עבודה זרה לב - כ"ד בתמוז, 20 ביולי

חומץ שעשוי על ידי עובדי עבודה זרה מבירה אסור אם יש חשש שנוספה לו שמרי יין.

שברי כלי חרס הדרייני אסורים בהנאה, מאחר והושרו ביין מתוך כוונה שהיין שנספג בהם ישמש לאחר מכן להכנת יין נוסף. רב דימי מתאר כיצד הם יוצרו וכיצד השתמשו בהם. עולה שאלה האם מותר ליהנות מהשברים כאשר ההנאה אינה מהיין אלא מהשבר עצמו—לדוגמה, להציבם תחת רגלי מיטה לתמיכה. רבי אלעזר ורבי יוחנן חולקים בנושא זה. מובאת קושיה מברייתא התומכת בדעה המתירה, אך היא נפתרת. ברייתא שנייה, שנראית סותרת את הראשונה, מובאת גם כן, והיא נפתרת בשתי דרכים אפשריות.

מהם הפרטים הנדרשים כדי לאסור חתך בעור של בעל חיים ליד הלב—ומתי ניתן להניח שנעשה החתך כדי להוציא את הלב כקורבן לעבודה זרה?

המשנה דנה במעמד של בהמה שנשחטה ונמצאת בידיו של עובד עבודה זרה כאשר הוא נכנס או יוצא מבית עבודה זרה. באילו מקרים יש חשש שהבהמה הוקרבה כקורבן לעבודה זרה ולכן אסור ליהודי ליהנות ממנה? באילו דעות תנאיות תומכת המשנה בהקשר זה?

האם מותר לעשות עסקים עם עובדי עבודה זרה בדרכם פנימה או החוצה מתרפות, פסטיבל או בית עבודה זרה? כיצד שונה הפסיקה הזו מעשיית עסקים עם יהודי בנסיבות דומות? ומדוע?