זבחים קיא -י"ד בטבת, 3 בינואר

חכמים ורבי אלעזר חלוקים במקרה הנוגע לחיוב על ניסוך המים מחוץ למקדש. שלושה אמוראים דנים מהו בדיוק המקרה שבו הם חלוקים ומהו הבסיס העקרוני למחלוקתם. לפי רב פפא, מחלוקתם נובעת ממחלוקת אחרת – המופיעה גם במקורות נוספים כמחלוקת תנאים – בשאלה האם הביאו נסכים עם הקרבנות במדבר. שאלה זו משליכה על כך האם הוקרבו נסכים על במות יחיד, ולזה יש השלכות לשאלה האם נסכים  תמיד חייבים להיות בכלי שרת, כי אם היו מנסכים בבמות יחיד, אז היו מנסכים בלי כלי שרת. הדבר משפיע על השאלה האם אדם יהיה חייב על ניסוך מחוץ למקדש כאשר הנסך לא הונח בכלי שרת.

רבי נחמיה סובר שאדם חייב אם נתן את שיירי הדם בחוץ. רבי יוחנן מסביר שדעה זו של רבי נחמיה מבוססת על זה שנתינת שיירי הדם היא חלק מעכב מעבודת הקרבן. מקשים על כך מברייתא שבה רבי נחמיה מתווכח עם רבי עקיבא בדיוק בעניין זה, אך הסתירה נפתרת לבסוף.

לאחר מכן דנה הסוגיה בחיוב על הקרבת קרבן עוף מחוץ למקדש: האם החיוב תלוי בכך שהעוף נשחט או שנעשתה בו מליקה בפנים או בחוץ. כל ארבעת הצירופים האפשריים נבחנים. רבי שמעון חולק על אחד מהמקרים שהביאו חכמים, אך בתחילה לא ברור על איזה חלק מדבריהם הוא חולק. לאחר שלילת כל האפשרויות באופן שיטתי, מציעה הגמרא שלושה הסברים – או הרחבת המשנה כך שתכלול מקרה נוסף, או שינוי נוסח דברי רבי שמעון במשנה.