במשנתו של מהר"ל - פרשת בשלח - תשפ"ה לפ"ק

מראי מקומות - במשנתו של מהר"ל - פרשת בשלח - תשפ"ה לפ"ק

הנושא: ג' עיקרי אמונה שקנו ישראל ביציאת מצרים, קריעת ים סוף, ומתן תורה

 

פרשת בשלח - פרק יד

(לא) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

 

פרשת שמות - פרק ד

(לא) וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ

 

פרשת יתרו - פרק יט

(ט) וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה':

 

ספר יהושע פרק ב

(י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְדוָד אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:

 (יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹקיכֶם הוּא אֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת:

ספר גבורות השם - פרק מז

ויאמינו בה' ובמשה עבדו,פי' שהיו מאמינים כי הוא ית' כל הנמצאים תחת רשותו ולכך הוא יכול לפעול בהם כרצונו מאחר שהכל תחת רשותו, והוא יתברך פועל ועושה שליחותו על ידי משה שהוא שלוחו לעשות בארץ אשר ירצה וזהו ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

והאמונה הזאת קנו ישראל על ידי קריעת ים סוף כמו שנתבאר למעלה בפרקים הרבה מאוד, כי הים אינו דבר פרטי כי אין שני ימים בעולם כמו שיש כמה נהרות, ואם כן היאור פרטי וכן הירדן דבר פרטי, וידוע כי יש כחות מושלים על דברים פרטיים מה שהוא בחלקם אבל הים אינו נחשב פרטי ולפיכך דבר זה מיוחס אל מי שהוא כל יכול ומושל על הכל. ולכך אמרה רחב (יהושע ב') כי שמענו אשר הוביש ה' מי ים סוף הרי כי עיקר הוא קריעת ים סוף שעל ידו קנו האמונה בה'.

ועוד כי מה שהיה משנה השם יתברך הים ליבשה שהוא דבר אל הפכו בזה נראה כי הוא יתברך בידו הכל ואין חוץ ממנו. וזה כי כאשר אחד מושל על דבר אחד הנה אין בידו הכל רק דבר אחד פרטי, אבל כאשר הוא מושל על דבר והפכו שהיה משנה המים ליבשה הרי ברשותו הים כיון שמשל עליו ובידו היבשה כיון שעשה הים יבשה והרי אין בידו דבר אחד פרטי, וההפכים במה שהם הפכים אין להם שייכות זה אל זה כלל שתאמר שהוא מושל על ענין אחד, רק נראה שהכל ברשותו ואין חוץ ממנו ולפיכך הוא יתברך בלבד מושל על ההפכים שהם בעולם.

ומכל שכן כאשר נחבר שני הדברים יחד כמו שהיה השנוי הזה הים ליבשה שהים אינו דבר פרטי כמו שהתבאר למעלה, שמורה זה כי הכל ברשותו במה שהיה המופת הזה שהוא כללי והיה מהפך הים אל הפך שלו, ודבר זה יתבאר בסמוך עוד. ולפיכך אמרה רחב כי שמענו אשר הוביש ה' מי ים סוף וגו' זכרה המופת הזה כי זה בעצמו מורה כי בידו הכל ואין חוץ ממנו ומאחר שבידו הכל אין זולתו כמו שיתבאר

ושלשה פעמים נאמר ויאמינו, כאשר בא משה לגאול אותם נאמר (שמות ד') ויאמן העם כי פקד ה' את עמו וכי ראה ענים, ובקריעת ים סוף נאמר ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ואצל הר סיני נאמר (שם כ') הנה אנכי בא אליך בעב הענן למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, הרי ג' אמונות שנתבררו ביציאת מצרים.

ודע כי ג' אמונות הם יסוד הדת וכאשר חס ושלום תפול אחת מהם תפול הדת בכללה, האחת הוא ההשגחה שהוא משגיח בתחתונים ולא כמו שאומרים המינים עזב ה' את הארץ שאם כן למה נעבוד אותו אחר שאין משגיח בתחתונים לפקוד את מעשיהם

האמונה השנית שהכל הוא ביד ה' ואין דבר חוץ ממנו וזהו אמונת מציאות השם יתברך, כי בודאי הכל מודים במציאות השם יתברך רק שלא יאמר שאינו הכל חס ושלום ויוכל לצאת מרשותו, לכך אמונת מציאות השם יתברך שהוא הכל ואין דבר חוץ ממנו יתברך.

האמונה השלישית שידבר השם יתברך את האדם ויתן לו תורה וזהו אמונת תורה מן השמים. ולכך כאשר בא משה לגאול אותם וראה ה' ענים ולא עזב אותם נאמר ויאמינו כי פקד ה' את עמו וכי ראה את ענים וזהו אמונת ההשגחה, ובקריעת ים סוף נודע להם אמיתת מציאות השם יתברך שאין דבר יוצא ממנו יתברך והכל הוא ברשותו וביכלתו אחר שהיה הוא משנה הים ליבשה כמו שהתבאר ולכך נאמר ויאמינו בה', ובמתן תורה כתיב וגם בך יאמינו לעולם הרי אמונה שלישית, והרי ביציאת מצרים רצה השם יתברך להקנות להם כל אמונות אמיתיות שזהו עיקר המופתים שעשה הקדוש ברוך הוא במצרים כדי שיאמינו כל אמונות אמיתיות, ויראה לומר כי על אלו שלשה אמונות שהם יסודי ושרשי הדת ומי שהוא מפוקפק בדבר מה ראוי לו ההפסד

 

מדרש רבה איכה - פרשה ב פסקה ה

חלל ממלכה ושריה חלל ממלכה אלו ישראל כד"א (שמות י"ט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ושריה אלו שרים של מעלן את מוצא עד שלא באו השונאים היה ירמיה אומר להם עשו תשובה שלא תלכו בגלות אמרו לו אם יבאו השונאים מה יכולין לעשות לנו חד אמר אנא מקיף לה חומת מיא וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת נורא וחרינא אמר אנא מקיף לה חומת פרזלא אמר להו הקב"ה בדידי אתון משתמשין עמד הקב"ה ושינה את שמותם של מלאכים דעל מיא עבד על נורא ודעל נורא עבד על פרזלא והיו מזכירין שמותם מלמטה ולא היו עונין להם הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) ואחלל שרי קדש וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים התחילו מזכירין שר פלן איתא עביד לו מיליא פלן אמר ליה לית בחילי דאנא מירים מינה..

 

ספר שמות פרק יח

(יא) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יה' מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם

 

גור אריה ‏על רש"י על שמות פרק יח פסוק א

 ...לכך במכות פרטיות שהיו במצרים לא גרם שיבוא יתרו להכיר כי הוא יתברך גדול מכל האלקים, עד שראה מלחמת עמלק וקריעת ים סוף. שמלחמת עמלק היה בשמים, להעמיד החמה לבטל מערכת השמים שהיו העמלקים מחשבים, ולפיכך כתיב (לעיל יז, יב) "עד בא השמש" כמו שפירש רש"י למעלה (שם), ודבר זה אינו נחשב פרטי, כי השמש משמש לכל העולם, והיה נס זה בכלל העולם. וכן קריעת ים סוף היה נחשב בכלל העולם, כי הים הוא יסוד המים, ובשביל זה כל המים נבקעו (רש"י לעיל יד, כא),והיינו כשהיסוד נלקה, דהיינו הים, נלקו עמו כל המים, דומה כשהלב נלקה נלקו עמו כל האיברים, לפי שהלב הוא יסוד לכל האיברים, שכלם מקבלים כח ממנו, כן הים הוא יסוד, ש"כל הנחלים הולכים אל הים וממנו שבים ללכת" (ר' קהלת א, ז), וכשנלקה הים נלקו עמו כל המים, כמו שנתבאר בפרשת בשלח, עיין שם אצל "ויבקעו" (לעיל פ"יד אות כז). וראיה לזה שאלו שני נסים לא היו פרטים, שהרי לא תמצא יותר משמש אחת בעולם, ולא תמצא יותר [מ]מים אחד בעולם, שאף על גב שהרבה ימים הם, הכל הוא ים אחד. ולפיכך לא היו הם פרטים...

 

ספר מלאכי פרק א

(יא) כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם וּבְכָל מָקוֹם מֻקְטָר מֻגָּשׁ לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה כִּי גָדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם אָמַר ה'  צְבָאוֹת

רש"י

(יא) גדול שמי בגוים - אמרו רבותינו דקרו לי' אלהא דאלהיא אפילו מי שיש לו עכו"ם יודע (שיש אלוה) שהוא על כולם ובכל מקום מתנדבים לשמי אף העכו"ם

 

ספר העקרים - מאמר ראשון פרק ד

הדרך הנכון שיראה לו לי בספירת העקרים שהם שרשים ויסודות לתורה האלהית הוא כי העקרים הכוללים וההכרחיים לדת האלהית הם שלשה והם מציאות השם וההשגחה לשכר ולעונש ותורה מן השמים...

ותחת כל עקר מאלו שרשים וסעיפים משתרגים ומסתעפים מן העקר ההוא כי תחת מציאות השם הוא שורש היותו קדמון ונצחי ודומיהן ובכלל תורה מן השמים הוא ידיעת השם והנבואה ודומיהן ובכלל ההשגחה הם השכר והעונש בעולם הזה לגוף ובעה"ב לנפש:

והמורה על היות ג' העקרים הללו שרש ויסוד לאמונה אשר בה יגיע האדם אל הצלחתו האמתית הוא מה שיסדו לנו אנשי כנסת הגדולה בתפילת מוסף של ר"ה ג' ברכות שהם מלכיות זכרונות ושופרות שהם כנגד ג' עקרים הללו להעיר לב האדם כי בהאמנת העקרים הללו עם סעיפיהם ושרשיהם כפי מה שראוי יזכה האדם בדינו לפני השם:

 כי ברכת מלכיות היא כנגד עקר מציאות השם ויורה על זה נוסח הברכה על כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי וכו' יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון כו' ויקבלו כולם את עול מלכותך וכו'

 וכן ברכת זכרונות תורה על ההשגחה והשכר והעונש וכן יורה נוסח הברכה אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם לפניך נגלו כל תעלומות וכו'

 וברכת שופרות היא לרמוז על העקר השלישי שהוא תורה מן השמים וע"כ היא מתחלת אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם מן השמים השמעתם קולך וכו' ולפי שמתן תורה היה באמצעות קול שופר חזק מאד כמוהו לא נהיה מן העולם נקראת שופרות כי הקולות והלפידים שהיו שם כבר היו בעולם כיוצא בהם או ממינם אבל קול השופר בזולת שופר לא היה מעולם ולא יהיה כן עד זמן הגאולה שהיא שעה שתתפרסם תורת האמת בפני כל העולם ועל אותה שעה נאמר וה' אלקים בשופר יתקע (זכריה ט' י"ד) כפי דעת קצת החכמים

 

רמב"ם פירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י משנה א

 היסוד העשירי

 כי הוא הש"י יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם, לא כדעת מי שאמר עזב ה' את הארץ אלא כמו שנאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם וגו', וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' (בראשית ו) ונאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה (שם יח) זהו מורה על היסוד העשירי הזה.:

 היסוד האחד עשר

 כי הוא הש"י נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה, וכי השכר הגדול העולם הבא והעונש החזקה הכרת, וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק, והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר (שמות לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, והשיב לו הש"י מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה.

   :

ספר חובות הלבבות - השער הראשון - שער היחוד - פרק ו

 ויש בני - אדם שאמרו, שהעולם נהיה במקרה מבלי בורא שהתחילו ויוצר שיצרו. ומן התימה בעיני, איך תעלה בדעת מדבר, בעודנו בבריאותו, כמחשבה הזאת. ואילו היה בעל המאמר הזה שומע אדם, שיאמר כמאמרו בגלגל אחד של מים, שהוא מתגלגל להשקות חלקה אחת של שדה [או גנה] , וחושב כי זה נתקן מבלי כוונת אומן, שטרח בחיבורו והרכבתו ושם כל כלי מכליו לעומת התועלת, היה לו להפליא ולהגדיל הרבה (הדבה) (הדבר) עליו, ולחשוב אותו בתכלית הסכלות, וימהר להכזיבו ולדחות מאמרו. וכיון שידחה המאמר הזה בגלגל קטן ופחות ונבזה, שנעשה בתחבולה קטנה לתקנת חלקה קטנה מהארץ, איך יתיר לעצמו לחשוב כמחשבה הזאת בגלגל הגדול הסובב את כל הארץ וכל אשר עליה מן הברואים, והוא בחכמה [ויכולת], תקצרנה דעות כל בשר ושכלי המדברים להשיג הוייתה, והוא מוכן לתועלת כל הארץ וכל אשר עליה. ואיך יוכל לומר [עליו], שיהיה (שנהיה) מבלי כוונת מכוין ומחשבת חכם בעל יכולת.

ומן הידוע אצלנו, כי הדברים אשר הם מבלי כוונת מכוין [במאומה מהם], לא יימצא במאומה מהם (בהם) סימן לחכמה וליכולת. והלא תראה, אם ישפך לאדם (שפך אדם) דיו פתאום על נייר חלק, שאי אפשר שיצטייר ממנו עליו כתב מסודר ושיטות נקראות כמו שהיה בקולמוס, ואילו הביא אדם לפנינו כתב מסודר ממה שאי אפשר להיות מבלי מצוע קולמוס, ואומר, כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה, היינו ממהרים להכזיבו על פניו, שאיננו נמלט מכוונת מכוין. וכיון שזה בעינינו דבר שאי אפשר להיות בצורות רשומות בהסכמת דעתנו, איך יוכל לומר בדבר, שמלאכתו יותר דקה ותיקונו יותר רחוק ועמוק בענינו (בעינינו) עד אין תכלית, שיהיה מבלי כוונת מכוין וחכמת חכם ויכולת יכול. וכל מה שהבאנו להעמיד מציאות הבורא יתעלה מצד מעשיו, די למי שיבין ויודה על האמת...

 

שיר היחוד לליל יום הכיפור

בְּכָל שִֹכְלֵנוּ חִפַּשְֹנוּהוּ, בְּמַדָּעֵנוּ לִמְצֹא מַה הוּא

לֹא מְצָאנוּהוּ וְלֹא יְדַעְנוּהוּ, אַךְ מִמַּעֲשָֹיו הִכַּרְנוּהוּ

שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יוֹצֵר אֶחָד, חַי וְכֹל יוּכַל וְחָכָם מְיֻחָד

 

דברי יואל, מועדים, פורים – אופן ט'

...והנראה לומר כהקדם מה שכתכ הרמ"ע מפאנו ז"ל בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין (ח"ב פ"י) לפרש הכתוב  (תהלים פ"ג י"ח-י"ט) ויחפרו ויאבדו וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ דלכאורה קשה שאחר שיחפרו ויאבדו האיך ידעו עוד שאתה שמך לבדך וגו', והלא מכיוון שהוא אבוד שוב אינו יודע. וכתב שם לבאר בארוכה, כי קשר רשעים אינו מן המנין,וכו'...

וביאור הענין הוא כי הלא אין שום דבר בעולם בלי שיהיה בו ניצוץ קדוש, וכמו שידוע ענין זה מדרך הבעל שם טוב שככל דבר יש ניצוץ של קדושה, ובלי זה אין באפשרי שתהיה בתוכה שום חיות. ואפילו המן הרשע כשהיה בעולם הזה היה בו ניצוץ קדוש אלא שהיה בו טומאה גדולה כל כך עד ששיקע גם את הניצוץ הקדוש שבו לתוך הטומאה ר"ל, ואמנם בכל זאת הרי הניצוץ הקדוש כשלעצמו נשאר להיות ניצוץ קדוש, כי בלעדי זאת לא היה באפשרי שתהיה להמן קיום בעולם, מאחר שאם היתה אפשריות להיות קיום לדבר בלי ניצוץ קדוש מהבורא כל עולמים, הרי היה ח"ו שתי רשויות וזהו בלתי אפשרי בעולם, ואלא שתמיד נשאר הניצוץ בקדושתו, ולכן אף אחר שהרשעים יאבדו אבל הניצוץ הקדוש שבהם תשאר לעולם.