שיעור ג' הכנה לפסח תשפ"ה לפ"ק - בספר גבורות השם למהר"ל

שיעורים בספר גבורות השם למהר"ל – הכנה לפסח תשפ"ה לפ"ק

שיעור ג'

ביאורי הגדה של פסח

וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ

 וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקי אֲבוֹתֵינוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵאָנְחוּ בְנֵי יִשְֹרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים מִן הָעֲבֹדָה

וַיִּשְׁמַע ה’ אֶת קֹלֵנוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיִּשְׁמַע אלקים אֶת נַאֲקָתָם וַיִזְכֹּר אלקים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב

ספר גבורות השם - פרק נד

ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה וישמע אלוקים את נאקתם ויזכור אלוקים את בריתו וגו'. הנה תמצא שלשה לשונות ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים וישמע נאקתם, ויש לדקדק בלשונות האלו למה שנה הלשון.

 וראה כי בא להגיד לך כי שלשה דברים גורמים שהתפלה והשועה נכנס לפני הקדוש ברוך הוא, הראשון שהצועק מצטער הרבה על זה ונחשב לו לצער.

 והשני שדבר שהוא צועק עליו הוא באמת קשה וראוי לזעוק עליו, כי לפעמים הצועק מצטער הרבה על דבר אחד ואין הדבר ההוא ראוי להצטער עליו ואין הצער שלו נחשב, ולפעמים להפך הדבר הוא קשה וראוי להצטער עליו מאוד אלא שאין האדם מצטער עליו.

ולפעמים יש שניהם ואין הקדוש ברוך הוא פונה אליו בעבור שהוא מרוחק מן השם יתברך כי אם השם יתברך שונאו אף אם צועק בצרה גדולה אין הדבר נחשב בעיני השם יתברך.

וכאשר יש שלשתן הצועק הוא מצטער על הדבר וצועק על זה, והדבר שהוא צועק עליו קשה, והוא אינו מרוחק מן השם ית' התפלה מקובלת ונעשה בקשתו.

ולפיכך אמר נגד הראשון ויזעקו כי זעקה נאמר על הזועק מכח צער, וכנגד הדבר שהיו צועקים עליו שהיה דבר קשה מאוד נאמר ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, וכאן לא הוזכר בלשון פועל כמו ויזעקו שהזכיר בלשון פועל, רק ותעל שועתם לפי שהוא נאמר על הענין שהיו צועקים עליו לכך הזכיר הדבר שהיו צועקים עליו, ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה, אמנם וישמע אלוקים את נאקתם הוא מצד שהיה שומע את נאקתם שלא היה הצועק מרוחק מן השם יתברך, והיה כאן שלשה דברים אשר אמרנו, הן ישראל אשר היו נאנחים וצועקים מאוד והן מצד הדבר שהיו צועקים עליו היה קשה שראוי לזעוק והן מצד הקדוש ברוך הוא כדכתיב וישמע אלוקים את נאקתם.

ולפי שיש כאן שלשה דברים שאין האחד כמו השני הזכיר שלש שמות מחולקים זעקה שועה נאקה, אצל הזועקים לשון בפני עצמו ואצל הדבר שהיו זועקין עליו לשון בפני עצמו, ואצל הקדוש ברוך הוא המקבל לשון בפני עצמו.

ועוד דע כי התפלה עד שתתקבל צריך שלשה דברים, האחד שצריך האדם לכוין דעתו בכל לבו, והשני לא יהיו המקטריגין דוחין את תפלתו שאם יש מקטריגים תפלתו נדחה, והשלישי עת רצון לפני הקדוש ברוך הוא שישמע התפלה, נגד הראשון אמר ויזעקו שהיו זועקין בכל לב, והשני שלא היו מקטריגים לתפלתו עד שנכנסה התפלה לפני הקדוש ברוך הוא וזהו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה שלא היו כאן דוחים את תפלתם שלא תעלה, והשלישי שהשם יתברך שומע את נאקתם שהיה עת רצון שהיה כאן כל שלשה סבות אשר הם ראוים להיות וזה נכון

משלי פרק יד

(פסוק לה)  רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל ועֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ

רבנו יונה

רצון מלך לעבד משכיל. ידוע הוא כי אין רצון המלך וחבתו רק לעבד משכיל, ועברתו לבן מביש, אע"פ שעבד אותו, גם הבורא ית' אין רצונו רק למשכילים העושים מצותיו מאהבתו ויראתו, ולא רצונו לאוחזים בהם להתפאר, או לאשר יראתם אותו מצות אנשים מלומדה, אע"פ שעובדים את השי"ת בקיום המצות, ואמנם פרס יקבלו ושכר יהיה להם חלף עבודתם.

ספר משלי פרק טו

(טז) טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה’ מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בּוֹ

 (יז) טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ

ביאור הגר"א

 טוב מעט וגו' המעט שיאסוף האדם ביראת ה' הוא טוב יותר ממה שיאצור רב ומהומה בו מלא מרמות וגזילות והעניין הוא להורות בדרכי לימוד תורת ה' תמימה כי לפעמים ילמוד אדם הרבה מאוד אבל מלא פניות לכבוד וגאוה ומרמות וקנטר ודומיהן ובתוך הרוב שלומד יקרה מעט שלמד ביראת ה' אותו מעט הוא יותר טוב מכל האוצר שקבץ ולמד ומהומה בו. טוב ארוחת וגו' ארוחת הוא מזונות כמ"ש וארוחתו ארוחת תמיד וז"ש שטוב לאדם שיהיה לו כדי מזונו ולא יותר וגם אותו המזונות יהיה מאכילת הירק אך אהבה שם והוא בתורה ג"כ מורה להלומד מאהבת הש"י ב"ה ממה שיהיה לו שור שלם וגם יהיה השור אבוס ושנאה שם

 

וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדוֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים

 וַיּוֹצִאֵנוּ ה’ מִמִּצְרַיִם, לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָֹרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אלהי מִצְרַיִם אֶעֱשֶֹה שְׁפָטִים אֲנִי ה'

 

ספר גבורות השם - פרק נה

 וראוי לבאר עוד הסבה למה היתה ההוצאה מיוחדת לו, וזה כיון שהשם יתברך בעצמו רצה בישראל שיהיו ישראל לו לעם ולהיות יוצאים מרשותן של מצרים ולהיות לו יתברך לעבדים, ודבר שהוא מיוחד לו יתברך ראוי שיהיה השם יתברך הפועל, כי כמו שהדבר ההוא מיוחד לו בפרט כך ראוי שהוא יהיה הפועל המיוחד לזה, כי הדבר אשר הוא מיוחד לו אין ראוי ומיוחד לזאת הפעולה לפעול רק הוא עצמו יתברך, שהפעולה הזאת מגיע לעצמו להיות ישראל לו לעם, שלמה לא יפעל הדבר הזה שהוא מגיע לו יתברך.

ובשר ודם אינו פועל דבר המגיע לו מפני שהוא פועל על ידי יגיעה ואינו רוצה לטרוח, אבל הקדוש ברוך הוא כי הוא אמר ויהי ומחשבתו ודעתו הוא פעולתו בודאי, וכיון שהיו ישראל יוצאים להיות לעבדים לו למה יהא דבר זה על ידי אחר אם כן השם יתברך בודאי הוציא אותם ולא אחר כלל.

שאם לא היה הדבר שהוא פועל מיוחד לו דוקא, אז יש לומר שאין הדבר מתיחס אל השם יתברך שיהיה הוא הפועל בעצמו, אבל עכשיו שהדבר ההוא שהיה פועל מיוחד לו אם כן דבר זה מגיע לו יתברך, ואם כן למה יהיה נעשה על ידי אחר ודבר זה פשוט כאשר תדקדק.

ועוד כי איך אפשר לומר שיהיה המלאך פועל דבר שמדריגת אותו הדבר הוא במדריגת המלאך עצמו, וזה כי תמיד הפעולה אינו במדריגת הפועל ועל כל פנים מדריגת היציאה הוא כמו מדריגת המלאכים, וזה כי מדריגת היציאה להיות ישראל לעם אל ה', והרי אין מדריגה יותר מזה כאשר היתה היציאה שהגיעה במדריגה אל השם יתברך מבלי אמצעי שהרי ישראל דבקים בה' בלי אמצעי, והנה אי אפשר להיות מלאך ושום כח אמצעי פועל דבר זה כי אם השם יתברך שהוא למעלה מהכל אבל אין שום מלאך למעלה מזה ולכן לא היתה הוצאה על ידי מלאך או שום כח אחר.

ועוד דע כי ישראל היו תחת רשות מצרים לגמרי כמו שהתבאר פעמים הרבה מאוד, ואין מלאך נוגע ברשות מלאך אחר, שיש למצרים מלאך גם כן וכיון שנתנם ברשות מצרים תחת כח מצרים אין מלאך נוגע ברשותו, כי אם הקדוש ברוך הוא בעצמו שאין שום כח ומלאך נחשב אצלו והוא אלהי אלוקים והוציא ישראל מתוך רשותם, וכל הפירושים אשר אמרנו בזה הם ברורים ואמתיים בלי ספק כאשר תדקדק בזה

 

 וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ. וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי וְלֹא שָֹרָף. וּבְכָל אֱלֹהי מִצְרַיִם אֱעֶשֶֹה שְׁפָטִים אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ. אֲנִי ה’, אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר

ספר גבורות השם - פרק נה

 והא דצריך לכל אחד ואחד מעוט בפני עצמו, פירוש דבר זה כי הפעל אשר הוא בעולם נחלק לשני חלקים, או שהפעל הוא בדרך הטבע ובמנהגו של עולם, או שהוא שלא בטבע והוא פועל נסיי, ופועל נסיי נחלק לב' חלקים, האחד או שהוא פועל הויה ועל ידי אותה הויה נעשה מה שירצה כמו שנתן המן והבאר לישראל, וזהו פועל של הויה, או הוא פעל ואינו הויה רק הוא הפסד ובזה נעשה הדבר כמו המלאך שהכה במחנה אשור כי בזה שהרג מחנה אשור נצלו ישראל.

 והרי לך שלשה דברים ויציאת ישראל על ידי אחר שלא על ידי הקדוש ברוך הוא אפשר לומר על ידי שלשה אלו, או שהיה המלאך מוציא את ישראל ביד חזקה והיה פועל הגאולה, או שהיה מחריב ושורף את מצרים ובשביל כך יצאו, כי כאשר החריב מצרים יצאו ישראל, או שהיה זה על ידי הטבע דהיינו על ידי מערכת שמים ודבר זה טבעי.

וכנגד הראשון אמר לא על ידי מלאך שפעל היציאה והוא פועל הויה, ולא על ידי שרף לפעול היציאה על ידי הפסד מצרים, ולא על ידי השליח הוא מנהגו של עולם, שלפעמים אומה אחת שפלה עולה וזה נקרא שליח שהטבע הוא שליח של הקדוש ברוך הוא לפעול בעולם הזה וכל דבר בעולם השם יתברך פועל על ידי הטבע והוא שליח המקום, ודבר זה נתבאר בכמה מקומות ופירוש זה נכון