שבועות מה - י"ט בסיון, 15 ביוני

הדף היום מוקדש ע"י דבורה אשהיים (וייס) לרגל בת המצווה של נכדתה תמר חוה באומסר.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הזום של הדרן לכבוד חני פרבר וסער הר-חן, לרגל חתונתם. אנו מאחלים לכם בית חדש שיהיה מושתת על האושר המובטח למי שמביא את הלימוד שלו תמיד, כפי שלמדנו עם אמה של חני, הרבנית מישל: "אַשְׁרִי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוּ בְּיָדו."

אם האדם שחייב להישבע על פי דין תורה אינו נאמן, כלומר אם שיקר במקרה אחר או נמצא בקטגוריה של אלה הפסולים מלהעיד, חובת השבועה מועברת לאדם השני. אם אדם ביקש מחנווני לשלם לפועליו והוא יחזיר לחנווני מאוחר יותר, והחנווני טוען שהוא שילם להם והפועלים טוענים שמעולם לא קיבלו תשלום, כל אחד מהם נשבע והאדם צריך לשלם לשניהם. בן ננס מסכים שהאדם צריך לשלם לשניהם, אך אינו מאפשר לכל צד להישבע מכיוון שזה יוצר מצב שבו ברור שצד אחד נשבע שבועת שקר.

המשנה מונה מקרים אחרים שבהם יש מחלוקת בין חנווני לקונה לגבי האם הכסף כבר שולם או שהפריט ניתן לקונה. מי נשבע בכל מקרה?

בדרך כלל, כאשר אדם מחזיק שטר בידו, ידו על הלעיונה. עם זאת, המשנה מזכירה מקרים שבהם זה שמחזיק בשטר צריך להישבע כדי לגבות את הכסף.

הגמרא מסבירה מדוע נאמן הפועל לומר שלא קיבל תשלום עבור עבודה שביצע. עם זאת, הלכה זו מוגבלת ורק חלה במקרה שבו הזמן שבו היה צריך לשלם לפועל עדיין לא חלף - ברגע שהזמן הזה חולף, יש הנחה שהמעסיק שילם לפועל.

שמואל ורב שניהם סוברים שהפועל יכול להישבע השבועה הזו כדי לקבל תשלום רק אם היו עדים שראו את הפועל נשכר. אם לא, המעסיק יכול לטעון שמעולם לא שכר את הפועל כלל ולכן נאמן באמרו שהפועל כבר קיבל תשלום בגלל "מיגו". רבא מקשה על זה מדיני שומרים.