בבא בתרא קלו - ז' בחשון, 8 בנובמבר

מהו הניסוח בשטר שמבהיר שהמסמך עצמו רק בא לחזק את התחייבותו של האדם בשעת מיתתו, ולא נועד כשטר קניין?

מה חייב להיות הניסוח כדי להקנות את רכושו לאחרים בחייו כשהוא בריא? רבי יהודה סובר שחייבים לכתוב "מהיום ולאחר מיתה." רבי יוסי אינו מצריך להוסיף "מהיום." מרגע שזה בתוקף, הנכס נחשב שייך למקבל, בעוד שהפירות שייכים לנותן. האם מי מהם יכול למכור את זכויותיו בחלקו? 

מדוע הניסוח "מהיום ולאחר מיתה" עובד כאן, אך אינו מועיל בגט?

רבא בר אבוה קיבל את דעת רבי יוסי מכיוון שהתאריך במסמך מבהיר שהוא בתוקף מיום כתיבתו, גם בלי להוסיף את המילים "מהיום."

רב נחמן אומר שאם נעשה מעשה קניין מהנותן לעדים עבור המקבל, זה היה מייתר את הצורך בכתיבת "מהיום," אפילו לפי רבי יהודה. עם זאת, יש מחלוקת האם זה חל באופן גורף או שזה תלוי בניסוח שנכתב בשטר.

אם המקבל מכר את זכויותיו ואחר כך נפטר לפני הנותן, האם הקונה זוכה בנכס לאחר מות הנותן או שהוא חוזר ליורשי הנותן? רבי יוחנן וריש לקיש חולקים בזה בהתבסס על מחלוקת האם מי שקונה פירות (במקרה זה הנותן שומר זכויות לפירות) נחשב כבעלים העיקרי של הדבר? אם מחלוקת זה נזכרת במקום אחר, למה היה צורך לחזור על המחלוקת גם אצלינו? מה ההבדל בין המקרים? 

ר' יוחנן מביא ברייתא כקושי על ריש לקיש אך פותרים את הקושי.