הוריות ד - י"ב באלול, 5 בספטמבר

 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י מדינה קורן, לע"נ אמה, רוזלי קצ’ן, שושנה רייזל בת אברהם יהושע וביילה טויבע ז״ל, ביום השנה ה־25 לפטירתה. "היא הותירה אחריה מורשת עמוקה למשפחתה ולרבים מחבריה המסורים, אשר ממשיכים ללמוד ממנה עד היום. יהי זכרה ברוך."

הדף היום מוקדש ע"י אילה גינת לע"נ ברק בן ליפא ושולמית.

הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן, לע"נ אמו של דוד, אתל פטגורסקי גפן, ביום השנה ה־21 לפטירתה. "היא הייתה מסורה למשפחתה ולקהילה היהודית, והתנדבה בוועדות ובפרויקטים רבים של בית הכנסת והקהילה. שני בניה עלו לארץ ישראל, ובתה פועלת שנים רבות בשירות הקהילה היהודית בארצות הברית."

אם בית הדין הבין שטעה בפסיקתו, אך אדם פרטי אינו מודע לכך ועובר עבירה על סמך הפסיקה המקורית – האם עליו להביא קרבן חטאת יחיד? בעוד שהמשנה מביאה שתי דעות, ברייתא מביאה ארבע: רבי מאיר מחייב את היחיד להביא קרבן חטאת, רבי שמעון פוטר, דעת רבי אלעזר וסומכוס היא שמדובר במקרה של ספק – אך רבי אלעזר מחייב באשם תלוי, בעוד סומכוס פוטר.
רבי זירא ורבי יוסי בר אבין מביאים דוגמאות למקרים נוספים של ספק כדי להסביר את ההבדל בגישה בין רבי אלעזר לסומכוס – עד כמה מצופה מהיחיד לדעת שהדיינים חזרו בהם מטעותם?
רבא מסביר שהמחלוקת במשנה בין בן עזאי לרבי עקיבא עוסקת במקרה שבו בית הדין הבין את טעותו ביום שבו האדם עדיין היה בעיר אך התכונן לצאת ממנה. כמו במחלוקת הקודמת, השאלה היא עד כמה מצופה מהאדם לדעת על שינוי ההחלטה של בית הדין בזמן שהוא עסוק בהכנות לנסיעתו.
המשנה מלמדת שמקרה של קרבן פר העלם דבר של ציבור הוא רק כאשר פסיקת בית הדין השגויה עוקרת חלק ממצווה, ולא מצווה שלמה. ברייתא מביאה מקור אחד לכך, חזקיה מקור נוסף, ורב אשי מביא שלישי.
רב יהודה אומר בשם שמואל שהפסיקה צריכה להתייחס לדבר שהצדוקים אינם מסכימים לו – כלומר, דבר שמקורו מדרבנן ואינו ניתן להבנה מקריאה פשוטה של פסוקי התורה. הסיבה לכך פשוטה – אם הדבר ברור מהתורה ובית הדין פוסק אחרת, והעם הולך אחריהם, אין זה נחשב לשוגג אלא קרוב למזיד. שלוש קושיות מובאות נגד דברי רב יהודה מהמשנה, אך כל אחת מהן נפתרת.
רב יוסף שואל: אם בית הדין פוסק שאין איסור לחרוש בשבת – האם זה נחשב לעקירת מצווה שלמה או חלקית? הגמרא מנסה להשיב על כך מתוך מקרים במשנה, אך אינה מצליחה.
רבי זירא שואל: אם בית הדין פוסק שאין שמירת שבת בשנת השמיטה – האם זה נחשב לעקירת מצווה שלמה או חלקית? רבינא מביא מקור מנביא שקר כדי להשיב שזה נחשב למצווה חלקית ויש חיוב להביא קרבן פר העלם דבר של ציבור.
ישנם מספר מקרים שבהם יש בעיה עם הדיינים – בין אם מדובר בדיינים פסולים, או שהאב בית דין לא היה נוכח – שבהם אין חיוב לקרבן פר העלם דבר של ציבור, שכן המקרה נחשב קרוב למזיד.