מנחות סה - כ"ח באדר, 17 במרץ

המשנה מפרטת את סדר קצירת העומר, אירוע ציבורי שנועד לפרסם בגלוי את התאריך, נגד דעת הבייתוסים, שסברו כי מועד מנחת העומר חל תמיד ביום ראשון הראשון שאחרי יום טוב הראשון של פסח.  לפני חג הפסח, שלוחי בית הדין קשרו את השבולות של שעורים בעודנה מחוברת לקרקע ("כריכות") כדי להקל על קציר מהיר. במוצאי יום טוב הראשון של פסח, התכנסו תושבי כל העיירות הסמוכות לצפות במתרחש. הקוצרים והקהל ניהלו טקס של שאלות ותשובות שאישר כל פרט ופרט שלוש פעמים: "בא השמש?", "במגל זו?", "בקופה זו?", ו"בשבת זו?" – אם הקציר חל בשבת.

הגמרא מצטטת מתוך מגילת תענית שתי תקופות שבהם אסור להתענות או להספיד, שכן אלו היו ימים שמחים שציינו את ניצחון החכמים בוויכוחים מול הצדוקים בנוגע לקרבן התמיד (והוכחת הדין שאינו יכול לבוא כנדבת יחיד) ומול הבייתוסים בנוגע למועד הנכון של מנחת העומר. רבן יוחנן בן זכאי דוחה בביטול את טענת הבייתוסים שמשה רבנו קבע את חג השבועות ביום ראשון רק כדי להעניק לישראל "סוף שבוע ארוך", תוך שהוא מצביע על האבסורד שבטיעוניהם. כדי לבסס את ההלכה, הוא וחכמים נוספים מציעים הוכחות מקראיות שונות לכך שיש להתחיל את הספירה בט"ז בניסן.