חולין נג - ז' בתמוז, 22 ביוני

חתול או חולדה פוסלים עוף כטרפה על ידי דריסה, בעוד שרק חתול פוסל באופן זה בהמה דקה כגון גדיים וטלאים צעירים. עופות דורסים אחרים, מלבד אלו המנויים במפורש במשנה, יכולים גם הם לפסול עופות אחרים בדריסה, אך רק כאשר הם תוקפים עופות הקטנים מהם, בעוד הנץ מסוגל לדרוס אפילו עופות בגודלו שלו. לפי גירסה אחרת, עופות דורסים רגילים פוסלים עופות בגודלם או קטנים מהם, ואילו הנץ פוסל בדריסה אף עופות הגדולים ממנו. כמו כן, מובאות שתי גרסאות שונות בנוגע למה שאמר רב כהנא משמו של רב שימי בר אשי לעניין שועלים, האם הם פוסלים בהמות בדריסה או לא.

אביי מגביל את דיני דריסה לרגליו הקדמיות של הטורף בלבד, ודווקא בציפורן ולא בשיניים, ומתוך כוונה, ודווקא כאשר הטורף עודו בחיים. במקרה שבו נמצא אריה בין בקר ונמצאה ציפורן על גבו של אחד השוורים, פסק רבה בר רב הונא משמו של רב שאין לחוש לדריסה. הוא נימק זאת בכך שלמרות שרוב אריות דורסים, אין ציפורניהם נושרות בדרך כלל תוך כדי התהליך, ומסתבר יותר שהשור התחכך בכותל וציפורן שהייתה נעוצה בכותל נדבקה לגבו. הגמרא דוחה תחילה נימוק זה ומקשה כי אף על פי שרוב שוורים מתחככים בכתלים, אין ציפורניים נדבקות לגבם בשל כך, ומאחר שיש רגליים לדבר שהציפורן הגיעה מן האריה, יש להחמיר. אולם למסקנה נאמר שמאחר שהסברא נוטה לכאן ולכאן, מעמידים את השור על חזקת היתר שלו, ומכיוון שמדובר בספק בלבד, רב לשיטתו כפי שנפסק במקום אחר שבספק דריסה מקלים. אביי מסייג הקלה זו ומבהיר כי היא נאמרה רק כאשר נמצאה ציפורן ממש ולא רק רושם של שריטה, רק כשהציפורן לחה ולא כשהיא יבשה, ורק כאשר ישנן אחת, שתיים או שלוש ציפורניים במקומות מפוזרים ולא כאשר נמצאו שתיים או שלוש ציפורניים בשורה אחת.

רב ושמואל נחלקו האם להקל או להחמיר במקרה של ספק דריסה. שני האמוראים מסכימים להקל במקרים מסוימים, אך נחלקו במקרה שבו נכנס אריה בין השוורים והאריה שתק ואילו השוורים היו מקרקרים מפחד. אמימר פסק כשיטת שמואל להחמיר, בין משום שלא סבר כרב ובין משום שסבר שרב חזר בו, כפי שניתן להוכיח ממעשה שהיה. מספר קושיות מועלות בנוגע לפרטי אותו מעשה, אך הן מיושבות בגמרא. רב אשי פסק להקל במקרה אחר של ספק, מאחר שהמקרה היה דומה למקרה שבו גם רב ושמואל הסכימו שמקלים.

במקרה שישנו ספק אם הבהמה נדרסה, קובעת הגמרא שניתן לבדוק את חללה הפנימי של הבהמה כדי לראות אם קיימת אדמומיות מחמת הארס; אם אין שם אדמומיות, הבהמה מותרת. בדיקה זו נאמרה במקור על ידי בניו של רבי חייא, אך רב יוסף העיר כי שמואל עצמו כבר השמיע מימרא זו בעבר. דיון זה מוביל את הגמרא לשורה של שאלות שנשאלו  - חלקן בנוגע לדיני דריסה וחלקן בנוגע להלכות טרפות אחרות - אשר יושבו כולן בקצרה על ידי חכם שציין כי על כל השאלות הללו כבר ניתנה תשובה מפורשת בדבריו של חכם אחר.