במשנתו של מהר"ל - פרשת מקץ - חנוכה - תשפ"ה לפ"ק

מראי מקומות – במשנתו של מהר"ל – פרשת מקץ – ועניני חנוכה - תשפ"ה

הנושא: לעבוד ה' בשכל גדול

 

ספר בראשית פרק מא

(לח) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אלקים בּוֹ

רש"י - הנמצא כזה - הנשכח כדין אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו

 

(לט) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אלקים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ

 (מ) אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ

 (מא) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

 (מב) וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ

 (מג) וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם

 (מד) וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם

 (מה) וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

 

ספר בראשית פרק מב

 וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה

 

ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק ח

ובפרק חלק (סנהדרין צ"א ע"ב) אמר רב יהודה כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גזלו מנחלת אבותיו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה וגו' מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית... ואם למדו מה שכרו אמר רבא אמר רב ששת זוכה לברכה כיוסף שנאמר וברכה לראש משביר ואין משביר אלא יוסף שנאמר ויוסף הוא המשביר...

 ...ומה שאמר וברכה לראש משביר, פירוש מי שהוא משפיע לאחר הוא זוכה לברכת יוסף, כי ברכה של יוסף בשביל שהיה משפיע אל כל ישראל וכדכתיב (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל ותרגם אונקלוס דזן אב ובנין, והוא השפעה עליונה ולכך ברכתו של יוסף ברכה עליונה גם כן דכתיב (שם) ברכת שמים מעל ברכת תהום רובצת תחת וגו', והכל בשביל שהיה יוסף המשביר והמשפיע לכל ישראל, ומי שהוא משפיע את התורה הוא נחשב גם כן ההשפעה הזאת כמו השפעת יוסף לכל ישראל לכך זוכה לברכת יוסף. ויש לך להבין את זה, כי המשפיע השכל אפשר להיות מקבלים ולהיות נהנים מזה כל העולם בהשפעה הזאת ולכך זוכה לברכת יוסף.

 

ספר נתיבות עולם א - נתיב התורה - פרק ח

כבר התבאר שעיקר התורה כאשר משפיע אותה לאחרים, וזהו אמתת השכל שהוא משפיע לכל מקבל, ונקרא בשביל זה תורת חסד כאשר משפיע לאחר כי החסד הוא אל הכל ולא יוגדר להשפיע לזה ולא לאחר. לכך אמרו (תענית י' ע"א) גם כן כי התורה היא נמשלת למים אשר אין להם גבול רק הם יוצאים בלי גבול ומשפיעים בלי גדר וגבול, וכך התורה השכלית מפני שהיא שכלי אין לה ענין הגשם, כי הגשם יש לו גדרים מוגבלים ולא כן השכלית שהוא פשוט מבלי גדר מוגבל. ולפיכך עיקר התורה כאשר משפיע לאחר, ובזה מורה כי התורה היא שכלית מתפשטת מבלי גבול, וזה מצד הרב המלמד שאם אינו משפיע לאחרים, אינו נותן לתורה ענין השכל שהוא משפיע אל הכל ומוציא אחר מן הכח אל הפועל.

 

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף מא/א

אמר אביי נקטינן אין עני אלא בדעה במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני

מהרש"א על נדרים דף מא/א

נקטינן אין עני אלא בדעה כו'. מלת עני ודאי ברוב נאמר על עני בממון אלא דר"ל אין עני דהכא דכתיב בחוסר כל אלא בדעה ועי"ל דה"ק אין מלת עני הונח באמיתה אלא על עני בדעה וכדמסיק אבל לגבי ממון אינו אלא בלשון מושאל וכדמסיק במערבא אמרי על עני בדעה דדא ביה כו' דדא קני מה חסר כו' והענין כפול לרמוז בין בדברים הגופניים ובין ברוחניים כולן תלויין בדעה וק"ל

ספר בני יששכר - מאמרי חדש אדר - מאמר ב

 הנה הצדקה הגדולה שבצדקות כשמלמד דעת לעני בדעת, כי אין לך עני כעני בדעת [נדרים מא. והנה משה רבינו ע"ה הוא הדעת הכולל של כל ישראל [זוה"ק ח"ב רכ"א ע"א], אשר ידעו י"י פנים אל פנים [דברים לד י], וכל דעת בתלמידי חכמים בכל דור ודור הוא מבחינת משה, כמו שתמצא בגמרא אומרים זה לזה משה שפיר קאמרת [שבת קא ע"ב], והנה המלמד דעת לעני בדעת הוא הצדקה הגדולה שבצדקות, וגורם שתקובל תפלתו ומתרומם קר"ן ישראל מט"ט.

 

ספר בראשית פרק מא

(לג) וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם

רמב"ן על בראשית פרק מא פסוק לג

ירא פרעה איש נבון וחכם...ואמר לו שיהיה נבון וחכם, נבון, שידע לנהל עם ארץ מצרים בלחם לפי הטף מידו, ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות האחרות לאסוף עושר וממון לפרעה וחכם, שידע לקיים התבואה שלא תרקב, שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומטין שהזכירו רבותינו (שבת לא), והכסף החי הממית הכנימה, וכיוצא בהן ואמרו בבראשית רבה (צ ה) ערב בהן עפר וקיסומיות דברים שמקיימין את התבואה...

מדרש רבה בראשית - פרשה צ פסקה ד

(ד) ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונחות לו לאמרם, רבי חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחן של בריות בהן

... ויתכן שאמר מצד הלשון והמאמר, כי יש מהחכמים עם היותם חכמים וידועים, הם קצרי יד הלשון להבין ולהורות לאחרים החכמה בגבול מאמריהם, ויש ששפתיו ברור מללו להודיע לבני האדם חכמתם במאמרים נכוחים. ואפילו בנביאים מצינו החילוף הזה, כי ישעיה היה מתפאר (ישעיה נ ד) ה' אלקים נתן לי לשון למודים. וירמיהו אמר (א ו) הנה לא ידעתי דבר ופירוש מניח רוחות של בריות בהן, שמגלה הצפונות באופן מתישבות על הלב בטוב טעם משלים וחידות ובדרך קצרה, וכמ"ש על שלמה בריש חזית שעל ידי משלים שהניח, התחילו הכל משכילים דברי תורה, ולא כקצת חכמים שילמדו לתלמידים בדרך ארוכה בהצעת כמה הקדמות ובדברים עמוקים, יקוצו בהם ולא ידעו ולא יבינו

מאור עינים

...ובחנוכה הוא עת לקרב האדם אל השם על ידי התורה כמו מאז ומקדם בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, שהיוונים טמאו כל השמנים הם כל החכמות ולא נשאר כי אם פך אחד של שמן היא התורה, ולא נשאר כי אס מעט מזעיר ונעשה נס, שלא היה כי אם מעט על יום א' ודלקו שמונה ימים, כי העולם הוא נבנה על ידי שבעה ימים ואחר כלות השבעה מתחילין עוד שבעה ימים אחרים, וזהו הנקרא שבעת ימי הבנין, ומתתיהו בן יוחנן היה עובד את השם בשכל גדול וזהו כהן גדול, והמשיך בעבודתו להאיר שמנה ימים היינו מעולם הבינה, להאיר שמנה הנרות.

... היינו שהשמן מרמז על חכמה כנ"ל, וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומלמד את האדם שכל איך לעבוד את הש"י בשכל ותבונה, וכל זה הוא ע"י מצות הדלקת נר חנוכה, וכאז כן עתה בכל דור בבוא עת וזמן מצוה זו.

ולכן אמרו חז"ל פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהם בחנוכה... רק שקשה עליו על האדם ליכנוס בתוך קדושת שבת, כי רם ונשא הוא השבת כי הוא שמא דקב"ה, ואיך יכול לקרב אל מקום גבוה ורם כזה, אך בחנוכה כביכול השם מוריד את עצמו למטה מעשרה אל האדם לקרבו, וזהו פתילות וכו' שאין מדליקין בשבת וכו' כי כמו בנר נותנין לתוכו פתילה וממלאין אותה בשמן ומדליקו, כמו כן האדם הוא פתילה, ושמן הוא החכמה שהשם ממלא בו ומדליקו להיות מאיר במעשיו ובעבודתו את השם, והנה הפתילות הם בני אדם, שאין נדלקין בשבת, שהאור אין נאחז בו מחמת שהפתילות לא טובים והאור מסוכסכת בהם ואי אפשר לעלות כנ"ל ושיאחז בהם האור, מדליקין בפתילות אשר לא טובים כנ"ל בחנוכה, כי השם כביכול בעצמו מוריד את עצמו אל האדם ומאחיז בו את האור להדליקו ולשוב ולחזור אל השם ולעובדו בהתלהבות ובשכל גדול כנ"ל, וזה נעשה בכל שנה בבוא הזמן של מצות נר חנוכה.

ובודאי קודם מתתיהו לא היה צריך למצוה זה, רק שבימיו טמאו כל השמנים ולא נשאר כי אם פך אחד הוא התורה והיו מעט, שלמדו בשכל קטן, והוא היה כהן עובד השם בשכל גדול והמשיך והדליק את שמנה הנרות כנ"ל, ונעשה נס והיתה מפלת היוונים...

ספר נר מצוה עמוד כא

והתבאר, כי מלכות יון הוא מוכן להתנגד לישראל במה שיש להם תורה ומצות אלקי'. כי אל מלכות זו שייך לה החכמה שהיא שכל האדם בלבד, לא השכל האלקי הנבדל, אשר היא התורה האלקית שהיא השכל הנבדל האלקי לגמרי. וכן אל בית המקדש. שיש לו מעלה אלקית קדושה, הם מתנגדים ביותר לה, המלכות הזאת. כי התורה ובית המקדש הם שתי מדרגות זו על זו, כמו שאמרו (אבות פרק ה, משנה כ) בכל מקום שנים אלו יחד יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקינו בתורתך, כמו שהוא מבואר במקום אחר. ולכך היו מתנגדים אל המצות התורה ולבית המקדש בפרט, ולכך הנס שנעשה להם היה בנרות של בית המקדש (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור וכו'