בכורות ו - י"ג בתשרי, 24 בספטמבר

בהמשך המחלוקת בין התנא של משנתינו ורבי יוסי הגלילי שכל אחד דרש מפסוק אחר את הפטור מבכור לבהמה שהולידה ולד הנראה כבהמה מסוג אחר, הגמרא מבררת מה דורש רבי יוסי הגלילי מפסוקי ההוכחה של התנא שלנו (פטר חמור פעמיים). ר' יוסי הגלילי דורש משם את המקור לפטור מבכורה בסוסים וגמלים. רב אחאי מקשה על הלמידה שלו, אך הגמרא עונה על קושייתו. תנא שלנו, לומד דין זה (לפטור בכורי סוסים וגמלים) מכלל ופרט: "כל מקנך תזכר" הוא כלל, "שור ושה וחמור" הוא פרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט, ולפיכך רק בחמור נוהגים דיני בכורה ולא שאר בעלי חיים לא כשרים.

הגמרא דנה בסדרת ספקות לגבי בהמה שילדה מין אחר שיש בו מקצת סימנים של האם: בפרה שילדה מין חמור, האם נדון בו כעז שילדה מין רחל שנראה קצת כמו אמו, שחייבת בבכורה כיוון ששניהם חייבים בבכורה, או שמא כאן שונים הדינים כי אחד קדוש קדושת הגוף והשני קדושת דמים ואחד כשר והשני לא? בהמשך מסתפקת הגמרא בחמור שילדה מין סוס ובפרה שילדה מין סוס. מתוך הברייתות מוכיחה הגמרא שחיוב במקצת סימנים נאמר בפרה שילדה מין חמור אבל לא ברור לגבי שאר השאלות.

בעניין אכילה, מבהירה המשנה את הכלל שהיוצא מן הטמא – טמא, ואינו נדון לפי מראה הולד אלא לפי אימו – כלל זה נועד לזכור את הדין. המקור לכך שטהור שנולד מן הטמא אסור באכילה הוא מהפסוק "את זה לא תאכלו", ואילו טמא שנולד מן הטהור מותר שנאמר "גמל... הוא טמא", הוא טמא ולא טמא שנולד מטהור. רבי שמעון חולק ואוסר טמא שנולד מן הטהור מכפל הלשון "גמל" בויקרא ודברים, ואת איסור חלב בהמה טמאה הוא לומד מהתיבה "את הגמל", בעוד חכמים אוסרים חלב מ"גמל" "גמל" ואינם דורשים "אתים." באשר לדרישת המילה 'את', מביאה הגמרא ברייתא על שמעון העמסוני, שהיה דורש את כל ה'אתים' שבשתורה, עד שהגיע לפסוק 'את ה' אלהיך תירא' ונרתע מלהמשיך בשיטתו (שמא ישווה יראת בשר ודם ליראת ה'), עד שבא רבי עקיבא ודרש: 'את ה' אלהיך תירא' – לרבות תלמידי חכמים.

הגמרא מבררת מדוע הוצרך פסוק מיוחד לאסור חלב בהמה טמאה ומביאה שני הסברים אפשריים (לפי הדעות שדם נעכר ונעשה חלב, או שאיבריה מתפרקין). ולאחר מכן דנה במקור להיתר חלב בהמה טהורה, ומביאה שש ראיות, שמתוכם שלוש נדחים.

הגמרא מביאה ברייתא לפיה רחל שילדה מין עז או עז שילדה מין רחל פטורה מן הבכורה אלא אם יש בו מקצת סימנים, ורבי שמעון חולק וסובר שאינה חייבת עד שיהיה ראשו ורובו דומה לאמו. הגמרא מסיימת בשאלה האם רבי שמעון מצריך ראשו ורובו דומה לאמו גם לעניין איסור אכילה?