info_outline
בכורות ה - י"ב בתשרי, 23 בספטמבר
09/23/2026
בכורות ה - י"ב בתשרי, 23 בספטמבר
הגמרא ממשיכה בבירור המחלוקת בשאלה אם בכורות נתקדשו במדבר. לשיטת ריש לקיש הם לא נתקדשו עד שנכנסו לארץ, ואילו לשיטת רבי יוחנן הם נתקדשו כבר במדבר. רבי אלעזר מסביר שרבי יוחנן למד את עמדתו מהפסוק "לי יהיו" – בהווייתן יהו, כלומר שקדושתם עומדת בעינה ואינה פוקעת. את הפסוק "והיה כי יביאך... והעברת" מסביר רבי יוחנן כדרשת דבי רבי ישמעאל: עשה מצווה זו שבשבילה תירש ותיכנס לארץ. רב מרדכי אומר לרב אשי שבבית מדרשו שנאה המחלוקת בהיפוך גרסאות – רבי יוחנן אמר שלא קדשו (כלומר, שלא הוצרכו להיקדש מחדש) וריש לקיש אמר שקדשו, ורב אשי מבהיר שעיקרון ההסבר הוא אותו יסוד, אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו. הגמרא מביאה שתי שאלות ששאל קונטרוקוס השר את רבן יוחנן בן זכאי. ראשית, לגבי ההפרש בין פירוט מניין הלויים (22,300) לבין סכומם הכולל (22,000), מסביר רבן יוחנן בן זכאי שאותם 300 לויים נוספים היו בכורים בעצמם, ואין בכור מפקיע בכור אחר, כפי שמוסיף אביי שדיו לבכור שיפקיע קדושת עצמו. שנית, לגבי ההפרש בין כסף הגבייה (מחצית השקל ל-601,550 איש ששווה 201 כיכר ו-11 מנה) לבין הכסף שאספו (100 כיכר ו-1,775 שקלים, שזה 101 כיכר ו-11 מנה), משיב רבן יוחנן בן זכאי שמשה רבנו גזבר נאמן ובקי בחשבונות היה, ומנה של קודש כפול היה. לאחר שני ניסיונות כושלים, מוכיח רב חסדא מפסוק מיחזקאל שמנה של קודש אכן היה כפול, והגמרא קובעת שלושה כללים במידות: מוסיפין על המידות, אין מוסיפין יתר על שתות, והשתות מבחוץ. רבי חנינא מביא שלוש שאלות ששאל את רבי אליעזר בבית המדרש הגדול. בעניין ייחודם של פטרי חמורים לפדיון בשונה מסוסים וגמלים, מסביר רבי אליעזר כי זו גזירת הכתוב, וכן מפני שסייעו החמורים לישראל ביציאת מצרים, שכן כל אחד מישראל הוציא עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים. לגבי שמות המקומות רפידים ושיטים, רבי אליעזר סובר שהם שמות מקומות כמשמעם, ואילו רבי יהושע דורשם כרמז להתנהגות: רפידים פירושו שריפו עצמן מדברי תורה, ושיטים פירושו שנתעסקו בדברי שטות וזנות. המשנה קובעת כי פרה שילדה כמין חמור, או חמור שילדה כמין סוס, פטורה מן הבכורה, שכן הכפול של המילים "פטר חמור" מלמד שצריך שיהיה היולד חמור והנולד חמור. בעניין אכילה, ולד של בהמה טהורה שנדמה לבהמה טמאה מותר באכילה, ואילו ולד של בהמה טמאה שנדמה לבהמה טהורה אסור באכילה, על פי הכלל שהיוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור. הגמרא משווה בין משנתנו לבין משנה העוסקת ברחל שילדה כמין עז, שם הופעת מקצת סימנים קובעת חיוב. רב יהודה לומד מהפסוק "אך בכור שור..." שצריך שיהיה הוא שור ובכורו שור. הגמרא מסבירה את המחלוקת בין התנא של משנתנו לבין רבי יוסי הגלילי בשאלה אם הדרשות מופנות לקדושת דמים או לקדושת הגוף. לבסוף, הגמרא מסבירה מדוע הוצרך הכתוב לפרט את הקרבת האימורין בנפרד בשור, כשב ועז, ומוכיחה כי לכל מין יש צד ריבוי ייחודי לגבי המזבח שלא ניתן ללמוד מהאחרים.
/episode/index/show/hadran-he/id/43003173
