בכורות י - י"ז בתשרי, 28 בספטמבר

 אף על פי שרבי שמעון ורבי יהודה חולקים בשאלה אם פטר חמור אסור בהנאה, רבה סובר שגם רבי שמעון המתיר בהנאה יודה שבמקרה שלא נפדה ונערף ערפו, הוא אסור בהנאה. רבה מסביר את המקור להלכה זו מתוך גזרה שווה של "עריפה עריפה" מעגלה ערופה, שגם בה נערף הערף והיא אסורה בהנאה.

רבה מביא ראיה לסברתו מברייתא הכוללת מחלוקת בין חכמים לרבי שמעון לגבי טומאת אוכלין במספר איסורים, ובהם פטר חמור. לדעת רבי שמעון הוא אינו מקבל טומאת אוכלין, ומהגדרתו זו מדייק רבה שהוא אסור בהנאה לאחר עריפה. אולם ראיה זו נדחית, לאחר שמובאות שתי הצעות חלופיות להסברת שורש המחלוקת בברייתא, אם כי בסופו של דבר גם שתי ההצעות הללו נדחות. כמו כן מובאת קושיה נוספת מברייתא נגד דברי רבה, אך קושיה זו מיושבת.

רב הונא סבר כרבה והביא שתי ברייתות כדי להוכיח שרבי שמעון מודה שפטר חמור אסור בהנאה לאחר עריפה, אך שתי הראיות מוכחות כאינן מכריעות. בהמשך מביאה הגמרא לישנא אחרינא לגבי אופן הצגת דעתו של רב נחמן, וקושרת אותה למשנה העוסקת במקדש אשה בפטר חמור. כמו כן מובאת גרסה חלופית של הסוגיה המתייחסת לאותה משנה.

מובאת גם דעת רבי יוחנן (ויש אומרים: רבי אלעזר) החולק על רבה ורב הונא, וסובר שרבי שמעון מתיר בהנאה אף לאחר עריפה. לעומתו, ריש לקיש מסכים עם גישתם של רבה ורב הונא.