עבודה זרה עג - שבת ו' באלול, 30 באוגוסט

המשנה דנה בדיני ביטול לגבי יין נסך (יין ששימש לעבודה זרה) שהתערב ביין מותר. היא מבחינה בין יין שהתערב ביין (מין במינו – אותו סוג), האוסר בכל שהוא, לבין יין שהתערב במים (מין בשאינו מינו – סוג שונה), האסור רק אם הוא נותן טעם.

רב דימי מצטט את רבי יוחנן באומרו שאם אדם שופך יין נסך מחבית לתוך בור של יין כשר, כל טיפה מתבטלת מיד עם המגע. הגמרא מקשה שלוש קושיות על פירושו של רב דימי מתוך המשנה, ומתרצת אותן על ידי פירוש מחודש של המקרים במשנה. רב יצחק בר יוסף מציע הבנה מצמצמת יותר של דברי רבי יוחנן – הוא מגביל את ההיתר למקרה של שפיכה מכד לתוך חבית, אך לא מחבית לתוך בור.

רבין גם מוסר הלכה בשם רבי יוחנן לגבי תערובת הכוללת דבר אסור שהתערב גם עם מין דומה וגם עם מין שונה. במקרה כזה, הדבר האסור מתבטל על ידי המין השונה המותר (למשל, יין נסך שהתערב ביין ובמים), ואילו המין הדומה נחשב כאילו אינו קיים. גם רב שמואל בר יהודה מצטט את רבי יוחנן, אך קיימות שתי גרסאות לדבריו. באחת, הוא חולק על רבין ומגביל את ההלכה למקרים שבהם המין השונה היה נוכח תחילה. בגרסה השנייה, דבריו מתייחסים למשנה, והוא למעשה מסכים עם רבין.

מחלוקת בין חזקיה ורבי יוחנן עוסקת גם היא במקרה שבו דבר אסור מתערב עם מין דומה ומין שונה. מהו המחלוקת ומהו הבסיס למחלוקת?

רב ושמואל חולקים על עמדת רבי יוחנן וריש לקיש בשאלה האם ההבחנה בין תערובות מין במינו ומין בשאינו מינו חלה על כל איסורים, או רק על יין נסך וטבל (תוצרת שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות). הגמרא מסבירה מדוע חכמים החמירו במיוחד בשני איסורים אלו.