בבא בתרא קלב - ג' בחשון, 4 בנובמבר

אם אדם כתב את כל נכסיו לאשתו מניחים שהתכוון רק למנות אותה כאפוטרופוס וכתב זאת באופן כזה כדי שמקבלי הצוואה יכבדו את המבצע. האם זה יהיה המקרה רק אם כתב זאת בשעת מיתתו או שזה יחול גם אם נכתב כשהבעל היה בריא? התשובה לשאלה זו מובאת מברייתא המתייחסת למקרה שבו הבעל כתב לתת לאשתו את כל רכושו ובגלל חוב של הבעל, הרכוש נלקח מהאישה, האם היא מחלה על כתובתה ומאבדת את זכותה לגבותה. למרות שיש מחלוקת בעניין זה, ברור מהברייתא שאם כתב לתת לה את כל רכושו, היא יורשת הכל ולא ממונה להיות אפוטרופוס. תחילה, הגמרא מניחה שמדובר במקרה שהבעל בריא, שכן אם היה בשעת מיתתו היא הייתה ממונה להיות אפוטרופוס. אולם, תשובה זו נדחית כיוון שלדין הזה יש כמה יוצאים מן הכלל, כמו אישתו שהייתה רק מאורסת או גרושה. אם המקרה היה באחד מהמצבים הללו, אז זה יכול היה להיות אפילו אם כתב בבשעת מיתתו, ובכך משאיר את השאלה המקורית ללא מענה.

רב נחמן פסק במקרה הכתובה לעיל שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה כאשר היא מקבלת את כל רכוש הבעל. קושי עולה מברייתא, ממקרה אחר שבו רב נחמן פסק כדין הברייתא בעניין אחר שהולכים לפי אומדנא - שאנו עושים הערכה לגבי כוונתו של אדם ומאפשרים להחזיר את רכושו כשטעה, מה שאיננו עושים לגבי האישה בעניין כתובתה שויתרה לאחר שקיבלה נכסי הבעל, ובא בעל חוב וגבה אותם ממנה. הדבר נפתר על ידי הבחנה בין המקרים.

מצוטטת משנה בפאה, כיוון שמאוחר יותר רבא ישאל אם הפסק חל רק אם נעשה בשעת מיתתו או אפילו כשהיה בריא. אם בעל כותב את כל נכסיו לבניו ונותן לאשתו חלקת קרקע בכל גודל שהוא, היא מאבדת את זכותה לכתובתה. שלושה אמוראים מציעים הסברים שונים לפסיקה מפתיעה זו - כל אחד מציע שהאישה הביעה (אם כי לא במפורש) את הסכמתה להסדר זה. הגמרא מצטטת את המשך המשנה כדי להעלות קושי על שלוש הדעות - רבי יוסי סובר שאפילו אם הבעל לא כתב לה שטר המעניק לה את הקרקע, אלא האישה מקבלת אותו היא מוותרת על זכויותיה. משתמע מכך שהתנא קמא דורש גם שטר כתוב וגם הסכמה מפורשת של האישה. אין פתרון לקושי כנגד שלושת האמוראים.

רב נחמן פסק שהאישה מאבדת את זכותה לגבות את הכתובה במקרה המתואר לעיל. הוא הסביר שהאישה מוכנה לוותר על זכויות אלו כיוון שהבעל עשה אותה שותפה בחלוקת הרכוש לבנים וזה מעניק לה כבוד שבגללו היא מוכנה לוותר על זכותה לכתובתה. רבא שאל אם פסיקה זו חלה גם על אדם שחילק את רכושו באופן זה גם כשהיה בריא, או רק בשעת מיתתו? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה, אך משאירה את השאלה ללא הכרעה.