סנהדרין נב - ט' בשבט, 7 בפברואר

הדיון בין רבי ישמעאל ורבי עקיבא לגבי בת כהן מסתיים בדרשת רבי ישמעאל על המילים "היא מחללת את אביה" שמובנות כך שאם היא מבצעת ניאוף, האב כבר לא מקבל את הכבוד שבדרך כלל מגיע לכהן, כי מעשי הבנים ובנות משקפים על ההורים. אפשר לומר לאב, "ארור מי שילד וגידל אותה."

כיצד בוצע עונש המוות בשריפה? למרות שניתן לחשוב שהם שמו חבילות ענפים סביב האדם והציתו אותם באש, המשנה מסבירה שזה לא המקרה. הם שופכים עופרת רותחת לגרונו של האדם. חכמים ורבי יהודה חולקים על השיטה המשמשת לפתיחת פיו של האדם. לפי חכמים, הם מתחילים לחנוק את האדם כדי לאלץ את פתיחת הפה. אולם, רבי יהודה חושש שזה עלול לגרום למותו בחניקה, מה שימנע מבית הדין לממש את חובתם להרוג בשריפה ולכן מציע להשתמש במלקחיים לפתיחת הפה.

רב מתנה לומד את שיטת ההריגה מקורח, בעוד רבי אלעזר לומד זאת מבני אהרן, נדב ואביהוא. כל אחד מביא הוכחה מהטקסט שהם נשרפו מתוך גופם. אולם, כל אחד חולק על פרשנות הפסוקים של השני. ישנן דעות שונות לגבי מהיכן זה נלמד. הגמרא שואלת מדוע השריפה אינה נלמדת מפרים הנשרפים שנשרפים מחוץ למקדש, מה שהיה מלמד אותנו שהם נשרפים בדרך הרגילה של שריפה. הם עונים שהוצאה להורג בשריפה דומה יותר לקורח ובני אהרן בדרכים רבות יותר מאשר לפרים הנשרפים. הגמרא גם מביאה את דברי רב נחמן שעל בסיס "ואהבת לרעך כמוך", אנו לומדים שכאשר בית הדין מוציא מישהו להורג הם בוחרים במוות ה"טוב" ביותר, (מהיר ופחות כואב), כהוכחה נוספת שזוהי שיטת ההוצאה להורג.

הגמרא מסבירה שנדב ואביהוא נענשו כי הם דיברו על כך שהם חיכן למותם של משה ואהרן כדי שיוכלו לקחת על עצמם את תפקיד ההנהגה. הם גם מסבירים שקורח פיתה את העם באוכל, וכתוצאה מכך הם החניפו לו. זה גרם לאנשים שהיו תלמידי חכמים מכובדים להיות מזולזלים בעיני קורח, מה שהוביל בסופו של דבר לנפילתם ולהליכה בדרכיו.

מובא מקרה של בת כהן שהוצאה להורג בשריפה על ידי רב חמא בר טוביה, על ידי הקפתה בחבילות ענפים ושריפתה. רב יוסף הסביר שהיו כאן שתי טעויות - אחת, ששריפה מתבצעת על ידי שפיכת עופרת רותחת לגרון, ושתיים, שכאשר אין בית מקדש, אין יותר עונש מוות.

המשנה מצטטת את רבי אלעזר בר צדוק שאומר שהיה מקרה של בת כהן שהוצאה להורג גם כן בשריפה מבחוץ, בניסיון להוכיח לרבנים ששריפה מתבצעת בדרך זו. הם ענו באומרם שבית הדין שעשה זאת לא ידע את החוק. רב יוסף מסביר שהיה זה בית דין של צדוקים. גרסה אחרת של הסיפור מובאת שרבי אלעזר בר צדוק אמר שראה זאת כשהיה צעיר, אך הרבנים דחו זאת כי אין מקבלים עדות כשראה משהו כשהיה צעיר.

כיצד בוצע עונש המוות בהריגה בחרב (הרג/סייף)? האם שיטה זו אינה בעייתית כיוון שהיא נלמדת מהגויים וצריכה להיות אסורה בגלל איסור התורה, "אל תלכו בדרכיהם?" מהיכן זה נלמד?

כיצד בוצע עונש המוות בחניקה? איך לומדים מהתורה את מי מחניקים?