דף יומי לנשים - הדרן
הגמרא ממשיכה לדון בשאלה האם מליקה שנעשית על ידי זר, מי שאינו כהן, מוציאה את העוף מטומאת נבילה. חזקיה מביא פסיקה: אם זר ביצע מליקה והעוף הונח בכל זאת על גבי המזבח אין מורידים אותו. לעומת זאת, במקרה דומה שבו קמיצה נעשית על ידי זר, מורידים את זה מהמזבח. עולה השאלה: מדוע יש הבדל בין שני המקרים? נשנית ברייתא שמביאה מקור מהתורה לדיני המשנה...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
info_outline
דף יומי לנשים - הדרן
info_outline
דף יומי לנשים - הדרן
info_outline
דף יומי לנשים - הדרן
המשנה מפרטת, כפי שעשתה בפרק ב', זבחים כ"ט:ב, מצבים שונים שבהם מחשבה יכולה או אינה יכולה ליצור מצב של פיגול, שבו אכילת הבשר תגרור עונש כרת. רבי יהודה חולק על אחת ההלכות, וסובר שאם נעשתה מליקה בעוף בכוונה להקריב את הדם לאחר הזמן, ולאחר מכן נסחט הדם בכוונה לשרוף את הבשר מחוץ לעזרה – הרי זה פיגול, שכן אף על פי שהקרבן נפסל מסיבות אחרות,...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
שלושה מעשים נעשו בתחתית המזבח בצד דרום-מערב, כפי שנדרש מפסוקים בתורה. עולת העוף הובאה בדרך כלל בצד דרום-מזרח, כדי שהכהן יהיה קרוב לבית הדשן, שם נזרקו חלקים מהעוף כדי להיפטר מהם. שלושה מעשים נעשו בראש המזבח בצד דרום-מערב, והכהן המבצע את הפעולה היה הולך ישירות לשם במקום להקיף את המזבח כולו. הסיבה לכך הייתה כדי למנוע פגיעה בפריטים...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
כל העליות בבית המקדש היו בשיפוע של שלוש אמות לאורך על אמה אחת בגובה, חוץ מהכבש של המזבח, שהיה בעל שיפוע מתון יותר של שלוש וחמש תשיעיות אמות. הסיבה לכך היא שהכהנים היו צריכים לשאת את איברי הקרבנות אל ראש המזבח. הקמיצה – לקיחת קומץ מהמנחה – הייתה יכולה להיעשות בכל מקום בעזרה. שיירי המנחה נאכלו על ידי הכהנים הזכרים, יכלו להיות מוכנים...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
רב יוסף מציע שני הסברים נוספים מדוע המזבח בבית המקדש השני נבנה גדול יותר מהמזבח בבית המקדש הראשון. כאשר נבנה בית המקדש השני, איך ידעו איפה לקבוע את המיקום המדויק של המזבח? מובאות שלוש תשובות. אילו חלקים מן המזבח חיוניים לביצוע עבודות הקרבנות? הכבש של המזבח היה ממוקם בצידו הדרומי, ורוחבו היה שש עשרה אמות ואורכו שלושים ושתיים...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
האם ניתן לאכול קודשים קלים כאשר אין מזבח? אביי הוכיח מתוך ברייתא של רבי ישמעאל שאין לאוכלם. רבי ירמיה הקשה על דברי אביי מתוך סתירה בין ברייתות, ויישב את הסתירה באופן שמאפשר אכילת קודשים קלים גם ללא מזבח. עם זאת, רבינא מציע יישוב חלופי לסתירה, והגמרא מביאה יישוב נוסף. רב הונא אומר בשם רב שמזבח המשכן בשילה היה עשוי מאבנים. אך הוקשה...
info_outlineדף יומי לנשים - הדרן
בזבחים נט, הוקשה על שיטת רב הסובר שקרבן שנשחט כאשר המזבח פגום – פסול. הסתירה הייתה מדבריו של רב עצמו, שהתיר להקטיר קטורת גם כאשר המזבח הוסר. התירוץ שניתן הוא שכמו שרבא הסביר שרבי יהודה הבחין בין דם להקטרה (ודרש מזבח שלם לדם), כך גם רב הבחין בין דם להקטרת הקטורת (ודרש מזבח שלם לשחיטה וזריקת הדם). היכן אמר רבא את דבריו על רבי יהודה?...
info_outlineזעירי מסביר ברייתא מסובכת מאוד המתייחסת לדינים קלים וחמורים בנוגע לאדם טמא שאוכל קדשים ומקבל מלקות ומסביר למה התורה היתה צריכה לפרט את הדין לגבי שניהם ולא ללמוד אחד מהשני.
ברייתא מובאת כדי להסביר את מקור ההלכה שלפיה אדם יענש בכרת רק על אכילת חלק מקרבן שנתפגל אם יש פעולה שמתירה אותו לאכילה או להקרבה על המזבח. הברייתא מביאה דרשות על הפסוק בויקרא ז:יח ומסבירה כיצד הוא חל על קרבנות מלבד שלמים. היא גם מפרטת אילו דברים יכולים ואינם יכולים להפוך לפיגול.
הברייתא אומרת שלוג השמן של המצורע יכול להפוך לפיגול (ואם אדם אוכלם יהיה ענוש כרת), אך הנסכים שמובאים עם הקרבן אינם יכולים להיות פיגול. זאת נראית כסתירה, שכן הדין של השמן הולך על פי דעת רבי מאיר והנסכים לדעת חכמים החולקים על רבי מאיר. מוצעות שלוש אפשרויות לפתרון, אך הראשונה נדחית.
מאיפה אנו דורשים שהבשר של חטאת העוף מותר לכהן לאכול?
רבי אלעזר מביא עמדה של רבי יוסי שלפיה אמנם יש פיגול בחטאות שאדם מביא את דמן על המזבח הפנימי, אך זאת רק אם גם הפעולה שעושים כשחושבים את מחשבת הפיגול וגם הפעולה שעליה המחשבה עוסקת מתרחשות מחוץ להיכל.