מנחות לו - כ"ט בשבט, 16 בפברואר

רב חסדא הסביר שאם אדם שח בין הנחת תפילין של יד לתפילין של ראש, עליו לברך ברכה נוספת על הנחת תפילין של ראש. מדבריו ניתן להסיק שאם לא שח ביניהן, מברכים ברכה אחת בלבד. אולם, הדבר קשה לאור קביעתו של רבי יוחנן שישנה ברכה נפרדת להנחת תפילין של יד ותפילין של ראש. אביי ורבא מיישבים את הקושי, אך יישובם מתפרש בשני אופנים שונים על ידי רש"י ורבנו תם, מה שמוביל לשני מנהגים שונים.

תחילה מניחים תפילין של יד ואחר כך של ראש. בעת חליצתם, קודם חולצים את התפילין של ראש ואחר כך את של היד. סדר ספציפי זה נלמד מהפסוק בתורה, דברים ו:ח.

אם אדם מניח תפילין מוקדם בבוקר, לפני זמן תפילין, הוא מברך ברגע שמתחיל החיוב, המוגדר בברכות ט' ע"ב כזמן שבו נהיה מספיק אור כדי שיוכל לזהות מישהו ממרחק ארבע אמות.

קיימות שלוש דעות שונות בנוגע לעד מתי יש להניח תפילין – עד השקיעה, עד הזמן שבו אחרוני האנשים עוזבים את השוק (עד שתכלה רגל מן השוק), או עד שהולכים לישון. ישנן שתי גרסאות לפסיקתו של רב נחמן בנושא זה – או כעמדת האמצע, או נגד עמדת האמצע. פסיקה זו או נתמכת על ידי רב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו מתפללים ערבית עם תפילין, או חולקת עליהם.

קושי מועלה על הנהגתו של רבה בר רב הונא מתוך אמירה שהוא עצמו אמר, המרמזת שיש לחלוץ את התפילין עם רדת החשכה. אולם, הדבר מיושב על ידי ההסבר שאותה אמירה התייחסה לשבת. קיימים שני מקורות שונים ללימוד הפטור מתפילין בשבת – האחד קשור לפטור מהנחת תפילין בלילה, בעוד השני אינו קשור לכך.

אסור להניח תפילין בלילה. אבל יש מחלוקת בין רבי אלעזר ורבי יוחנן אם עובר אדם על מצוות עשה או על מצוות לא תעשה.

על האדם למשמש בתפילין בזמן שהוא לובש אותם כדי להיות מודע אליהם תמיד (שלא יהיה היסח הדעת). דבר זה נלמד בקל וחומר מהציץ.

מניחים תפילין על יד שמאל, כפי שנדרש מפסוקים שונים ש"יד" מתייחסת ליד שמאל.