במשנתו של מהר"ל - פרשת נשא - תשפ"ה לפ"ק

בעזהשי"ת

מראי מקומות – במשנתו של מהר"ל – פרשת נשא תשפ"ה לפ"ק

מאמר אודות: הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב

 

דרשות המהר"ל - דרוש לשבת הגדול

ובמדרש (ויקרא פ"ח) ...רבי יהודה אומר חביב קרבנם של נשיאים לפני הקב"ה כשירה שאמרו ישראל בים, כתיב התם זה אלי ואנוהו, וכאן כתיב זה קרבן נחשון בן עמינדב.  ע"כ.

פי' זה כי השירה שאמרו על הים מפני שנס הים הוא האחרון בנסים שעשה להם הש"י,… והשירה שאמרו על הים מורה על המדרגה העליונה שאפשר להכיר הש"י, ולכך אמרו על הים זה אלי ואנוהו, כלומר כי בזה יוכר אמתתו, כי לשון זה משמש על דבר ברור וניכר.

וע"ז אמר כי קרבן נשיאים שהיו עובדים הש"י בקרבנות מיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים, כי כבר ביארנו כי הקרבנות מיוחדים כפי מה שהוא המקריב, ובודאי אלו קרבנות היו ראויים ומיוחדים לנשיאים במה שהם נשיאים של ישראל, והרי ישראל כתיב בהם ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ, והנשיאים הם עוד על ישראל ובפרט ישראל אשר יצאו ממצרים שהם היו תחלה וראשונה, ונמצא כי קרבנות הנשיאים במה שהם התחלה מורה קרבן עבודתם על הש"י, שהוא התחלת הכל, ובזה יוכר אמתתו, וז"ש הכתוב אצל קרבן נשיאים לשון זה אצל כל אחד ואחד מן הנשיאים, כי קרבן שלהם מיוחד יותר מכל במה שהיה קרבן שלהם מורה על אמתת הש"י.

וזה שאמרו במדרש כי היה דוד מתאוה לקרבן נשיאים, כי היה דוד רואה בעצמו שהוא מלך הראשון שהיה במלכות יהודה וחפץ היה כי יהיה לו ג"כ דבר זה שקרבן שלו יהיה מורה על אמתת הש"י שהוא התחלת הכל, שהוא מן המלך שהוא ראש לישראל. אבל לא נתן לו דבר זה,ודבר זה ידוע למי שמבין בחכמה ענין דוד ומעלתו של דוד, ולכך היה חפץ ומתאוה לקרבן נשיאים, אבל לא נתן לו לטעם ידוע בחכמה.

 

דרשות המהר"ל - דרוש לשבת הגדול

 ולפיכך כתבה התורה אצל נחשון בן עמינדב וקרבנו קערת כסף אחת, והרי הוא ראשון ואמר אצלו וקרבנו בוי"ו, אבל בא לומר כאילו היה אחד לפניו עד שאין כאן התחלה כי שנים עשר נשיאים הם נשיאי שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר מזלות והם כמו דבר שהוא עגול שאין לדבר שהוא עגול התחלה כלל, ולפיכך כתיב וקרבנו.

 

 

ספר במדבר פרק ז

 (יב) וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב לְמַטֵּה יְהוּדָה

 (יג) וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה ח

א"ר חלבו בכל השבטים כתיב קרבנו קרבנו ובנשיא יהודה כתיב וקרבנו אתמהא הוא הקריב ראשון ואמר וקרבנו לא היה צ"ל כן אלא הראשון קרבנו והאחרונים וקרבנו למה כן א"ר ברכיה הכהן בר ר' בשביל יהודה שהקריב ראשון שאם בא להתגאות על אחיו ולומר אני מכובד מכם שאני הקרבתי תחלה הם משיבים אותו ואומרים לו אתה הוא שהקרבת אחרון שכך כתיב וקרבנו עשה אותך טפלה לאחיך הוי כולך יפה וגו'.

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יב פסקה כא

וי"א בשעה שא"ל הקב"ה למשה נשיא אחד ליום אמר להם משה לנשיאים לכולכם א"ל הקב"ה שתקריבו אבל לא נאמר לי מי יקריב ראשון נתנו עיניהם בנחשון זה קידש שמו של הקב"ה על הים זה ראוי להוריד את השכינה והוא יקריב ראשון לכולם וכן עשה הדא הוא דכתיב ויהי המקריב וגו'.

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה ז

 (ז) נחשון בן עמינדב למטה יהודה למה נקרא שמו נחשון על שם שירד תחלה לנחשול שבים אמר רבי שמעון בן יוחאי אמר הקב"ה למשה מי שקידש את שמי בים הוא יקריב תחלה וזה היה נחשון וכן עשה.

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה ד

א"ר יהודה בר' אלעאי כשעמדו ישראל על הים היו השבטים מדיינים אלה עם אלה זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה קפץ נחשון לתוך גלי הים וירד ועליו אמר דוד (שם סט) הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש אמר הקב"ה למשה ידידי שוקע בים ואתה מתפלל (שמות יד) דבר אל בני ישראל ויסעו הוי נודע ביהודה אלהים ולפיכך הגדיל הקב"ה שמו של נחשון בישראל שזכה להקריב ראשון שנאמר ויהי המקריב ביום ראשון וגו' הוי בישראל גדול שמו

 

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה יד

(יד) ד"א וקרבנו וגו' מה ראו הנשיאים להקריב קרבנות בענין הזה רבנן אמרין אע"פ שקרבן שוה הקריבו כולם על דברים גדולים הקריבו וכל אחד ואחד הקריבו לפי דעתו ... וכן היה ביד כל שבט ושבט מסורת כל מה שיארע לו עד ימות המשיח מן יעקב אביהם וקרבנו וגו' הקערה והמזרק הקריב כנגד מלכי בית דוד שעתידים לעמוד ממנו שמלכו בכיפה בים וביבשה כגון שלמה ומלך המשיח..

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה יב

(יב) ד"א וקרבנו למה וי"ו יתירה ר' ביבי בשם ר' ראובן שיתא כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון ועתידים לחזור על ידי בן נחשון הוא משיח..

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה יא

(יא) ד"א למה עתודים מלא והוא יתיר וא"ו כנגד ו' בנים שהיו מנחשון בעלי שש ברכות ואלו הן דוד משיח..

 

מדרש רבה במדבר - פרשה יג פסקה י

 ד"א וקרבנו א"ר פנחס בן יאיר למה בכל קרבנות הנשיאים כתיב קרבנו עתדים חסר ובנחשון כתיב וקרבנו עתודים מלאים וקרבנו למה וי"ו יתירה כנגד ו' דברים שנתחדש באותו היום בעולם ראשון ... ולכך יבא בן נחשון בשש מדות שלמים ויבנה יסוד בית המקדש ... ולכך עתודים מלאים שדוד שעמד ממנו נתברך בו' ברכות ואין עתודים אלא לשון עמידה כמה דתימא (איוב טו) אשר התעתדו לגלים ואומר (משלי כד) ועתדה בשדה לך:

ספר שמואל א פרק טז  

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה

רש"י

שאר הקטן - נשאר הקטן. לא נסוב - לא נשב לאכול, כל מושב סעודה קרויה הסבה

כתבי רמ"ד וואלי

ומפני שהיה דוד, בחינת המלכות "דלית לה מגרמיה כלום", נעשה שריים בסוד "שארית ישראל"

 

 ספר שמואל א פרק יז

(יד) וְדָוִד הוּא הַקָּטָן וּשְׁלשָׁה הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל

 

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא/א

ודוד הוא הקטן הוא בקטנותו מתחילתו עד סופו כשם שבקטנותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בתורה כך במלכותו הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו בחכמה.

ספרי פרשת האזינו פיסקא כט

ודוד הוא הקטן וכי אין אנו יודעים שדוד הוא הקטן אלא להודיעך צדקו של דוד ודוד היה רועה את צאן אביו ואעפ"י שנעשה מלך על ישראל הוא דוד בקוטנו.

 ספר שמואל ב פרק ז פסוק יח

וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי יְדֹוָד וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי אֲדֹנָי יֱדֹוִד וּמִי בֵיתִי כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם

ירושלמי סנהדרין פרק ב הלכה ד

 כתיב שיר המעלות לדוד ה' לא גבה לבי בשעה שמשחני שמואל. ולא רמו עיני בשעה שהרגתי את גולית. ולא הלכתי בגדולות בשעה שהעליתי בארון ובנפלאות ממני בשעה שהחזירוני למלכותי. אלא אם לא שויתי ודוממתי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי. כהן ינקא דנחית ממעי אימיה כן הוות נפשי עלי

---

ספר זכריה פרק ט פסוק ט

(ט) גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת

רש"י

הנה מלכך יבוא לך - אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני. צדיק ונושע - בה'. עני - ענותן. ורוכב על חמור - מדת ענוה היא

 

זוהר חלק א דף רלח - א

וּמַה דְּאָמַר עָנִי, וְכִי מַלְכָּא מְשִׁיחָא עָנִי אִקְרֵי. אֶלָּא הָכִי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, בְּגִין דְּלֵית לֵיהּ מִדִּילֵיהּ וְקָרִינָן לֵיהּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּא הוּא סִיהֲרָא קַדִּישָׁא לְעֵילָא, דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא אֶלָּא מִשִּׁמְשָׁא

 

זוהר חלק א דף קסח/א

רבי שמעון אמר, הא אתמר דדוד מלכא עד לא הוה לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה יהב ליה שבעין שנין מדיליה, וכך הוה קיומיה דדוד מלכא שבעין שנין הוו, וקיומא דאדם קדמאה אלף שנין חסר שבעין.

 

ספר תומר דבורה

הֵיאָךְ יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַמַּלְכוּת. רִאשׁוֹנָה לְכוּלָן, שֶׁלֹּא יִתְגָּאֶה לִבּוֹ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, וְיָשִֹים עַצְמוֹ תָּמִיד כְּעָנִי וְיַעֲמִיד עַצְמוֹ לִפְנֵי קוֹנוֹ כְּדָל שׁוֹאֵל וּמִתְחַנֵּן. וּלְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בְּמִדָּה זוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה עָשִׁיר, יַחֲשׁוֹב, שֶׁאֵין דָּבֵק עִמּוֹ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה, וְהוּא נֶעֱזָב, וְצָרִיךְ לְרַחֲמֵי הַבּוֹרֵא תָּמִיד, שֶׁאֵין לוֹ כָּל דָּבָר אֶלָּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר יֹאכַל. וְיַכְנִיעַ לְבָבוֹ וִיעַנֶּה עַצְמוֹ, וּמַה גַּם בְּעֵת תְּפִלּוֹתָיו, שֶׁזּוֹ סְגוּלָה נִפְלָאָה. וּלְהֵפֶךְ מִזֶּה נֶאֱמַר (דברים ח יד), "וְרָם לְבָבְךָ וְשָׁכַחְתָּ", שֶׁשִּׁכְחָה הַחִיצוֹנִית מְצוּיָה שָׁם, וְדָוִד הִתְנַהֵג בְּמִדָּה זוֹ הַרְבֵּה, שֶׁאָמַר (תהלים כה טז), "כִּי יָחִיד וְעָנִי אֲנִי...