חולין יט - ג' בסיון, 19 במאי

תמונות

רב נחמן התיר לשחוט מעל הטבעת הגדולה, במקום שבו ה"כובע" מתחיל לשפע כלפי פנים, כל עוד נשאר חלק מה"חיטים" (בלוטות הקנה) מעל למקום החתך. עמדה זו אינה תואמת את דעת חכמים ואף לא את דעת רבי יוסי ברבי יהודה, אלא נראית כשיטתו של רבי חנינא בן אנטיגנוס.

רב הונא ורב נחמן נחלקו בשאלה מהו מוקד המחלוקת בין חכמים לרבי יוסי ברבי יהודה. דעה אחת סוברת שהם נחלקו במקרה שבו השוחט חתך את השליש הראשון למעלה מהמקום הכשר, ואת שני השלישים האחרונים במקום הכשר; אך אם חתך שני שלישים במקום הכשר ואז נטה למעלה בשליש האחרון – כולם מסכימים שהשחיטה כשרה (שכן הרוב כבר נשחט כדין). גרסה חלופית הופכת את השיטות. לפי כל גירסה יש קושי ודיון בקושי בין רב חסדא, רב יוסף ו/או ואביי בנוגע לאחת ההבנות של המחלוקת.

רב הונא ורב יהודה נחלקו בנוסף במקרה שבו חתך לסירוגין – כגון ששחט שליש ראשון שלא במקום הכשר, שליש שני במקום הכשר, ושליש אחרון שלא במקום הכשר (וכן במקרה ההפוך). רב יהודה הולך אחר הרוב המוחלט; אם סך החלקים הכשרים מצטרף לרוב, השחיטה כשרה. רב הונא, לעומת זאת, בוחן את הרגע שבו נוצר הרוב (שיצאו החיים מהבהמה), ודורש שהרוב יישחט ברצף אחד כשר.

בהמשך לכך, שאל רב כהנא את רב יהודה מהו הדין באותו מקרה של שליש פסול, שליש כשר ושליש פסול. לאחר מכן, הוא העלה מספר שאלות נוספות בנוגע לכשרות שחיטה במקום שיש בו נקב קודם בקנה.

המשנה מציינת כי מקום השחיטה הפוך לחלוטין ממקום המליקה. מליקה נעשית מעורף הציפור (מאחור), ואילו שחיטה נעשית מצווארה – מלפנים או מהצדדים.