זבחים קו -ט' בטבת, 29 בדצמבר

מאחר שרבי שמעון סובר שאדם נטמא רק כאשר הוא מעורב בשריפת הפרים והשעירים, שואלת הגמרא כיצד הוא מפרש את הפסוק "מחוץ למחנה" בהקשר של קרבנות יום הכיפורים (פר ושעיר הנשרפים). הוא דורש פסוק זה לגזירה שווה המקשרת את שריפת קרבנות אלו לשריפת הפרה האדומה, ומכוחה קובע שיש לשרוף את הפרה אדומה מחוץ לשלוש מחנות ופרים הנשרפים במזרח לירושלים. החכמים, לעומת זאת, דוחים השוואה זו ומבחינים בין שני מקומות השריפה: הפרה האדומה נשרפה במזרח, ואילו פרים הנשרפים נשרפו בצפון לירושלים.

המשנה דנה בדיני השוחט והמעלה קרבנות מחוץ למקדש. התנא קמא פוסק שמי ששוחט וגם מעלה בחוץ חייב על כל אחת מן הפעולות, ואילו רבי יוסי הגלילי פוטר במקרה שבו שתי הפעולות נעשו בחוץ, משום שהקרבן כבר נפסל בשעת השחיטה, ולכן ההעלאה שלאחריה אינה נחשבת לעבירה שעליה חייבים חטאת. החכמים משיבים שאף קרבן שנשחט כראוי בפנים נפסל ברגע שיוצא החוצה, ואף על פי כן האיסור להעלותו בחוץ עדיין חל.

המשנה ממשיכה לדון בדיני אכילת בשר קודשים בטומאה: אדם טמא חייב בין שאכל בשר קודש טהור ובין שאכל בשר קודש טמא, אולם רבי יוסי הגלילי שוב פוטר טמא שאכל בשר טמא, בטענה שאכל דבר שכבר נפסל. החכמים משיבים שאף בשר טהור נטמא מיד עם מגעו באדם הטמא עוד לפני האכילה.

הגמרא מבקשת למצוא את המקורות בתורה הן לעונש והן לאזהרה על השחיטה וההעלאה בחוץ. העונש על שתי הפעולות מפורש בתורה, והאזהרה על ההעלאה בחוץ נלמדת מדברים יב:יג "השמר לך פן תעלה עלתיך". אולם האזהרה על שחוטי חוץ אינה מפורשת, והגמרא בוחנת ארבעה פסוקים אפשריים כמקורה, דוחה את שני הראשונים, ומסיימת בשתי אפשרויות שנותרות.