במשנתו של מהר"ל – פרשת חיי שרה - תשפ"ה לפ"ק

מראי מקומות – במשנתו של מהר"ל – פרשת חיי שרה - תשפ"ה לפ"ק

הנושא: ביסודי ועמודי העולם; תורה, עבודה, גמילות חסדים

ספר בראשית פרק כד

(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא

(כב) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם

(כג) וַיֹּאמֶר בַּת מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין

 

רש"י

(כב) בקע - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת

 ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות

עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן

(כג) ויאמר בת מי את - לאחר שנתן לה שאלה לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקב"ה דרכו

גור אריה ‏

[יז] לפי שהיה בטוח וכו'. אך קשה דמכל מקום למה לו ליתן קודם שישאל, שהיה יכול לשאול קודם ואחר כך ליתן, ונראה לומר מפני שהיה מרמז לה בקע משקלו ושני צמידים כמו שנתבאר למעלה (אות טז), ולפיכך כאשר ראה שהיתה עת ראויה והשעה מצלחת - מיד עשה הרמז גם כן, שלא להפסיק בדבור כלל, שאז היה מבטל הכוונה.

גור אריה ‏

רמז לשקלים וכו', פירוש שצריכים לעבודה.... ואם תאמר למה רמז לה זאת המצוה יותר משאר מצות, אלא נראה שראה אותה גומלת חסד (רש"י פסוק יד) ורמז לה עוד העבודה והתורה בשני צמידים על ידיה, כמו שמסיק, והשתא תהא לה שלשה דברים, שעל שלשתן העולם עומד; התורה, והעבודה, וגמילות חסדים (אבות פ"א, מ"ב), ורמז לה מאחר שיש לה עמוד אחד - שיהיה לה כל שלשתן..

 ועוד כי אלו ג' דברים תמצא בישראל, תורה בישראל, עבודה בישראל, גומלי חסדים בישראל, שכן אמרו ז"ל כל מי שאינו גומל חסד אינו מישראל. והטעם שבישראל דוקא הם אלו דברים, כי אלו שלשה דברים הם עמודי עולם שהעולם עומד עליהם, ולכן אלו ג' דברים נתנו לאבות, שהם יסוד ועמודי עולם. גמילות חסד לאברהם, עבודה ליצחק שנעקד על גבי מזבח, תורה ליעקב יושב אוהלים (להלן כה, כז). ומן האבות בא לישראל. ורמז לה כיון שהיא גומלת חסדים - ראוי היא שיבא ממנה הזרע המבורך אשר להם אלו ג' דברים, אשר הם עמודי עולם.

ספר דרך חיים - פרק א משנה ב

ותדע כי אלו שלשה דברים שהם התורה והעבודה וגמילת חסדים, כמו שהיו אלו ג' דברים ג' עמודי עולם, נתנו לג' אבות שהם אברהם יצחק ויעקב שהם ג"כ יסודות ואבות העולם, ולכך ראוי שיהיה להם אלו ג' דברים שהם יסודות ועמודים לעולם.

וזה כי תמצא גמילת חסדים שהיה מדת אברהם. כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילת חסדים, דהיינו קבלת אורחים, וכן ממה שהכתוב אומר ויטע אשל בבאר שבע ודרשו ז"ל (סוטה י' ע"א) פונדק או פרדס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכתיב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד ודבר זה מבואר ואין להאריך כלל.

יצחק זכה במדת העבודה שהרי הקריב עצמו על גבי מזבח. ובמדרש (ויק"ר פ"ב) אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח תקן הקב"ה שני כבשים אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר את הכבש האחד וגו' וכל כך למה בשעה שישראל מקריבין תמידים על המזבח וקוראין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק בן אברהם מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי ובין ישראל ובין אשה עבד ושפחה קורא את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק ע"כ, הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל הש"י, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל הש"י, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו.

והוא הסוד שלא נאמר צפונה אלא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו בפרשת ויקרא (א'), ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו גם כן צריכה צפון וכמו שדרשו מן וי"ו של ואם מן הצאן, מכל מקום לא נזכר צפון אלא אצל הצאן, מפני כי קרבן של יצחק היה איל וראוי אליו צפון והוא ידוע למבינים כי משם היה העקידה.

יעקב היה לו מדת התורה כמו שאמר (בראשית כ"ה) יעקב איש תם יושב אוהלים, וכמו שרמזו חכמינו ז"ל במדרש אם לבן גרתי ואחר עד עתה אף על פי כן תרי"ג מצות שמרתי, הרי לך כי יעקב היה לו מדת התורה.

ספר דרך חיים - פרק א משנה ב

 וכנגד זה אמר על התורה, כי קיום העולם בעצמו הוא התורה כמו שהתבאר לך לפני זה, כי שלימות העולם הוא בשביל התורה כמו שרמז גם כן בקרא יום הששי ואמרו ז"ל (שבת פ"ח ע"ב) מלמד שתנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שתלוים ועומדים עד ששה בסיון אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזרו לתוהו ובוהו, ודבר זה כי לפחיתת העולם אם לא היה בעולם התורה לא היה נחשב העולם לכלום, כי מה הוא ולפחיתתו כאלו היה העולם תוהו ובוהו ואין בו ממש, לכך היה חוזר העולם לתוהו ובוהו לגמרי אם לא ע"י התורה שהיא החשיבות והמעלה העליונה בעולם שעל ידי זה ראוי העולם אל הבריאה ומכל מקום תמצא מבואר שהתורה הוא עמוד העולם וכמ"ש למעלה

וגם העבודה אל הש"י שבשביל זה נברא העולם לעבוד השם ית', וזה אמרם בפרק בני העיר (מגילה ל"א ע"ב) אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ויאמר אברם במה אדע כי אירשנה אמר אברהם לפני הקב"ה שמא בני יהיו חוטאים ואתה עושה להם כאנשי דור המבול וכאנשי דור הפלגה אמר לו לאו אמר לו במה אדע אמר ליה קחה לי עגלה משולשת וגומר אמר ליה תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהם מעלה אני עליהם כאלו הם הקריבו קרבן ואני מוחל להם עד כאן.

וביאור זה, אברהם היה יודע כי העולם לא נברא אלא בשביל הקדוש ברוך הוא, שנאמר (משלי ט"ז) כל פעל ה' למענהו, כי אין ראוי לשום דבר שיהיה לו מציאות כי אם אשר הוא אל השי"ת עד שהכל צורך גבוה. ודבר זה בארו חכמים ז"ל (לקמן פ"ו) באמרם כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ונאמר כל פעל ה' למענהו, כי אם נמצא לעצמו הרי יש ח"ו דבר זולת השם, ובמה שהוא לכבוד הש"י לעבדו הרי בזה הוא למענהו.

וזה שאמר ועל העבודה, כי מה שעובדין אל השם ית' בזה העולם הוא אל השם ית' ואינו העולם דבר לעצמו שיאמר ח"ו שיש מציאות זולת השם ית', כי אין אל העבד שום מציאות מצד עצמו רק שהוא משמש לרבו, וכל אשר משמש לזולתו אין עליו שם בפני עצמו, ולפיכך העבודה היא העמוד השני, וממילא כאשר אין עובדין הקב"ה וסרים מאתו מחויב להם החורבן והאבדון מן העולם כי לא נבראו אלא בשביל כבודו לעבדו. והשיב לו הקב"ה שלא יאבד אותם. והשיב במה אדע. כי דבר זה לא יצויר כלל שיהיו חוטאים ולא יאבד אותם, כי מתחלה לא נברא העולם רק לעובדו, ועל זה השיב לו שתקנתי להם הקרבנות, כי על ידי הקרבנות מכפר להם מה שחוטאים, והוא עם זה עבודה אל הש"י שבשביל זה נברא העולם

ועוד אמר על גמילות חסדים, שעם כל זה אם אין חסדי הש"י לא היה העולם קיים כלל, כי צריכים אל חסדו ומכל שכן לפרנסה שלהם, ובחסדו מפרנס הכל ומשפיע אל הכל, ולפיכך אמר ועל גמילות חסדים, כי כאשר יש גמילות חסד בעולם הזה הש"י גם כן מנהיג עולם בחסדו ומשפיע להם חסדו, ואם אין חסד בעולם אין העולם יכול לעמוד.:

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט/ב

היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' ... אלא כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא

 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח/א

אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי

מדרש רבה בראשית - פרשה ס פסקה ז

א"ר יעקב בשם ר' יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה ומה אם אליעזר ע"י ששרת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם עאכ"ו

 

מדרש רבה בראשית - פרשה ס פסקה ב

ויאמר ה' אלהי אדני אברהם וגו' ועשה חסד עם אדוני אברהם התחלת גמור רבי חגי בשם ר' יצחק אמר הכל צריכין לחסד אפי' אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד שנאמר ועשה חסד עם אדוני אברהם התחלת גמור