חולין קלט - ה' בתשרי, 16 בספטמבר

רבינא לומד מהפסוק "שלח תשלח" שעוף טהור שהרג את הנפש בטרם נגמר דינו פטור משילוח הקן, משום שאדם מצווה להביאו לבית דין משום "ובערת הרע בקרבך" ולא לשלחו.

לאחר ארבעה ניסיונות שלא הצליחו, רב ושמואל מציעים כל אחד הסבר אפשרי. רב מסביר שמדובר באדם שהקדיש את פירות שובכו לקורבן ולאחר מכן מרדו; הם שומרים על קדושתם ופטורים ממצוות שילוח הקן. שמואל מסביר שמדובר באדם שהקדיש תרנגולת ביתית לבדק הבית ואז מרדה, והיא שומרת על קדושתה משום שבכל מקום שבו היא נמצאת – בגנזי שמיים היא עומדת, על פי היסוד "לה' הארץ ומלואה". רבי יוחנן מסכים עם שמואל, וריש לקיש מסכים עם רב. אולם, במקרה אחר חלוקים רבי יוחנן וריש לקיש ושיטותיהם מתהפכות, והגמרא מיישבת את הסתירות הללו.

בניתוח הפסוק "כי יקרא קן ציפור לפניך", הברייתא מראה את המקור לדינים השונים שנשנו במשנה תוך הוספת דינים נוספים, והגמרא מנתחת אותם ומדייקת אותם.

הברייתא דרשה מהמילה "צפור" שהדין חל אך ורק על עופות טהורים. הגמרא מסבירה שמילה זו מתייחסת תמיד לעופות טהורים, בעוד שהמילה "עוף" כוללת גם עופות טמאים. מובאים כמה פסוקים כדי להקשות על הנחה זו, אך הגמרא מיישבת את כולם.