בבא בתרא קעא - י"ב בכסלו, 13 בדצמבר

הדף היום מוקדש ע"י מאיר ואהובה בלופסקי לע"נ סבתה של אהובה, בסיה חוה בת ירמיהו, בציון השלושים, ולכבוד אירוסי בנה משה למאיה וינד.

הדף היום מוקדש ע"י סיגל ספיזר לע"נ סבתה, רייזל בת גיטל.

הדף היום מוקדש ע"י דויד ומיצי גפן לע"נ אביה של מיצי, ג'ק לוק.

כאשר לווה משלם חלק מהלוואה, מוצעים שתי דעות תנאיים כדי למנוע מהמלווה לנסות לגבות את הסכום המלא המקורי. רבי יהודה מציע לכתוב מסמך הלוואה חדש לחלוטין המשקף את יתרת החוב המופחתת, תוך החלפת המסמך המקורי כדי להבטיח בהירות לגבי החוב הנותר. רבי יוסי ממליץ על יצירת קבלה שהלווה שומר כהוכחה לתשלום חלקי, המשמשת כראיה שחלק מההלוואה כבר נפרע ומגנה על הלווה מפני תביעות עתידיות אפשריות.

רב לא מקבל את שתי העמדות, ודורש שמסמך חדש יירשם במיוחד על ידי בית הדין ויתוארך למועד ההלוואה המקורי. מקשים על עמדה זו מברייתא המתירה לעדים לכתוב שטר חדש עם התאריך המקורי. עם זאת, רב נשאר בעמדתו, וטוען שלעדים חסרה הסמכות של בית הדין ליצור שעבוד על רכוש הקונה מהתאריך המקורי.

רבי יהודה ורבי יוסי גם חלוקים לגבי מסמכים מאוחרים, במיוחד במקרים שבהם האיחור אינו ברור באופן מפורש. עמדתו של רבי יהודה נובעת מהשקפתו שאין לכתוב שובר, ולכן מתיר איחור תאריך שאינו יכול להוביל לרמייה. רבי יוסי, המתיר כתיבת קבלות, מזהיר שקבלה המקדימה את המסמך המאוחר עלולה לאפשר למלווה לגבות את ההלוואה פעמיים.

שאלה רחבה יותר עולה לגבי קבלות: האם הן ישימות רק לתשלומים חלקיים של הלוואות או גם להלוואות ששולמו במלואן? המסקנה היא שאם המלווה טוען שמסמך אבוד ולכן אי אפשר לקורעו, הוא רשאי לדרוש תשלום תוך מתן שובר ללווה. גישה זו מוצדקת כי המלווה ידו על העליונה כי עשה טובה ללווה כשהלוה לו מלכתחילה.

משנה בשביעית י:ה מבחינה בין שטרות מוקדמים למאוחרים. מאחר שמסמכים יוצרים שעבודי נכסים, מסמכים מוקדמים נפסלים בשל הנחת שעבוד שגויה על קרקעות שנמכרו לאחר תאריך המופיע בשטר. מסמכים מאוחרים, עם זאת, מתקבלים.

רב המנונא מגביל ההיתר לכתוב שטר מאוחר למסמכי הלוואה אך מעלה חששות לגבי שטרי מכירה מאוחרים שיכולים לאפשר רמייה. הוא מזהיר שמוכר עלול לרכוש חזרה את הנכסים לפני מועד הרשום בשטר, והקונה עלול אז להשתמש בשטר כדי להוכיח בעלות שגויה. כאשר נשאל מדוע חששות דומים אינם חלים על הלוואות, הגמרא מציעה שרב המנונא כנראה אינו מתיר לכתוב שובר.

לאחר מכן, מסמכים מאוחרים הותרו, ואנשים החלו גם לכתוב קבלות. כדי למנוע רמייה אפשרית, רבי אבא יעץ לסופריו לציין במפורש על מסמכים מאוחרים את עובדת האיחור, בעוד רב ספרא הציע להימנע מלשים תאריך על שוברים כשלא ידוע איזה תאריך הופיע בשטר.