סנהדרין ט - כ"ה בכסלו, 26 בדצמבר

דף נלווה סנהדרין ט

הדף היום מוקדש ע"י עדינה גברץ לע"נ אביה, מל ריש.

הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ יהודה לייב בן משה.

באילו נסיבות רבי מאיר וחכמים חולקים האם מקרה של מוציא שם רע נידון בבית דין של שלושה או עשרים ושלושה, ומה שורש מחלוקתם? מובאות ארבע הצעות נוספות (המביאות את הסך הכל לשמונה) לענות על שאלה זו.

רב יוסף מביא דין לגבי מוציא שם רע. אף על פי שבדרך כלל, אם אדם חייב מיתה וחיוב ממון על אותו מעשה, הוא פטור מתשלום, (קם ליה בדרבה מיניה), יש תרחיש במוציא שם רע בו אדם יכול להתחייב גם מיתה וגם תשלום. אם הבעל הביא עדים נגד אשתו, ואז האב הביא עדים המזימים את הקבוצה הראשונה, ואז הבעל הביא עדים להפוך את עדי האב לזוממים, עדי האב מקבלים גם עונש מוות (כי ניסו להרוג את קבוצת העדים הראשונה) וגם חייבים לשלם לבעל, שכן היה צריך לשלם לאשה קנס אם עדותם הייתה מתקבלת. מכיוון שעונש המוות מתייחס למה שעשו לעדי הבעל והתשלום מתייחס לבעל, הם יכולים לקבל שני עונשים.

רב יוסף מביא פסיקה שנייה. אם אדם מעיד נגד אחר אך בתוך עדותו הוא מפליל את עצמו, אין אנו יכולים לקבל את עדותו כי הוא נחשב רשע ועדות רשע אינה מתקבלת בבית דין. רבא חולק וסובר שאנו מפצלים את עדותו (פלגינן דיבוריה) ומקבלים רק מה שהוא אומר על האחר כי אין אדם נאמן על עצמו להפליל, כי אדם קרוב אצל עצמו ואין ואדם משים עצמו רשע.