיוניים, שכן להגדרות אלו יש משקל הלכתי רב בתחומים שונים. הדבר כולל את הגדרת גבולות הצוואר כדי קבוע את האזור המותר בשחיטה, וזיהוי הגבולות של החזה כדי לבודד את נתח הבשר המיועד לכהן מקרבן שלמים. בנוסף, חכמים משרטטים את הגבולות המדויקים של המוח ושל הלב כדי לקבוע את האזורים הקריטיים שבהם נקב בכל שהוא פוסל מיד את הבהמה כטרפה. רב ושמואל נחלקו לגבי שיעור הנקב באבי העורקים (העורק הראשי היוצא מן הלב) הפוסל את הבהמה כטריפה. רב סובר שנקב בכל שהוא (במשהו) הוא קטלני, ואילו שמואל פוסק שהבהמה נחשבת טריפה רק אם רוב היקפו של כלי הדם ניקב או נפסק. מהם הגבולות המדויקים של חוט השדרה, ואילו פציעות ספציפיות פוסלות אותו? הגמרא קובעת את הגבול התחתון של חוט השדרה שעד אליו פגיעה גופנית משפיעה על מעמדה ההלכתי של הבהמה. הבהמה נעשית טריפה אם חוט השדרה שלה נפסק, או אם רקמת העצב הפנימית עוברת התנוונות קשה, כגון התמססות או התרככות עד כדי כך שחוט השדרה מאבד את יציבותו המבנית. /episode/index/show/hadran-he/id/41635705

חולין מד - שבת כ"ח בסיון, 13 ביוני 06/12/2026

חולין מג - כ"ז בסיון, 12 ביוני 06/12/2026

חולין מג - כ"ז בסיון, 12 ביוני מהן הקטגוריות העיקריות של הטרפות? עולא קובע כי שמונה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני: נקובה, פסוקה, נטולה, חסורה, קרועה, דרוסה, נפולה ושבורה. חייא בר רב מציין כי ישנם שמונה מקרים מוגדרים בקטגוריית הנקובה, מניין המוציא מכלל פסול מרה שניקבה, שנחשבת טרפה רק לדעת רבי יוסי ברבי יהודה. עם זאת, רבי יצחק בר יוסף אמר משמו של רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי ברבי יהודה. הוא מביא סימוכין לשיטת רבי יוסי מהקשר המקראי בספר איוב (טז:יג), שם מתאר איוב כי מרה שלו נשפכה לארץ, ואף על פי כן הוא הוסיף לחיות. חכמים השיבו על כך שמעשהו של איוב היה מעשה נסים, ואין לומדים הלכה ממעשה נסים. שמועה נוספת של רבי יוחנן הובאה על ידי רבי יצחק בר יוסף בעניין הכבד: אם נשתייר ממנה פחות מכזית, הבהמה טרפה. מכיוון שלפי רבה בר בר חנה רבי יוחנן פוסק כסתם משנה, מתעוררת כאן סתירה, שהרי משנתנו קובעת כי הבהמה נטרפת רק אם ניטל הכבד לחלוטין ולא נשתייר ממנו כלום. הגמרא מיישבת זאת בכך שמדובר במחלוקת אמוראים לגבי שיטתו המדויקת של רבי יוחנן. שתי שמועות נוספות הובאו על ידי רבי יצחק בר יוסף בשם רבי יוחנן בעניין טרפות: מרה שניקבה והכבד סותם את הנקב, או קורקבן של עוף שניקב אך הכיס הפנימי שלו נותר שלם - בשני המקרים הבהמה כשרה. רבא מציין כי הוושט מורכב משני קרומים שונים - חיצוני אדום ופנימי לבן. אם ניקב רק קרום אחד והשני נותר שלם, הבהמה כשרה. מהו הדין כאשר שני הקרומים ניקבו אך הנקבים אינם מכוונים זה כנגד זה? רב אשי קובע כי באיבר סטטי כמו הקורקבן, נקבים שאינם מכוונים זה כנגד זה כשרים משום שהשכבות אינן זזות ממקומן. לעומת זאת, באיבר דינמי כמו הוושט, אשר מתרחב, מתכווץ בזמן האכילה ודיבור, הנקבים עלולים להתאחד ולהתיישר זה מול זה, ולכן נקבים שאינם מכוונים בוושט פוסלים את הבהמה כטריפה. לפי גרסה אחת, מר זוטרא מצטט את רב פפא כאומר את ההפך הגמור, ולפי גרסה אחרת הוא מסכים עם רב אשי. רבה מציין כי אין לוושט בדיקה לחשש דריסה (ספק דרוסה) מצידו החיצוני, שכן הוושט מבחוץ אדום וסימני דם לא יהיו ניכרים בו, אלא יש להפוך אותו ולבדוק אותו מבפנים. אם נמצא קוץ תקוע בתוך הוושט ויש נקב מצדו הפנימי אך לא ניכר נקב מצדו החיצוני, עולא פוסק שאין חוששים שמא הקוץ ניקב את הוושט לחלוטין והבריא, שכן דרכן של בהמות לרעות ולאכול קוצים מבלי לפסול את עצמן כטריפות. האם תורבץ הוושט (החלק העליון שמחבר בין הלסת לוושט) נחשב מבחינה הלכתית כחלק מן הוושט? רב ושמואל נחלקו במעמדו. רב סובר שתורבץ הוושט נחשב מקום שחיטה, ולפיכך כל נקב חיצוני כלשהו, ואפילו במשהו, פוסל אותו כטריפה. שמואל חולק וסובר שאין זה מקום שחיטה, ועל כן אינו נפסל אלא אם כן נפסק ברובו. מחלוקת זו הגיעה לידי מעשה בשור של בני רב עוקבא, שבו השחיטה החלה בתורבץ הוושט והסתיימה בוושט עצמו. רבא הטיל על המקרה את חומרותיהם של רב ושל שמואל כאחד, וטרף את הבהמה. רבי אבא הפך את פסק דינו של רבא, והוכיח כי השור כשר לחלוטין לפי כל אחת מן השיטות בנפרד. שכן לדעת רב מקום תחילת השחיטה היה כשר, ולדעת שמואל החתך המועט בתורבץ הוושט לא טרף את הבהמה לפני שהושלמה השחיטה. כיוון שפסילתו של רבא נבעה מפסיקה בעלת סתירה לוגית פנימית שגרמה להפסד ממון על ידי השמדת בשר כשר, חייב אותו רבי אבא לשלם דמי שור לבעליו. /episode/index/show/hadran-he/id/41619520

דף יומי לנשים - הדרן

TOPICS