דף יומי לנשים - הדרן

דף יומי לנשים - הדרן הוא שיעור הדף היומי הראשון המועבר על ידי אשה והזמין באינטרנט מכל מקום בעולם בזמן אמת. השיעורים מועברים בישראל על ידי הרבנית מישל כהן פרבר, שלמדה בתכנית במדרשת לינדנבאום בתכנית מתמידות ובעלת תואר ראשון בתלמוד ובתנ״ך מאוניברסיטת בר אילן. מישל לימדה תלמוד והלכה במדרשת לינדנבאום, בית ספר פלך ומתן. היא ממקימיה של קהילת נתיבות ברעננה. היא מתגוררת ברעננה עם בעלה וחמשת ילדיהם.

זבחים ו - שבת כ"ז באלול, 20 בספטמבר 09/19/2025

זבחים ה - כ"ו באלול, 19 בספטמבר 09/19/2025

זבחים ה - כ"ו באלול, 19 בספטמבר הדף היום מוקדש לע"נ הנופלים אתמול במעבר אלנבי וברפיח, יצחק הרוש, אורן הרשקו, אומרי-חי בן משה, רון אריאלי, איתן אבנר בן יצחק, וערן שלם. הדף היום מוקדש ע"י מונה ליס לע"נ אמה, אולגה איסנברג. ריש לקיש התקשה להבין את ההלכה במשנה שקרבן שנשחט שלא לשמו – כלומר, בכוונה לקרבן אחר, כשר אבל לא עלו לבעלים לשם חובה. אם הקרבן כשר להקרבה, מדוע אינו יוצא בו ידי חובה בעל הקרבן? ואם אינו יוצא בו ידי חובה, מדוע מקריבים אותו בכלל? רבי אלעזר השיב שיש תקדים לקרבן שאינו מכפר, אך בכל זאת מוקרב. אם אישה יולדת וחייבת להביא זוג עופות – אחד לחטאת ואחד לעולה – ולאחר מכן היא מתה, ילדיה מביאים את קרבן העולה. במקרה זה, הם מביאים קרבן שאינו מכפר עליהם כלל. ריש לקיש משיב שהוא מקבל שיש תקדים בקרבן עולה, וכן בקרבנות דומים כמו שלמים, אך ממשיך להקשות על עניין קרבן אשם. רבי אלעזר משיב שעמדתו של ריש לקיש תואמת לדעת רבי אליעזר במשנה, הסובר שקרבן אשם נפסל אם נשחט שלא לשם אשם. אך ריש לקיש משיב שאינו רוצה להיות משויך לדעת רבי אליעזר בלבד, אלא מבקש להבין גם את העמדה המרכזית. ריש לקיש מציע שאולי ניתן ללמוד זאת מהפסוק בדברים כג:כ", העוסק בנדר שנהפך לנדבה, כפי שהוסבר קודם שמדובר במקרה של קרבן שהובא שלא לשמו. לאחר שיש שהציעו שהפסוק מוכיח רק לגבי קרבנות נדבה ולא לגבי קרבן אשם, אביי מציע שריש לקיש התכוון ללמוד זאת מהפסוק הנ"ל ומפסוק נוסף: "ושחט אותה לחטאת" (ויקרא ד:לג) – ולומדים מהמילה "אותה" שרק קרבן חטאת נפסל אם לא הובא לשמו. הפסוק השני מסביר שאף על פי ששאר הקרבנות מובאים, הם אינם מוציאים את בעליהם ידי חובה. אף על פי שהפסוק בדברים עוסק רק בעולה ושלמים, ניתן ללמוד ממנו בק"ו גם על קרבן אשם. לאחר שדוחים את טענת הק"ו בטענה שניתן להבחין בין קרבנות נדבה לקרבנות חובה, רבה מציע ללמוד זאת מויקרא ז:לז, שבו מוזכרים כל הקרבנות יחד בפסוק אחד, ולכן ניתן ללמוד את דיני לשמה מקרבן שלמים לשאר הקרבנות. הדרשה הזו משווה את הקרבנות לשלמים ולא לחטאת (שנפסלת), בהתאם לדרשה הקודמת שמגבילה את דיני החטאת רק לקרבן החטאת עצמו " ושחט אותה לחטאת". רבנים נוספים דנו בדיון בין ריש לקיש, ושתי שאלות הועלו: האחת, מדוע רבי אלעזר לא השיב לריש לקיש שגם קרבן אשם ניתן להביא לאחר מיתה – על כך השיב רב ששת. השנייה, מדוע ריש לקיש לא השיב לרבי אלעזר שהיורשים שמביאים את קרבן אמם כן זוכים לכפרה מהעולה, מה שהיה שולל את התקדים למקרה שבמשנה. /episode/index/show/hadran-he/id/38275180

זבחים ד - כ"ה באלול, 18 בספטמבר 09/18/2025

זבחים ג - כ"ד באלול, 17 בספטמבר 09/17/2025

זבחים ב - כ"ג באלול, 16 בספטמבר 09/16/2025

זבחים ב - כ"ג באלול, 16 בספטמבר מסכת זבחים מוקדש ע"י אסתר קריימר לע"נ אביה מני גרוס. הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ אמה, יוכבד בת צבי ושרה. אם אדם לוקח בהמה שמיועדת לקרבן מסויים ושוחט אותה בכוונה שיוקרב לקרבן אחר (שלא לשמה), הקרבן אינו נפסל, ויש להקריבו לפי ייעודה המקורית, אך הוא אינו נחשב כמקיים את חובת בעל הקרבן. ישנם חריגים לכלל זה – מצבים שבהם שחיטה בכוונה לקרבן אחר פוסלת את הקרבן לגמרי. קיימות ארבע דעות שונות לגבי החריגים: תנא קמא – קרבן חטאת וקרבן פסח בזמן שבו הקרבן אמור להיות מוקרב (ביום י״ד בניסן אחר הצהריים או אולי אף בבוקר). רבי אליעזר – מוסיף גם קרבן אשם, משום שהוא דומה לקרבן חטאת. יוסי בן חוני – מוסיף שכל קרבן שנשחט בכוונה שלא לשמה שיוקרב כחטאת או כקרבן פסח (בי״ד בניסן) – נפסל. שמעון אחי עזריה – סובר שקרבן שנשחט בכוונה שיוקרב לקרבן גבוה יותר מהקרבן המקורי – כשר, אך אם הכוונה הייתה לקרבן נמוך יותר – הקרבן נפסל. המשנה מביאה דוגמאות לקרבנות גבוהים ונמוכים. הגמרא שואלת: מדוע המשנה משתמשת במילה "אלא" ולא "ו" במשפט "אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה?" התשובה היא, שאף על פי שהקרבן אינו מקיים את חובת הבעלים, הקדושה והכוונה המקורית עדיין קיימות, ויש לבצע את שאר עבודות הקרבן לשם הקרבן שיועד לו מלכתחילה. הדבר תואם את דברי רבא, ושתי סיבות מובאות להסביר את ההלכה – אחת מפסוק ואחת מטעם הגיוני. אם הקרבן נשחט ללא כוונה מסוימת – האם זה נחשב שלא לשמה" או לא? רבא מסיק מהמשנה שזה נחשב כאילו נעשה בכוונה. אך הוא מציין שזה סותר את דיני לשמה בגט, מסמך גירושין, שדורש שהגט ייכתב במיוחד עבור האישה המתגרשת. מדוע הדין שונה בכל אחד מהמקרים? לאחר מענה לשאלה זו, הגמרא מחפשת את המקור לסתירה של רבא – ראשית, שקרבן שנשחט ללא כוונה מסוימת הוא כשר, ושנית, שגט ללא לשמה אינו כשר. /episode/index/show/hadran-he/id/38234720

הוריות יד -סיום מסכת הוריות - כ"ב באלול, 15 בספטמבר 09/15/2025

הוריות יד -סיום מסכת הוריות - כ"ב באלול, 15 בספטמבר ברייתא מפרטת את הכללים להבעת כבוד לנשיא, לאב בית דין ולחכם – כאשר כל אחד מהם זוכה לכבוד באופן שונה. הבחנה זו נקבעה על ידי רבן שמעון בן גמליאל (הנשיא) ביום שבו רבי נתן (אב בית דין) ורבי מאיר (החכם) לא היו בבית המדרש. מתוך תחושת פגיעה, הם זממו להדיח את רבן שמעון מתפקידו. אך תוכניתם נשמעה במקרה על ידי רבי יעקב בן קרשי והוא עזר לרבן שמעון בן גמליאל להכשילם. כאשר גילה רבן שמעון את המזימה, הוא גירש אותם מבית המדרש. בתגובה, הם החלו לשלוח שאלות קשות לבית המדרש. כאשר התלמידים שבתוך בית המדרש לא הצליחו להשיב, הם שלחו את התשובות הנכונות מבחוץ. לבסוף, רבי יוסי התערב וטען שאין זה מתקבל על הדעת שהתורה תישאר מחוץ לבית המדרש בעוד שהתלמידים יושבים בתוכו. רבן שמעון הסכים להחזירם – אך קבע קנס: התורה שהם ילמדו לא תיוחס להם בשמם. כך נמסרו דברי רבי מאיר בשם "אחרים" ודברי רבי נתן בשם "יש אומרים". מאוחר יותר, שניהם חלמו שעליהם להתפייס עם רבן שמעון. רק רבי נתן פעל לפי החלום, אך רבן שמעון בן גמליאל לא היה נכון באמת להתפייס. דור לאחר מכן, רבי יהודה הנשיא לימד את בנו, רבי שמעון, דבר תורה של רבי מאיר, אך ייחס אותו ל"אחרים". כששאל אותו בנו מדוע אינו מזכיר את שמו של רבי מאיר, השיב רבי יהודה שהיו חכמים שניסו לפגוע בכבוד משפחתם. רבי שמעון השיב שהם כבר מתו, ואף לא הצליחו במזימתם. רבי יהודה התרצה והסכים לייחס את הדברים לרבי מאיר – אך בעקיפין, באומרו: משום רבי מאיר אמרו:" רבן שמעון בן גמליאל וחכמים נוספים גם דנו בשאלה רחבה יותר: האם עדיף להיות סיני – מי שבקיא בהרבה תורה, או עוקר הרים – מי שיש לו כישורי ניתוח חזקים ויכולת "לעקור הרים." רב יוסף היה סיני, ורבה היה עוקר הרים. אף על פי שחכמי ארץ ישראל המליצו על רב יוסף לראשות הישיבה, הוא בענווה העביר את התפקיד לרבה. רבה עמד בראש הישיבה במשך 22 שנה, ורק לאחר מותו קיבל רב יוסף את התפקיד. במשך כהונתו של רבה, נמנע רב יוסף מלקבל כבוד מתוך הערכה לרבה. במקרה אחר, אביי, רבא, רבי זירא ורבה בר מתנה למדו יחד והיו זקוקים למנהיג. אביי נבחר, שכן דבריו לא הופרכו, בניגוד לאחרים. הגמרא מסיימת בשאלה: מי היה גדול יותר – רבי זירא או רבה בר רב מתנה? לכל אחד מהם היו מעלות ייחודיות, והעניין נותר בלתי מוכרע – תיקו. /episode/index/show/hadran-he/id/38230070

הקדמה למסכת זבחים עם ד"ר איילת הופמן ליבזון 09/15/2025

הוריות יג -כ"א באלול, 14 בספטמבר 09/14/2025

הוריות יב - שבת כ' באלול, 13 בספטמבר 09/12/2025

הוריות יב - שבת כ' באלול, 13 בספטמבר איך ייתכן שיהואחז נמשח בשמן המשחה אם יאשיהו גנז את שמן המשחה? מה עוד גנז יאשיהו, ומדוע? המלך והכהן הגדול נמשחים בדרכים שונות — כיצד מתבצע כל אחד מהם? מלכים נמשחים ליד מעיין כסימן טוב לכך שמלכותם תימשך לאורך זמן. הגמרא נכנסת לדיון רחב יותר על נוהגים שונים שאנשים נוקטים כדי לחפש סימנים — האם יחיו בשנה הקרובה, יצליחו בעסק, יחזרו בשלום מנסיעה, וכדומה. ישנם חכמים שמזהירים מפני הסתמכות על סימנים כאלה. אך אביי אומר שכיוון שאנו רואים שסימנים אכן משמעותיים, ראוי לאכול מאכלים סמליים בראש השנה — כמו דלעת, סלק, תמרים ואחרים — משום שהם גדלים במהירות, וזהו סימן טוב לשנה הקרובה. רבי מאיר חולק על המשנה, וסבור שאפילו כהן גדול שנכנס לתפקידו על ידי לבישת בגדי הכהן הגדול (ולא על ידי משיחה) חייב להביא פר אם חטא. מה מקורו של דין זה? עולה קושיה, שכן המשך המשנה נראה שתואם את עמדתו של רבי מאיר. האם ייתכן שהמשנה מחולקת — חלקה לפי רבי מאיר וחלקה לא? ואם לא, כיצד ניתן ליישב את המשנה? שלוש תשובות שונות ניתנות לשאלה זו. המשנה מלמדת שישנן חמש מצוות שנצטווה בהן הכהן הגדול, והן חלות גם על המשוח מלחמה, הכהן המדבר אל העם לפני יציאתם למלחמה. ברייתא מביאה את המקור לכך. רבא שאל את רב נחמן האם כהן גדול שנעשה מצורע רשאי לשאת אלמנה. רב נחמן לא ידע את התשובה. רב פפא שאל את אותה שאלה, ורב הונא בר רב נחמן השיב לו. המשנה דנה בהבדלים בין כהן גדול לכהן רגיל בדיני אבלות, במיוחד בשאלה האם מותר להם לעבוד בבית המקדש כשהם במצב של אונן (התקופה שבין פטירת קרוב לקבורה), ובאופן קריעת הבגד. הכהן הגדול קורע את בגדו מלמטה, והכהן הרגיל מלמעלה. רב ושמואל חלוקים בפירוש המונחים "למטה" ו"למעלה" בהקשר זה. המשנה פוסקת שמעשה שנעשה בתדירות גבוהה קודם למעשה שנעשה בתדירות נמוכה. בנוסף, אם מצווה אחת מקודשת יותר מחברתה — היא קודמת. מהיכן נלמדים עקרונות אלו? /episode/index/show/hadran-he/id/38175115

הוריות יא - י"ט באלול, 12 בספטמבר 09/12/2025

הוריות יא - י"ט באלול, 12 בספטמבר ברייתא מסבירה שהמילים "מעם הארץ" המוזכרות בפרשת חטאת היחיד באות להוציא את המלך ואת הכהן הגדול. הברייתא מקשה על הדרשה הזו, שכן המלך והכהן הגדול כבר מוצאים במפורש מן הפסוקים. היא מסיקה שהפטור המוזכר בברייתא לגבי הכהן הגדול מתייחס למקרה שבו עבר עבירה בשגגה (שגגת מעשה), אך לא על סמך הוראה שגויה (העלם דבר). הפטור למלך חל כאשר חטא לפני שנתמנה למלוכה. עם זאת, פירוש זה מתאים רק לדעת רבי שמעון, שכן לדעת חכמים, במקרה כזה המלך חייב להביא חטאת יחיד. כדי ליישב זאת עם עמדת החכמים, רב זביד בשם רבא מציע תרחיש שבו המלך אכל חצי כזית חֵלב לפני שהתמנה למלך, ולאחר מכן אכל עוד חצי כזית. במקרה כזה, הוא לא יהיה חייב להביא חטאת יחיד. רבא שאל את רב נחמן: אם אדם אכל חצי כזית לפני שהתמנה למלך, ואז נעשה מלך, ולאחר מכן חדל להיות מלך ואכל עוד חצי זית — האם שני החצאים יצטרפו לחייבו בחטאת יחיד? הם מנסים להשיב על השאלה באמצעות השוואה למקרה מקביל של יהודי שהפסיק לשמור מצוות, משומד, אך ההשוואה נדחית בסופו של דבר. רבי זירא שאל את רב ששת, לפי דעת רבי שמעון: אם אדם אכל משהו שהסטטוס שלה היה בספק (האם חֵלב או שומן), ורק לאחר שהתמנה למלך התברר לו הסטטוס היה בספק, האם יביא אשם תלוי? הנחת השאלה היא שמכיון שסוג הקרבן אינו משתנה עם שינוי מעמדו של האדם מאדם רגיל למלך, אולי יתחייב בקרבן. השאלה נותרת ללא פתרון. ברייתא מביאה שתי דרשות שונות שמלמדות כי משומד אינו מביא חטאת יחיד. נבחנת הנפקא מינה בין שתי הדרשות. יש מחלוקת אילו עבירות מגדירות אדם כמשומד. ברייתא מסבירה שכאשר התורה מדברת על נשיא, הכוונה היא למלך, שכן אין מעליו אלא הקב"ה. רבי יהודה הנשיא, המכונה "רבי", שאל את רבי חייא האם הוא חייב להביא את הקרבן הייחודי לנשיא. רבי חייא השיב שלרבי יש מקביל בבבל, ראש הגולה, ולכן אינו נחשב למי שאין מעליו אלא הקב"ה. עולה קושיה, שכן גם מלכי יהודה וישראל היו מביאים את הקרבן, אך מוסבר שרבי היה כפוף לראש הגולה, משא"כ עם מלכי יהודה ומלכי ישראל. רב ספרא מביא גרסה שונה של הדיון בין רבי לרבי חייא. הכהן הגדול שמביא קרבן ייחודי הוא דווקא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, השמן המיוחד שהוכן על ידי משה. המשנה מפרטת את ההבדלים ההלכתיים בין כהן גדול שנמשח לבין כהן גדול שהחל בתפקידו על ידי לבישת הבגדים המיוחדים. היא גם מבחינה בין כהן גדול המכהן בפועל לבין כהן גדול שחדל לכהן. ברייתא מביאה מחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסי בשאלה האם שמן המשחה הוכן בדרך ניסית. רבי יהודה, הסבור שהוכן בדרך ניסית, תומך בדבריו בכך שמביא מספר ניסים הקשורים לשמן המשחה, וטוען שאין זה מפתיע שגם הכנתו הייתה ניסית. אם מלך יורש את המלוכה מאביו, הוא אינו נמשח — אך הכהן הגדול כן. רק מלכים מבית דוד נמשחו. עולות קושיות על תיאוריה זו: שלמה נמשח אף שאביו היה מלך, וגם יהוא, מלך ישראל, נמשח. הדבר מתורץ בכך שיהוא נמשח בשמן אפרסמון ולא בשמן המשחה, ובמקרה של שלמה הייתה אי-בהירות לגבי זהות היורש. יהואחז, שאביו היה גם כן מלך, נמשח משום שנעשה מלך במקום אחיו יהויקים, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים. האם באמת היה מבוגר ממנו בשנתיים? הגמרא מעיינת בפסוקים השונים כדי להבין את סדר הגילאים בין האחים. /episode/index/show/hadran-he/id/38175045

הוריות י - י"ח באלול, 11 בספטמבר 09/11/2025

הוריות ט - י"ז באלול, 10 בספטמבר 09/10/2025

הוריות ט - י"ז באלול, 10 בספטמבר ישנן מספר דעות שונות בנוגע לשאלה האם מלך וכהן גדול חייבים להביא קורבן עולה ויורד. רבי יוסי הגלילי סובר ששניהם פטורים, משום שלעולם אינם נעשים עניים. לעומתו, רבי עקיבא מחייב את המלך בכל המקרים פרט להעלמת עדות, שכן המלך אינו רשאי להעיד. הוא פוטר את הכהן הגדול לחלוטין, על סמך דרשה הנלמדת מקורבן המנחה הייחודי של הכהן הגדול (מנחת חביתין). רבינא מעלה שאלה לגבי מלך שלקה בצרעת ואינו נחשב עוד למלך: האם במקרה כזה יהיה חייב להביא קורבן עולה ויורד? המשנה מסכמת אילו קורבנות מביאים אנשים שונים—הכהן הגדול, המלך, אדם רגיל ובית הדין—גם עבור חטאות רגילות וגם עבור חטאות של עבודה זרה. היא מפרטת גם מי חייב באשם תלוי, אשם ודאי, וקורבן עולה ויורד. כאן מופיעות שתי דעות נוספות לגבי קורבן עולה ויורד. רבי שמעון סובר שהמלך חייב בכל המקרים פרט לעדות, ואילו הכהן הגדול חייב בכל המקרים פרט לטומאה במקדש. רבי אליעזר סובר שהמלך חייב, אך במקום קורבן עולה ויורד הוא מביא שעיר. נשנית ברייתא שמרחיבה את עמדתו של רבי שמעון. אף על פי שיש בה סתירה פנימית, היא נפתרת. חזקיה מסביר את יסוד עמדתו של רבי שמעון לפטור את הכהן הגדול מקורבן על טומאה במקדש: הכהן הגדול מביא קורבן ייחודי ביום הכיפורים ואינו מתכפר באמצעות הקורבן הציבורי שמכפר על שאר העם. הדבר מבדיל אותו ומוציא אותו מהפסוק העוסק בעונש על כניסה למקדש בטומאה. לבסוף, מתקיים דיון על עמדתו של רבי אליעזר—האם חיובו של המלך להביא שעיר נוגע רק לטומאה במקדש או לכל העבירות שבדרך כלל מחייבות קורבן עולה ויורד. /episode/index/show/hadran-he/id/38132035

הוריות ח - ט"ז באלול, 9 בספטמבר 09/09/2025

הוריות ז - ט"ו באלול, 8 בספטמבר 09/08/2025

הוריות ז - ט"ו באלול, 8 בספטמבר כהן גדול חייב להביא פר מיוחד רק אם הוציא הוראה שגויה בשגגה ולאחר מכן פעל על פי אותה הוראה. בברייתא, הדבר נלמד מהמילים בפסוק "לאשמת העם", שמשוות את מעשיו למעשי הציבור, כלומר כאשר הם מביאים קרבן פר העלם דבר של ציבור. הדרשה נצרכת משום שניתן היה לחשוב שניתן ללמוד זאת ישירות מפר העלם דבר של ציבור בבנין אב, שכן הכהן הגדול דומה לו בכמה מובנים. אולם, מאחר שניתן גם להשוות את הכהן הגדול לנשיא, המלך, שמביא קרבן אף ללא הוראה שגויה, ההשוואה אינה כה ברורה. הדרשה באה להבהיר את העניין. דרשה נוספת מובאת ללמד שאם הכהן הגדול הוציא הוראה שגויה אך העם פעל על פיה ולא הכהן הגדול עצמו – הוא לא חייב להביא הפר המיוחד שלו, שכן הקרבן בא על חטא שהכהן הגדול עצמו עשה. המשנה פוסקת שאם הכהן הגדול פוסק באותו זמן עם בית הדין אך בנושא אחר, והציבור הולך אחר בית הדין והכהן הגדול פועל לפי פסיקתו – הוא מביא קרבן שלו. אך אם פסק יחד עם בית הדין באותו נושא ופעל יחד עם הציבור – הוא מתכפר בפר הציבורי, ולא בפר המיוחד לכהן הגדול. בברייתא מנסים ללמוד את המקרה השני מהשוואה לנשיא, אך הדבר נדחה, שכן הנשיא נכלל בקרבן הציבורי ביום הכיפורים, בעוד הכהן הגדול מתכפר בקרבן ייחודי משלו ביום הכיפורים. בסופו של דבר, הדבר נלמד מהפסוק "על חטאתו אשר חטא" בויקרא ד:ג. רבא ואביי נחלקים האם המקרה הראשון הוא כאשר הכהן הגדול ובית הדין פסקו באותו מקום או במקומות שונים. הגמרא מציעה אפשרויות שונות למקרה שבו פסקו על שני דברים שונים. חלק מהמקרים ברורים, אך יש ספק לגבי אחרים. המשנה מסבירה שקרבן הכהן הגדול דומה גם לקרבן פר העלם דבר של ציבור בכך שחייבים להיות שני שלבים: טעות שהובילה להוראה שגויה, ולאחר מכן פעולה שנעשתה בשגגה בעקבות ההוראה. כך גם לגבי עבודה זרה – כדי להתחייב, חייבת להיות הוראה שגויה ולאחריה פעולה. ברייתא לומדת זאת מגזירה שווה של המילים "מעיני". כאשר המשנה אומרת שדין זה נכון גם לגבי עבודה זרה, היא אינה אומרת "וכן לכהן גדול" כפי שנאמר במשפט הקודם. בתחילה הגמרא מבינה שהמשנה סוברת כרבי, שהכהן הגדול מביא קרבן על עבודה זרה גם על פעולה בשגגה בלבד, ללא הוראה שגויה. אך הבנה זו נדחית, שכן ניתן להסביר שהמשנה משווה גם את המקרה הזה לכהן הגדול. /episode/index/show/hadran-he/id/38124325

הוריות ו - י"ד באלול, 7 בספטמבר 09/07/2025

הוריות ו - י"ד באלול, 7 בספטמבר הגמרא מביאה ברייתא שמקשה על שיטתו של רבי מאיר. הברייתא מזכירה שני קורבנות חטאת מסוימים שבשרם אינו נאכל – קורבן המילואים של הלויים והקורבנות שהובאו בזמן עזרא על ידי השבים לציון. הקורבן האחרון כלל שנים-עשר פרים ושנים-עשר שעירים. הגמרא מניחה שמדובר בקורבן חטאת ציבורי על עבודה זרה שעשו העם בתקופת צדקיהו. מספר הקורבנות תואם לדעת רבי יהודה שכל שבט מביא פר ושעיר, ולדעת רבי שמעון שגם השבטים וגם בית הדין מביאים (במקרה של חטא אחד-עשר שבטים), אך אינו תואם לדעת רבי מאיר, שלפיה רק בית הדין מביא את הקורבן, ולכן היה צריך להיות רק פר אחד ושעיר אחד. הקושיה נפתרת בהצעה שהם חטאו בשנים-עשר מקרים נפרדים. שתי קושיות נוספות מועלות על הברייתא: האחת – אם האנשים ההם כבר מתו, כיצד ניתן להביא קורבן חטאת, הרי בהמה שנועדה לקורבן חטאת ובעליה מתו, הרי היא ננעלת למיתה, שכן אין אפשרות להקריבה. רב פפא מציע שהדין הזה חל רק על קורבן יחיד, ולא על קורבן ציבור. מובאות שלוש ראיות אפשריות לשיטתו, אך כולן נדחות, וגם תשובתו נדחית. הגמרא מסיקה שהאנשים עדיין היו בחיים, ומוכיחה זאת מפסוק בעזרא ג:יב. השאלה השנייה – האם לא חטאו בזדון, ובמקרה כזה אין אפשרות להביא קורבן? התשובה היא שמדובר בהוראת שעה, נסיבות מיוחדות שבהן הדבר הותר. תשובה זו יכולה גם ליישב את הקושיות הקודמות. ברייתא מלמדת שאם אחד מאנשי הציבור מת, פר העלם דבר של ציבור עדיין מובא, אך אם אחד מהדיינים שפסקו את ההוראה מת, פטורים מהבאת הקורבן.מי הוא התנא של הברייתא הזו? רב חסדא מייחס אותה לרבי מאיר, בעוד שרב יוסף תוהה מדוע לא ניתן לייחס אותה גם לרבי שמעון. אביי חולק על הצעתו של רב יוסף, ונערכת ביניהם דיון הלוך ושוב. בסופו של דבר, הגמרא פוסקת כמותו של אביי, על סמך מקור אחר. באילו מקרים כהן גדול מביא פר לחטאת? /episode/index/show/hadran-he/id/38116305

הוריות ה - שבת י"ג באלול, 6 בספטמבר 09/05/2025

הוריות ד - י"ב באלול, 5 בספטמבר 09/05/2025

הוריות ד - י"ב באלול, 5 בספטמבר הלימוד השבוע מוקדש ע"י מדינה קורן, לע"נ אמה, רוזלי קצ’ן, שושנה רייזל בת אברהם יהושע וביילה טויבע ז״ל, ביום השנה ה־25 לפטירתה. "היא הותירה אחריה מורשת עמוקה למשפחתה ולרבים מחבריה המסורים, אשר ממשיכים ללמוד ממנה עד היום. יהי זכרה ברוך." הדף היום מוקדש ע"י אילה גינת לע"נ ברק בן ליפא ושולמית. הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן, לע"נ אמו של דוד, אתל פטגורסקי גפן, ביום השנה ה־21 לפטירתה. "היא הייתה מסורה למשפחתה ולקהילה היהודית, והתנדבה בוועדות ובפרויקטים רבים של בית הכנסת והקהילה. שני בניה עלו לארץ ישראל, ובתה פועלת שנים רבות בשירות הקהילה היהודית בארצות הברית." אם בית הדין הבין שטעה בפסיקתו, אך אדם פרטי אינו מודע לכך ועובר עבירה על סמך הפסיקה המקורית – האם עליו להביא קרבן חטאת יחיד? בעוד שהמשנה מביאה שתי דעות, ברייתא מביאה ארבע: רבי מאיר מחייב את היחיד להביא קרבן חטאת, רבי שמעון פוטר, דעת רבי אלעזר וסומכוס היא שמדובר במקרה של ספק – אך רבי אלעזר מחייב באשם תלוי, בעוד סומכוס פוטר.רבי זירא ורבי יוסי בר אבין מביאים דוגמאות למקרים נוספים של ספק כדי להסביר את ההבדל בגישה בין רבי אלעזר לסומכוס – עד כמה מצופה מהיחיד לדעת שהדיינים חזרו בהם מטעותם?רבא מסביר שהמחלוקת במשנה בין בן עזאי לרבי עקיבא עוסקת במקרה שבו בית הדין הבין את טעותו ביום שבו האדם עדיין היה בעיר אך התכונן לצאת ממנה. כמו במחלוקת הקודמת, השאלה היא עד כמה מצופה מהאדם לדעת על שינוי ההחלטה של בית הדין בזמן שהוא עסוק בהכנות לנסיעתו.המשנה מלמדת שמקרה של קרבן פר העלם דבר של ציבור הוא רק כאשר פסיקת בית הדין השגויה עוקרת חלק ממצווה, ולא מצווה שלמה. ברייתא מביאה מקור אחד לכך, חזקיה מקור נוסף, ורב אשי מביא שלישי.רב יהודה אומר בשם שמואל שהפסיקה צריכה להתייחס לדבר שהצדוקים אינם מסכימים לו – כלומר, דבר שמקורו מדרבנן ואינו ניתן להבנה מקריאה פשוטה של פסוקי התורה. הסיבה לכך פשוטה – אם הדבר ברור מהתורה ובית הדין פוסק אחרת, והעם הולך אחריהם, אין זה נחשב לשוגג אלא קרוב למזיד. שלוש קושיות מובאות נגד דברי רב יהודה מהמשנה, אך כל אחת מהן נפתרת.רב יוסף שואל: אם בית הדין פוסק שאין איסור לחרוש בשבת – האם זה נחשב לעקירת מצווה שלמה או חלקית? הגמרא מנסה להשיב על כך מתוך מקרים במשנה, אך אינה מצליחה.רבי זירא שואל: אם בית הדין פוסק שאין שמירת שבת בשנת השמיטה – האם זה נחשב לעקירת מצווה שלמה או חלקית? רבינא מביא מקור מנביא שקר כדי להשיב שזה נחשב למצווה חלקית ויש חיוב להביא קרבן פר העלם דבר של ציבור.ישנם מספר מקרים שבהם יש בעיה עם הדיינים – בין אם מדובר בדיינים פסולים, או שהאב בית דין לא היה נוכח – שבהם אין חיוב לקרבן פר העלם דבר של ציבור, שכן המקרה נחשב קרוב למזיד. /episode/index/show/hadran-he/id/38098490

הוריות ג - י"א באלול, 4 בספטמבר 09/04/2025

הוריות ג - י"א באלול, 4 בספטמבר https://traffic.libsyn.com/hadran-he/HorayotHeb03.mp3 רב יהודה אמר בשם שמואל שהפטור הנזכר במשנה – לגבי יחיד שפעל לפי הוראת בית דין מוטעית – הוא לפי דעת רבי יהודה. אך החכמים חולקים עליו ומחייבים את האדם להביא קרבן חטאת. לעומת זאת, רב נחמן, גם הוא בשם שמואל, טוען שהמשנה תואמת את דעת רבי מאיר, וגם כאן החכמים חולקים. מחלוקת זו בין רבי מאיר לחכמים מקורה בברייתא, אך לא ברור אם הברייתא עוסקת דווקא בסוגיה זו. רב פפא מציע פירוש חלופי לברייתא, ולאחריו מובאות שלוש הצעות נוספות. רב אסי סובר שהרוב הנדרש לקרבן ציבור מתייחס דווקא לרוב היהודים היושבים בארץ ישראל, כפי שניתן ללמוד מפסוק במלכים א' (ח:סה). נשאלת שאלה: אם העם חטא כשהיו רוב, אך בזמן הבאת הקרבן כבר אינם רוב (למשל, כמה שחטאו מתו) – האם עדיין חייבים בקרבן? הגמרא מקשרת זאת למחלוקת בין רבי שמעון לחכמים לגבי מלך שחטא לפני שהומלך, ורק לאחר מכן נודע לו שחטא. החכמים סוברים שעליו להביא קרבן חטאת של יחיד, שכן החיוב נקבע בזמן החטא. רבי שמעון, לעומת זאת, טוען שעל החטא והידיעה שחטא בו להתרחש כשהוא באותו מעמד – ולכן המלך פטור לגמרי. הגמרא בוחנת האם עיקרון זה ניתן ליישום במקרה שבו העם חטא כמיעוט ולאחר מכן הפך לרוב. המסקנה היא שאין להשוות, שכן שיטת רבי שמעון מבוססת על כך שהחטא וההכרה בו צריכים להתרחש באותו זמן של חיוב – דבר שלא מתקיים במקרה זה. נשאלות סדרת שאלות לגבי האם ניתן לצרף שתי טעויות הוראה שונות כדי לחייב את הציבור בקרבן ציבור. אף אחת מהשאלות אינה נענית באופן מוחלט. רבי יונתן סובר שקרבן ציבור נדרש רק אם ההחלטה בבית הדין הייתה פה אחד. אך לאחר שלוש קושיות על עמדתו, האחרונה מביאה לדחייתה. כל הדיינים – ואף תלמידים שנכחו בדיון – נושאים באחריות להוראה. לכן, נהגו חכמים להזמין אחרים להשתתף בתהליך ההוראה, כדי לחלק את האחריות ולהוריד קצת מכובד האחריות שעל עצמם. אם בית הדין הבין שטעה בהוראתו, אך אדם פרטי אינו מודע לכך וחוטא לפי ההוראה המקורית – האם עליו להביא קרבן יחיד? רבי שמעון פוטר מקרבן, אך רבי אלעזר מחייב באשם תלוי מסום ספק. עם זאת, מחלוקתם היא רק במקרה שהאדם היה בעיר. אם היה מחוץ לעיר – כולם מסכימים שהוא פטור, שכן לא הייתה לו דרך לדעת על תיקון ההוראה. הדין של פר העלם דבר של ציבור נוהג בהוראה בפרטי דין של מצווה בתורה אך לא כאשר מורים לעקור דין תורה לגמרי. רב מסביר את שיטת רבי שמעון, והגמרא מקשה עליו מברייתא – אך מצליחה ליישב את הקושיה. /episode/index/show/hadran-he/id/38082150

הוריות ב - י' באלול, 3 בספטמבר 09/03/2025

הוריות ב - י' באלול, 3 בספטמבר הלימוד השבוע מוקדש על ידי הלן דנצ'ק לע"נ דודה פיל שנפטר ב־27 באוגוסט. "הוא היה מסוג הדודים שילדים בכל הגילאים נמשכו אליו. אינני היחידה שאומרת שהוא היה הדוד האהוב עליי. הוא חסר לנו מאוד." הדף היום מוקדש על ידי אודרי לבנט לכבוד דבורה דיקסון. "מזל טוב על יום הולדתך וברוכה הבאה לצוות של הדרן! אני נרגשת להתחיל איתך עוד שנת לימודים, חברתי היקרה." המשנה מלמדת שאם בית הדין פוסק הוראה מוטעית ואדם פרטי פועל על פיה, אין הוא חייב להביא קרבן חטאת. אולם הגמרא תסביר בהמשך שזו דעתו של רבי יהודה, אך חכמים חולקים עליו ומחייבים את האדם בקרבן. אם בית הדין פוסק הוראה מוטעית, ודיין או תלמיד שהגיע למדרגת "מורה הוראה" מבין שנפלה טעות אך בכל זאת פועל לפי הפסיקה, הוא חייב להביא קרבן חטאת. כאשר בית הדין פוסק הוראה מוטעית ורוב הציבור נוהג על פיה, קיימת חובה להביא קרבן מיוחד הנקרא "פר העלם דבר של ציבור." שמואל ורב דימי חלוקים בנוגע לנוסח שבו על בית הדין להשתמש כדי שהפסיקה תיחשב כ"הוראה מוטעית של בית הדין". מובאות שלוש ראיות התומכות בעמדתו של רב דימי. בגרסה שנייה של המחלוקת, הם מחליפים עמדות, והראיות מוצגות כקושיות על רב דימי. המשנה מתארת את פעולתו של היחיד הפטור כאשר חטא בעקבות הוראה מוטעית של בית הדין במילים "שוגג על פיהם." בשתי גרסאות שונות של הסברו של רבא למונח זה, מדובר או בשני מקרים נפרדים או במקרה אחד. אם מדובר בשניים, הדבר כולל פטור גם במקרה נוסף – כאשר בית הדין פסק בטעות שחלב אסור מותר, והאדם התכוון לאכול חלב מותר אך בטעות אכל את החלב שבית הדין התיר. אף על פי שלרבא הייתה תשובה לשאלה זו (חיוב או פטור, בהתאם לגרסאות השונות), רמי בר חמא שאל את אותה שאלה ולא ידע את התשובה. שוב, בשתי גרסאות שונות, רבא עונה על השאלה באמצעות הסבר המונח במשנה, אך רמי בר חמא דוחה את תשובתו בטענה שהמונח עמום. המשנה מונה דרכים שונות שבהן אדם פרטי או דיין/תלמיד יכולים לפעול לפי פסיקת בית הדין. מה משמעות הסדר בכל אחד מהמקרים? כיצד מוגדר "מורה הוראה" ומדוע היה צורך להוסיף קטגוריה זו בנוסף לדיין? הגמרא מביאה שתי ברייתות: אחת שמסבירה את המקור לדעתו של רבי יהודה במשנה, הפוטר אדם שפועל לפי פסיקת בית הדין, והשנייה שמבארת את המקור לדעת החכמים המחייבים אותו. הברייתא השנייה קשה להבנה, והגמרא מיישבת את משמעותה ומראה כיצד היא משקפת את עמדת החכמים. /episode/index/show/hadran-he/id/38068580

עבודה זרה עו - סיום מסכת עבודה זרה - ט' באלול, 2 בספטמבר 09/02/2025

הקדמה למסכת הוריות עם ד"ר איילת הופמן ליבזון 09/01/2025

עבודה זרה עה - ח' באלול, 1 בספטמבר 09/01/2025

עבודה זרה עה - ח' באלול, 1 בספטמבר הדף היום מוקדש ע"י ליסה אלון לכבוד החברותא הנאמנה, רונדה מיי, "יתן ה' שנזכה לשנים רבות נוספות של לימוד נהדר יחד." הדף היום מוקדש ע"י רחל אלכסנדר לוי לע"נ ג'ק שוסטר. יהי זכרו ברוך. הדף היום מוקדש ע"י אדם דיקר לכבוד קרולין הוכשטדטר דיקר ביום הולדתה. יש מחלוקת בין רב ושמואל לגבי תהליך ההכשרה הנקרא ניגוב. לפי גרסה אחת של המחלוקת, רב דורש שימוש באפר פעם אחת במהלך התהליך, ואילו שמואל דורש שימוש באפר פעמיים. לפי גרסה אחרת, אין ביניהם מחלוקת ממשית—רב לא הזכיר את השלב האחרון של שטיפה במים, שכן מטרתו היחידה היא להסיר את האפר. שמואל, לעומת זאת, מזכיר את השטיפה כחלק מהתהליך. כיצד מכשירים רשתות קלועות בגת? רבי אבהו לומד מדיני טהרת הרשתות שהן צריכות ניגוב. אם הרשתות עשויות מקנים, שהן סופגות יותר, יש להניחן ללא שימוש במשך שנים-עשר חודשים—או לפי רבן שמעון בן גמליאל, עד עונת עשיית היין הבאה. מה ההבדל המעשי בין שתי הדעות? רבי יוסי מציע חלופה להמתנה של שנה: לשפוך עליהן מים רותחים. רבן שמעון בן גמליאל מצטט את רבי יוסי, המאפשר להניח את הרשתות תחת מים זורמים למשך עונה. מהי עונה? יש המגדירים אותה כיום או לילה, ויש האומרים שהיא נמשכת שתים-עשרה שעות. רב שמואל בר יצחק מסביר ששתי ההגדרות למעשה מתכוונות לאותו דבר. כיצד? המסננת והסלים המשמשים בגת מוכשרים בדרכים שונות, בהתאם לחומר שממנו הם עשויים, שכן רמת הספיגה משתנה. אם אשכולות ענבים מונחות בגת ויושבות בתוך מיץ מהענבים, האם הן נחשבות ליחידה אחת לעניין טומאה? יש לכך השלכה מעשית: אם עם הארץ—מי שאינו נאמן על דיני טהרה—נוגע באשכול אחד, האם כל שאר האשכולות שסביבו נטמאים גם הם? אם אדם קונה כלים מאינו יהודי, כיצד יש להכשירם? השיטה תלויה באופן השימוש בכלי: אם השתמשו בו למאכלים קרים—יש לשוטפו במים; אם השתמשו בו במים חמים—יש להגעילו במים חמים; ואם באש ישירה—יש ללבן אותו באש. סכין יש ללטש. כל הכלים הללו גם דורשים טבילה במקווה. דין טבילת כלים נלמד משני ביטויים שונים בפסוק במדבר לא:כג, לאחר מלחמת מדיין. מדוע יש צורך בשני הביטויים? רב נחמן מסביר שגם כלים חדשים שנקנו מאינו יהודי דורשים טבילה, שכן כלים ישנים שהוכשרו נחשבים כחדשים. כלים שנשאלו מאינו יהודי אינם דורשים טבילה, אך עולה שאלה לגבי כלי שניתן ליהודי כמשכוןן. כלי מתכת וזכוכית דורשים טבילה, אך כלי חרס אינם דורשים. אם כלי החרס מצופה בעופרת, האם דינו כחרס או כמתכת? אם השתמשו בכלים מבלי להכשירם, האם האוכל שהוכן בהם אסור? התשובה תלויה בזמן שעבר מאז השימוש האחרון בכלי (בן יומו או לא בן יומו), וכן בשאלה האם נותן טעם לפגם מותר או אסור. /episode/index/show/hadran-he/id/38042170

עבודה זרה עד - ז' באלול, 31 באוגוסט 08/31/2025

עבודה זרה עד - ז' באלול, 31 באוגוסט הלימוד השבוע מוקדש ע"י קרולין הוכשטדטר, אדם דיקר והמשפחה לע"נ פרד הוכשטדטר, אפרים בן קילה וברוך ולכבוד פדיון הבן היום של הנכד הצבר הראשון, זכריה עמי. הדף היום מוקדש ע"י רחל חפץ לע"נ בעלה, לני חפץ, אריה לייב בן יהודה. "נלקח מוקדם מדי. אבל אני מודה להקב"ה על הזמן שזכינו בחיוך שלו, ברוחב הלב, בחוש ההומור ובאהבה שלו. יהי זכרו ברוך." הדף היום מוקדש ע"י אמה רינברג לרפואת בנה יוסף יצחק ניסן בן נחמה לאה אסתר. המשנה מונה דברים שונים שאסורים בהנאה והם אוסרים במשהו בתערובת (אינם בטלים). הגמרא שואלת ומבארת מדוע יש עוד דברים שאינם נכללים ברשימת המשנה כגון פירות ערלה וכלאי הכרם. אם יין נסך נופל לתוך בור, כל כמות היין נאסרת. עם זאת, רבי שמעון בן גמליאל פסק שניתן למכור את התערובת, בתנאי שמחיר היין יופחת בהתאם לערך של יין הנסך המעורב בו. יש מחלוקת בין האמוראים האם פוסקים כרבי שמעון בן גמליאל בכל המקרים, או רק במצבים מסוימים—כגון כאשר חבית של יין נסך מתערבת עם חבית של יין מותר, אך לא במקרה שבו כמות קטנה של יין אסור מתערבת בכד או בחבית של יין מותר. לגבי הכשרת גת ששימש או הוכן על ידי אינו יהודי, תהליך ההכשרה תלוי בחומר שממנו עשויה הגת, וכן בשאלה האם היא הייתה מצופה בזפת. /episode/index/show/hadran-he/id/38033035

עבודה זרה עג - שבת ו' באלול, 30 באוגוסט 08/29/2025

עבודה זרה עג - שבת ו' באלול, 30 באוגוסט המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם. רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור. רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין. מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת? רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו. /episode/index/show/hadran-he/id/38017690

עבודה זרה עב - ה' באלול, 29 באוגוסט 08/29/2025

עבודה זרה עא - ד' באלול, 28 באוגוסט 08/28/2025

עבודה זרה עא - ד' באלול, 28 באוגוסט הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן לע"נ אחיה של מיצי, ד"ר דניס לוק, ביום השנה לפטירתו. "הוא היה בעל אוהב, אב, דוד וסבא, רופא מסור; ואהב ללמוד תורה." הדף היום מוקדש ע"י רחל בייפסקי ומיכאל פרנקוס לבכוד לידת בתם אביטל תמימה, שנולדה י"ב באב. "היא כבר מקשיבה לפודקאסט של הרבנית מישל במהלך ההנקות! שתגדל לאהוב ללמוד." אם צי מגיע לעיר בזמן שלום, כל חביות היין הפתוחות אסורות, מחשש ששתו מהן. אולם, אם מדובר בזמן מלחמה, אין להם פנאי לשתות, ולכן מניחים שלא ניסכו את היין לעבודה זרה. מקור סותר טוען שגם בזמן מצור, מניחים שנשות הקהילה נאנסו. רב מרי מיישב את הסתירה על ידי הבחנה בין סוגיית האונס לבין שתיית היין. המשנה מסבירה כיצד פועל יהודי שמקבל שכרו ביין מאינו יהודי יכול לבקש תשלום בכסף באופן שלא יפר את איסור ההנאה מיין נסך. האם אינו יהודי יכול לשלם מס למלך ביין בשם יהודי, או שמא הדבר אסור משום שהיהודי נהנה מיין נסך? המשנה פוסקת שאם יהודי מוכר יין לאינו יהודי, עליו לקבוע תחילה את המחיר ורק לאחר מכן לשפוך את היין לתוך הכד כדי למסור לי. אחרת, היין ייחשב לרשות האינו יהודי לפני שהמכירה הושלמה, והיהודי ייהנה מיין נסך. אמימר ורב אשי נחלקו בשאלה האם משיכה יוצרת קניין אצל אינו יהודי. רב אשי, שפוסק שלא, מביא ראיה מדברי רב שהורה למוכרי היין לוודא שקיבלו תשלום קודם למדידת היין. אולם הגמרא מציעה דרך אחרת להבין מדוע רב הקפיד על כך. קושיה מובאת על דברי אמימר, ושתי קושיות על דברי רב אשי, אחת מהמשנה שלנו – אך כולן נפתרות. /episode/index/show/hadran-he/id/37994295

עבודה זרה ע - ג' באלול, 27 באוגוסט 08/27/2025

עבודה זרה סט - ב' באלול, 26 באוגוסט 08/26/2025

עבודה זרה סט - ב' באלול, 26 באוגוסט הלימוד השבוע מוקדש ע"י דניאל וג'ייסון פרידמן לכבוד אנאבל פרידמן, לרגל סיום מסכת ראש השנה עם הגעתה לגיל בת מצווה — הישג מרגש ומעורר השראה. ובהוקרה לרבנית מישל, על היותה מקור השראה המאפשרת לדורות של נשים, במשפחתנו וברחבי העולם, להתחבר לעומק ולעוצמה של לימוד התלמוד. הדף היום מוקדש על ידי נשות הדרן של לונג איילנד לעילוי נשמת מאיר סנדרס ז"ל, אביה האהוב של חברתנו טינה לם. יהי רצון שהתורה הנלמדת היום על ידי כולנו תהיה לזכות נשמתו, ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים. מה הדין במקרה שעכבר נפל לתוך חומץ? האם העכבר בטל, ואם כן – באיזה יחס? המשנה מביאה שלושה מקרים שונים שבהם יהודי ואינו יהודי נמצאים יחד, והיהודי משאיר יין במקום שבו האינו יהודי יכול לפתוח את הבקבוק ולהקריבו כנסך, ובכך לאסור את היין. בכל אחד מהמקרים, המשנה מבהירה האם יש חשש שהאינו יהודיי ניסך את היין. הדבר תלוי בשאלה האם היהודי אמר שהוא יוצא לזמן מה, או האם הוא נחשב כמפקח. הגמרא מגדירה פיקוח כמצב שבו היהודי יכול לחזור בכל רגע, גם אם אינו נוכח פיזית. השאלה כמה זמן צריך לעבור כדי לאסור את היין (במקרה שבו היהודי יוצא לזמן מה) היא נושא למחלוקת בין החכמים לבין רבן שמעון בן גמליאל. לדעת החכמים – די בזמן שיאפשר לנוכרי לנקוב את הפקק, לאטום אותו מחדש, ולתת לו להתייבש. לדעת רבן שמעון בן גמליאל – הזמן הנדרש הוא זה שיאפשר לשבור את הפקק, ליצור חדש, ולתת לו להתייבש. מקרה רביעי עוסק באינו יהודי הסועד בביתו של יהודי, כאשר היין מונח על השולחן או על שולחן צדדי. אם היהודי יוצא מן החדר, יש חשש שהאינו יהודיי ייגע ביין שעל השולחן, אך לא בזה שעל השולחן הצדדי – אלא אם כן היהודי ביקש ממנו להכין (למזוג) את היין. אם הבקבוק אטום, ועבר זמן מספק שבו הנוכרי יכול היה לשבור את הפקק, להכין חדש, והוא התייבש – היין נאסר. מדוע הוזכרו שלושת המקרים? מה ייחודי בכל אחד מהם, ומדוע היה צורך להביא את כולם? רבי יוחנן מצמצם את תחום המחלוקת בין החכמים לבין רבן שמעון בן גמליאל לפקק העשוי מסיד, ולא לפקק העשוי מטיט. אם האינו יהודי היה מנקב פקק מטיט ואוטם אותו מחדש – הדבר היה ניכר לעין. קושיה מובאת על דברי רבי יוחנן מתוך ברייתא, אך היא נפתרת. רבא פוסק כרבן שמעון בן גמליאל, שכן המקרה האחרון במשנה מובא לפי דעתו בלבד, מבלי להזכיר את דעת החכמים. הסוגיה מסתיימת בשאלה מעשית: אם ההלכה היא כרבן שמעון בן גמליאל – שדרוש זמן ארוך יותר כדי לאסור את היין – וגם כרבי אליעזר (עבודה זרה ל"א ע"א), המתיר להשאיר חבית עם חותם אחד ברשות נוכרי ללא חשש, מדוע המנהג כיום הוא שלא להשאיר יין ברשות אינו יהודיי? תשובת הגמרא: החשש הוא מפני שייכא – פתח קטן ששימש להרחת היין. החשש הוא שהאינו יהודיי ירחיב את הפתח כדי לשתות ממנו וינסך את היין. נראה כי שייכא לא היו קיים בחביות בתקופת המשנה, אך היו נפוצים בבבל בתקופת שבה נשאלה השאלה. /episode/index/show/hadran-he/id/37957280

עבודה זרה סח - ב' דראש חודש אלול - א' באלול, 25 באוגוסט 08/25/2025

עבודה זרה סח - ב' דראש חודש אלול - א' באלול, 25 באוגוסט הלימוד השבוע מוקדש על ידי הרבה ליסה מאליק ופרופ' עדי ויינר, לכבוד לידתו של נכדם הישראלי הראשון, דוד רפאל, בנם של רבקה וצ'רלי גוטליב. "עם תחילתו של חודש אלול ואמירת 'לדוד ה' אורי וישעי', אנו ממשיכים להתפלל לרפואתו השלמה של דוד רפאל, המתמודד עם אתגרי חך שסוע, ובכללם ניתוח הצפוי להתקיים לפני יום הולדתו הראשון. יהי רצון שתפילותינו יעמדו לו לרפואה שלמה, ובריאות איתנה לדוד רפאל בן רבקה אריאנה ואליעזר בנימין." הדף היום מוקדש ע"י טרי קריבושה לע"נ אמה, חני מנדל בת שימה פיגה וירחמיאל הכהן, ביום השנה השני לפטירתה. "היא הייתה אשת חיל. אנו מתגעגעים אליה וחושבים עליה כל יום." רבי שמעון ורבי מאיר נחלקו האם תערובת נאסרת כאשר המרכיב האסור נותן טעם לפגם במרכיב המותר. עולא ורבי יוחנן חלוקים בשאלת היקף המחלוקת בין רבי שמעון לר' מאיר: עולא מגביל זאת למקרה שבו המרכיב האסור בתחילה נותן טעם טוב (משביח) ורק לאחר מכן מתקלקל (פוגם) ורבי יוחנן אומר שהם חולקים כאשר הטעם הפגום נוצר מיד. קושיה על שיטת עולא נידונה ונדחית. הגמרא שואלת האם לדעת רבי יוחנן המחלוקת קיימת בשני המצבים, אך והשאלה נותרת בלי הכרעה. רב עמרם מקשה על שיטת רבי יוחנן, ומעיר כי מחלוקת זו אינה מופיעה במשנה. לאחר חיפוש נוסף, הוא מזהה מחלוקת דומה במשנה ערלה ב:ט. רבי זירא דוחה את ההשוואה, ומסביר שהאיסור שם נובע מטעם אחר. מובאת ברייתא התומכת במפורש בשיטת רבי יוחנן: היא מתארת מחלוקת בין רבי שמעון לחכמים במקרה של שני מחמצנים — אחד של תרומה ואחד של חולין — שכל אחד מהם חזק דיו כדי להחמיץ את הבצק לבדו. מאחר ששילוב שניהם יגרום להחמצת יתר וליצירת טעם פגום, הרי שיש מחלוקת גם במקרה שבו מרכיב אסור נותן טעם פגום. הברייתא מביאה מקרה נוסף הנתון במחלוקת — כאשר שני המחמצנים הוכנסו לבצק בו‑זמנית. אביי מסביר את הצורך בהבאת המקרה: ללמד על שיטת רבי שמעון שאף כשהמרכיב האסור מסייע בתחילה להחמצה, אם פעולתו אפשרית רק בשילוב עם המותר, אין זה נחשב שהתרומה הועילה לבצק. מובא מקרה שבו עכבר נפל לחבית בירה, ורב אסר את הבירה. היו שסברו שרב פסק כרבי מאיר, האוסר תערובת אף כשהמרכיב האסור נותן טעם פגום. רב ששת מפרש את דברי רב כחומרא מיוחדת בעניין שרצים, ושתי קושיות על פירושו נידחות. רבא דוחה את פירוש רב ששת, וסובר שאם מרכיב אסור נותן טעם פגום — התערובת מותרת, ומציע או שההלכה אינה כרב, או שרב סבר שהעכבר נתן טעם טוב בבירה. /episode/index/show/hadran-he/id/37943325

עבודה זרה סז - א' דראש חודש אלול - כ"ט באב, 24 באוגוסט 08/24/2025

דף יומי לנשים - הדרן

TOPICS