מנחות לח - ב' דראש חודש אדר - א' באדר, 18 בפברואר

הגמרא מביאה שתי גרסאות שונות למעשה במר בר רב אשי, שציציותיו נקרעו בשבת בעודו הולך לביתו. המקרה מעלה את נושא גדול כבוד הבריות, הדוחה איסור לא תעשה שבתורה. בשתי הגרסאות מובאים דברי רב בר שבא, המסביר כי הדין אמור לגבי הלא תעשה של לא תסור, ועל כן כבוד הבריות דוחה רק איסורים מדרבנן.

המשנה קובעת כי במצוות ציצית יש להטיל שני חוטים לבנים ושני חוטי תכלת. עם זאת, אם יש לאדם רק חוטים לבנים או רק חוטי תכלת, הוא יכול להטילם בבגד ולקיים את המצווה, שכן הם אינם מעכבים זה את זה. דין זה תקף גם לגבי תפילין של יד ותפילין של ראש: הן שתי מצוות עצמאיות שאינן מעכבות זו את זו, ומי שיש לו רק אחת מהן, מניח אותה ומברך עליה.

הגמרא מציעה שהמשנה אינה כשיטת רבי, הסובר שהתכלת והלבן מעכבים זה את זה. רבי לומד זאת מהפסוק וראיתם אותו, המלמד לשיטתו ששניהם צריכים להופיע יחד, בעוד חכמים לומדים מהפסוק שניתן לקיים את המצווה בכל מין לחוד. אך הגמרא מביאה שתי הצעות ליישוב המשנה גם לפי שיטת רבי:

• הצעת רב יהודה בשם רב: הדין במשנה (אינם מעכבים) נאמר לגבי סדר הקדימה. המצווה לכתחילה היא להקדים את הלבן (מין הכנף) לתכלת, אך אם הקדים תכלת ללבן, יצא ידי חובה, אף שלא קיים מצווה מן המובחר.
• הצעת רבא (דין גרדומים): המשנה עוסקת בגרדומי ציצית – חוטים שנקרעו לאחר שכבר הוטלו בבגד. אם נשארו גרדומי תכלת או לבן, הציצית נשארת כשרה, כשיטת בני רבי חייא שגרדומי תכלת כשרים. השיעור המינימלי שצריך להישאר בחוט כדי לשמור על כשרותו הוא כדי לענבן (אורך המספיק ליצירת עניבה).

מתוך דברי בני רבי חייא, מסיק רבא שיש לקשור קשר על כל חוליה וחוליה (קבוצת כריכות) בציצית. הסיבה לכך היא שאם לא קושרים בכל חוליה, אם יישאר רק גרדומים, אם ייפתח הקשר הראשון, כל הכריכות ייפרמו וייעלמו. הקשרים שבין החוליות מבטיחים שגם אם חלק מהחוט ייקטע, מבנה הציצית יישמר והיא תישאר כשרה מדין גרדומים.