בבא בתרא קכד - כ"ה בתשרי, 27 באוקטובר

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילד לכבוד דבי וובר שרייבר על הולדת נכדה. 

ברייתא פסקה שהבכור מקבל פי שניים מהשבח שהשביח נכסי האב מאליהם, ללא התערבות היתומים. אולם, הגמרא מציינת שזוהי דעתו של רבי יהודה הנשיא בעוד שחכמים חולקים וסוברים שהבכור אינו מקבל פי שניים מכל שבח. רבי יהודה הנשיא מביא דוגמה לכך - שטר חוב שנפרע לאחר מות האב. אם היה חוב על נכסי האב, הבכור צריך לשלם פי שניים, אך אם הסכים לוותר על קבלת פי שניים מהירושה, לא צריך לשלם כפול עבור החזר החוב. הגמרא מביאה את הפסוק בתורה שממנו חכמים ורבי יהודה הנשיא דורשים את עמדותיהם. רב פפא מגביל את המחלוקת למצב שבו השבח שונה מהדבר המקורי, כלומר פרח שהפך לתמר. ישנן ארבע דעות איך פוסקים - האם ברור כמי ההלכה או שאין זה ברור ומה עושים במקרה שדיין פוסק נגד הדעה המקובלת להלכה. רב נחמן ורמי בר חמא מצטטים כל אחד מדרש הלכה (ספרי) שאחד התאים לדעת רבי והשני לחכמים.

רב יהודה ציטט את פסיקת שמואל שבכור אינו מקבל פי שניים בהלוואה. הגמרא מנסה לקבוע האם פסיקה זו הולכת בעקבות דעת חכמים או רבי יהודה הנשיא, ומסיקה שהיא הולכת בעקבות דעת חכמים.

פסק דין נשלח מארץ ישראל לבבל שאם הלוואה נפרעה מאינו יהודי, הבכור יגבה פי שניים מהקרן אך לא מהריבית. גם לאחר התלבטות, מסיקים שזה כשיטת חכמים. מדוע הם מבחינים בין הקרן לריבית? הקרן נחשב כאילו כבר נגבה, אך הריבית לא. אמימר פוסק כמו הפסיקה הארץ-ישראלית ורב אחא מציין שהוא הלך בעקבות עמדת רב נחמן כיוון ששניהם היו מאותה עיר, נהרדעא. רבה ורב נחמן מבחינים, בצורה הפוכה, בין הלוואה שנפרעת בקרקע לבין כזו שנפרעת במזומן.