סנהדרין יד - יום א' דראש חודש טבת - ל' בכסלו, 31 בדצמבר

הודות למעשיו האמיצים של רבי יהודה בן בבא, שהפר את גזירת הרומאים האוסרת על סמיכה, נמשכה מסורת הסמיכה הרבנית ויכלו לדין דיני קנסות. רבי יהודה בן בבא נהרג על מעשה זה, אך לא לפני שהספיק לסמוך את רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון, רבי יוסי ורבי אלעזר בן שמוע. רב אביה מוסיף שגם רבי נחמיה נסמך באותו זמן. בעוד שהסיפור נראה כמרמז שאדם אחד יכול לבצע סמיכה לבדו, הדבר סותר ברייתא הדורשת שלושה דיינים. הגמרא מיישבת סתירה זו וטענה שבהכרח היו עוד שניים עם רבי יהודה בן בבא.

רבי יהושע בן לוי קבע שאין לסמוך בחוץ לארץ ישראל. הגמרא דנה האם אפשר לסמוך מישראל אדם הנמצא בחו"ל באמצעות מכתב הסמכה או שליח. המסקנה היא שסמיכה מחייבת נוכחות פיזית של שני הצדדים - הסומך והנסמך חייבים להיות יחד, כפי שמודגם במספר סיפורים על ניסיונות סמיכה שנכשלו בגלל המרחק.

רבי זירא התחבא תחילה כדי להימנע מסמיכה, מתוך אמונה שעדיף להישאר עניו ולהימנע משררה. אולם, כששמע שעוונותיו של אדם נמחלים כשעולים לגדולה, הסכים להיסמך.

בנוגע לטקס עגלה ערופה, רבי שמעון סובר שנדרשים שלושה דיינים, בעוד רבי יהודה דורש חמישה. רבי אליעזר בן יעקב מציג עמדה שלישית שאינה מוזכרת במשנה - שהמלך והכהן הגדול חייבים גם הם להשתתף. רב יוסף מסיק שרבי אליעזר בן יעקב דורש את נוכחות כל הסנהדרין הגדולה, ומביא לכך מקור תנאי. בעוד שאביי מפרש מקור זה אחרת, מובאת ברייתא התומכת בפירושו של רב יוסף.

מעשר שני שאין דמיו ידועים צריך להיות מוערך על ידי שלושה אנשים. למה הכוונה במונח "שאין דמיו ידועים"? איזה סוג אנשים יכולים לבצע את ההערכה?

המשנה גם קובעת שהערכת הקדשות מיטלטלין דורשת שלושה דיינים. הדעה במשנה חולקת על עמדת רבי אליעזר בן יעקב הדורש עשרה, שהוא לומד מהמילה 'כהן' המופיעה עשר פעמים בויקרא כז בפרשת ההקדשות. הגמרא משאירה ללא מענה את השאלה כיצד חכמים מגיעים למספר שלושה דיינים.